משה יקר,

תודה לך על פנייתך אלינו.

זה נורא להתמודד עם קושי לבד. במיוחד כאשר אתה מציין כי אתם עוברים במקביל התמודדויות נוספות ומנסים לצלוח אותם יחד.

אתה מציין קושי אמיתי, כואב וקשה מאוד להכלה. במיוחד קשה לך עם זה שאתה לבד עם עצמך בהתלבטויות מבלי יכולת , בינתיים, לשתף את רעייתך.

זה כל כך קשה ומורכב להרגיש כך ומשכך, תודה לך שאזרת אומץ ופנית לעזרה.

אני בהחלט יכול להבין את התסכול שלך ממצבו של בנך. אתה מציין שאתה חלק ממסורת רחבה של רבנים והנך מקיים אורח חיים חרדי מאוד.

כפתיח לנסיון לעשות לך קצת סדר בראש, אני אנסה לעשות לעצמי קצת סדר: למה הכוונה חרדי מאוד? לדוגמא: אני גם מגיע מהמגזר החרדי. אינני יודע האם אני חרדי מאוד או חרדי קלאסי, או.. סתם חרדי מצוי.. אני, באופן אישי מרגיש מבוכה בכל עת שאני שואל את עצמי מי אני ביחס לקב”ה? האם אני מקיים את רצונו באופן מלא? חלקי? האם אני יכול יותר? זה בהחלט מבלבל אותי בכל עת שאני חושב על כך, אך מייד לאחר מכן אני נרגע. ארגז הכלים שלי שעוזר לי להירגע כולל את משפחתי, חבריי, החברותות שלי, הקהילה שלי בבית הכנסת ועוד.

שים לב לכך שלנו ,המבוגרים המשמעותיים בחייהם של הילדים שלנו, קיים ארגז כלים מיטבי הכולל עוגנים רבים שעוזרים לנו לייצב את עצמנו בכל שלב.

הבן שלך, בסך הכל בן 17… מתבגר קלאסי. לו אין ארגז כלים משובח המורכב מכל כך הרבה פרטים שיכולים לעזור ,כפי שלנו ההורים, המבוגרים האחראים, יש.

אני קורא שוב את מילותיך בהם אתה מתאר מצב נתון שבו אתם מתמודדים עם מספר אתגרים בו זמנית ומנסים יחד להתמודד עמם. גם לנו ההורים, ישנם מצבי חיים לא שגרתיים, המוציאים את המבוגרים משלוותם. למעשה כל אירוע שובר שגרה מוציא אותנו מהאיזון אותו אנו מנסים לרכוש במהלך חיינו.

ואם אצלנו התמודדויות גורמות לחוסר איזון, מה נאמר על בנך המתבגר? אינני יודע מה מצבו הלימודי או החברתי. אינני יודע אפילו מה מצבו ביחס אליכם ההורים. אינני יודע מה המצב שלכם כזוג בבית. האם הזוגיות שלכם במצב יציב? חשוב לדעת כי סביב הילד קיימים שלושה עוגנים משמעותיים המאפשרים לו יציבות ,עד כמה שמתבגר יכול להרגיש בטוח ויציב. העוגן הראשון הוא הבית. בית בריא הנו בית מאוזן מבחינה זוגית, כלכלית והתנהגותית. אם חלילה קיים קושי בבית, מבחינת הילד הוא יחוש מאויים ולא בטוח בחייו.

הוא יפנה ,בדרך כלל לעוגן הקרוב ביותר לבית והוא עוגן המסגרת בו הוא נמצא. שם הוא יחפש דמות בוגרת וסמכותית שתהיה דומה עד כמה שניתן לבית. לצערינו, במקרים רבים המסגרת לא מצליח להכיל את הקושי של התלמיד ואין חוסר הפניות שלו ללמידה. המסגרת עלולה, לצערי, לפספס חלון הזדמנויות של תמיכה בתלמיד או משום שלא היתה שימת לב מספקת או מחוסר משאבים.

לצערי, התוצאה עלולה להביא את התלמיד, הילד המתמודד לחפש את העוגן השלישי שיש סביבו והוא עוגן החברה. שם הוא מוצא בדרך כלל אוזן קשבת לצרכיו וחברה שמעריכה אותו כפי שהוא. במצב שבו ‘סופסוף’ מישהו שם לב אליו, הילד יעשה הכל כדי להגיע למצב של המשכיות הקשר עם החברה בכל מצב, גם אם,לא תמיד החברה חיובית בהתנהגויותיה.

אינני רוצה להפליג בדמיונות קודרים לגבי מצבו של בנך, יחד עם זאת, לדעתי קיימים אירועים רבים אותם חווה בנך ממש בתקופה האחרונה העלולים לגרום לו, בין השאר, לירידה רוחנית, חוסר חשק, ירידה בהנאה ובהלימה לכך, מצפון לא נקי, שנאה עצמית ,הלקאה עצמית. נערים רבים נוטים להשתמש במילים קשות כדוגמת: ” אין לי סיכוי לחזור לעצמי. ה’ שונא אותי, על מי אני עובד” ועוד…

אני סבור כי בנך חווה כעת מערבולת רגשות שמציפה אותו וגורמת לו לחרדה אמיתית. הוא מרגיש, ככל הנראה, מבוכה מלפנות אליכם. אתם העוגן המרכזי שלו, נצר לשושלת רבנים ענפה וחרדים מאוד. בתחושה שלו, הוא יאמלל/יאכזב/יפחיד/יזיק/ אתכם ולכם. הוא יחשוש מלחשוף את הקושי שלו בפניכם כאשר היצר הרע שבו מציף אותו בתחושות של הלקאה עצמית וניבוי העתיד השחור שבו הוא לא יוכל לחזור לעצמו, חלילה…יתכן גם והוא מחפש את תשומת הלב שלך-שלכם.

יתכן וההתמודדויות איתן אתם מתמודדים, גורמים לו לחששות מפני ריחוק מכם, יתכן והוא בחוויה שלו מרגיש שאינכם קרובים אליו כתמיד.

הוא עסוק גם כך בשאלות קיומיות אודות זהותו הדתית, (זוכר? חרדי מאוד, קלאסי, רגיל..), לא בטוח שיש לו סיפוק בלימוד, טעם בלימוד או רצון ללמוד. וזה בסדר!!!

לא כולם נולדו להיות רשכבה”ג!!! הרב חיים קנייבסקי זצ”ל היה חד פעמי! כנ”ל הרב עובדיה יוסף זצ”ל ,הוא היה אחד בדורו! הרבה נערים מנסים להשוות את עצמם להוריהם, רבניהם ,חברים מוערצים וכ”ו וכשאין להם בטחון שהם מגיעים לדרגתם, הם נשברים.

אני סבור שבנך חווה טלטלות רבות בחוויה האישית שלו עם עצמו. יתכן והקושי שלו נובע מאותם עוגנים לא ברורים עליהם כתבתי קודם , יתכן וקיימים אירועים או נושאים אחרים שאינם פתורים אצלו והוא נמצא בטלטלה סביב הפרשנויות שלו למצבי החיים שלו.

הצד השווה הוא שעלינו, כהורים, לתת לילדים שלנו מקום בטוח לשתף ולשמוע דעה בוגרת ומכילה.

כיצד תוכל לבצע זאת?

אציע לך דרך, אותה אקווה שתאמץ.

ראשית: קח נשימה ארוכה. אל תלחיץ את עצמך מעבר ללחץ שבו אתה כבר נמצא.. הבן שלך עובר כעת תהליך שיתכן ויפול בו חלילה, אבל באותה מידה ישנה תקווה טובה שרק טוב יצא לו מכך..

מלחמת היצר היא כה מתוחכמת לפעמים אתה מנצח ולפעמים, לצערינו, הוא מנצח…כך כותב לנו הרב וולבה זצ”ל במכתב שכתב לנער מתמודד.

הבן שלך עובר ככל הנראה תהליך בריא של בירור הזהות הדתית שלו. הוא נמצא בתהליך בגרותי נורמטיבי לחלוטין. נכון, היינו מעדיפים שלא יחלל שבת או יתנהל באופנים שמדאיגים אותנו וטורדים את מנוחתנו, אולם זהו נסיון שלו להבין את מצבו.

במצב שכזה, בנך זקוק לכל עוגן אפשרי ולכן אני אציע לך לפתוח איתו בשיחה נעימה ואיכותית שבה תפתח בכך שאתה אוהב אותו.כן, כך , פשוט. ” אני אוהב אותך”.

אתה יכול ללטף אותו קלות תוך כדי שיחה ולהמשיך לומר לו שאתה רואה התנהגויות שמתרחשות סביבו שאינן עולות בקנה אחד עם השקפת עולמך אך אתה מבין שהוא חווה משהו והיית רוצה מאוד שישתף אותך או מישהו אחר שתוכל להמליץ לו עליו.

חשוב מאוד לשתף אותו בתחושות שלך. לא בכעס שלך לא בתסכול או בזעם. אלא דווקא בכך שאתה אוהב אותו, הוא חשוב לך, אתה דואג לו ומבקש ממנו לעזור לעצמו .תוכל כאמור להציע לו עזרה בכך שיפנה לאיש מקצוע שתנסה לברר עליו עבורו.

חשוב לשוחח איתו בשפת ה”אני” ולא להאשים, חלילה.

אני חייב לסיים את תשובתי אליך בעובדה שאני מודע לה מנסיוני בקליניקה. המון המון נערים שעוברים תהליך שכזה יוצאים חזקים, מחוזקים ומחזקים!!

נער יכול לרדת עד לדיוטא תחתונה אך בסופו של דבר לא נשאר למטה. הוא מייחל לחזור לעצמו. חכו לו שם. הוא עוד יגיע בעזרת ה’.

ספיקות, מחשבות, בדיקת גבולות הנם תהליך נורמלי במצב המאוד לא נורמלי שבו מתבגר נמצא. אל תחשוש מאירועים נקודתיים, כל עוד תפתח איתו בשיחה אוהבת ומכילה ותציע לו עזרה.

מאחל לך הצלחה רבה בס”ד

ישראל