The Butterfly Button
בת 25 ועדיין רווקה!!

שאלה מקטגוריה:

נכון שזה אתר של שאלות.
ומה קורה כשאין כבר כח לשאול?! כשנגמרות המילים…
נשארו רק התחושות- אני מרגישה בודדה, לא ככ רצויה למרות שאני מוקפת חברה אוהבת. מרגישה אפילו קצת נחיתות כאילו כולן מתקדמות ואני נשארת מאחור.
אני בחורה חזקה ומאמינה ויודעת שלכל אחד יש את המסלול שקבע לו אלוקיו.
אבל מרגישה שזקוקה לכמויות של כוחות: כוח להמשיך ולהיפגש, כח לרצות עדיין בן תורה ולא לוותר, כח להשאר חזקה, כח להקים את עצמי כל בוקר ואפילו לפעמים כח לחייך!
אשמח לקבל כאן מנה אחת כזו- של כח!!!!!

תשובה:

בחורה יקרה מאד

שלום רב!

כ”כ מובנת הרגשתך!

את באמת לבד – החצי השני שלך, זה שאמור לתת לך את תחושת ה”ביחד” עדיין לא נמצא.

ונכון. נכון שלכל אחד מאתנו יש את מסלול חייו שקבע לו אלוקיו ונכון שהמסלול הוא גם הטוב ביותר עבורנו.

אבל כל זה אינו סותר את הקושי, את בליל הרגשות שעולים לך בימים ובלילות בעודך מצפה לאיש שלך שיבוא.

מה גם שבמגזר החרדי נושא השידוכים הוא אבן הבוחן האישי והמשפחתי, אולי המשמעותי ביותר.

כבר בהיותנו ילדים, השיח סביבנו מדבר הרבה על המוצלחות, והמצולחות נקשרת מיד ב”מעניין עם מי היא/הוא תתחתן?”

התחתנת עם משפחה טובה, בחור “שפיץ”, קבלת דירה בעיר, התארסת מוקדם וכו’ – הם הפרמטרים להצלחה.

אין ספק שהתרבות הזו היא אחד הגורמים למה שאת מרגישה, בחורה יקרה!

תחושה של פחות שווה, האחרות כן ואני לא.

כולםםםם מתקדמים, ואני נשארת על עומדי – אולי זה אומר עלי משהו? על כמה אני שווה? כמה מוצלחת או עד כמה לא מוצלחת.

חביבה, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב.

אבל גם לא ראיתי שהמוצלחים , המוכשרים, היפים והמקושרים הם אלה שמתחתנים וה”דפוקים” הם אלה שלא.

אז ככה שלקחת את הדברים ברמה האישית נראה לי לא נכון.

אולי כל הנ”ל יעזור לך לאסוף קצת כח.

בינתיים, עדש….

מנסה להציע דרך לעבור את האתגר.

מה דעתך על מציאת תחום התעסקות? תחביב, התנדבות או למידה.

לחפש להוסיף לסדר יומך דברים שייעשו לך טוב.

כי להעביר יום ועוד יום ועוד יום בהמתנה מורטת עצבים זה מוריד ומייאש.

בחורה יקרה, רוצה להוסיף גם הבט אישי:

גם אני מצאתי את בן הזוג שלי קרוב מאוד לגיל שלך .

השנים הללו התאפיינו מצד אחד בדאגה, בקושי. מתי? עם מי? על מה אצטרך לוותר?

מה יהיה עם אחיותיי שמתעכבות וכו’…

מצד שני היו אלו שנים מדהימות עבורי. ההתפתחות האישית והמקצועית שלי, עלו כל הזמן.

מצאתי חברויות חדשות, יצאתי לטייל והיה ממש טוב.

יקירתי, קחי אוויר ותתחזקי!

אל תתני לייאוש להשתלט על הכל.

תני לו את הפנה שלו אבל תתחמי אותו בגדר. יש לו מקום אבל לא כל המקום.

מוסיפה המלצה, לא חייבת לקחת.

לפעמים משהו בהשתדלות שלנו לנישואין צריכה שינוי.

אולי חשיבה מחודשת, אולי ניתוח ההצעות מעוד זווית.

בדיקה האם משהו בי תקוע או לא…

מאחלת לך בקרוב מבחורה יקרה מאד

שלום רב!

כ”כ מובנת הרגשתך!

את באמת לבד – החצי השני שלך, זה שאמור לתת לך את תחושת ה”ביחד” עדיין לא נמצא.

ונכון. נכון שלכל אחד מאתנו יש את מסלול חייו שקבע לו אלוקיו ונכון שהמסלול הוא גם הטוב ביותר עבורנו.

אבל כל זה אינו סותר את הקושי, את בליל הרגשות שעולים לך בימים ובלילות בעודך מצפה לאיש שלך שיבוא.

מה גם שבמגזר החרדי נושא השידוכים הוא אבן הבוחן האישי והמשפחתי, אולי המשמעותי ביותר.

כבר בהיותנו ילדים, השיח סביבנו מדבר הרבה על המוצלחות, והמצולחות נקשרת מיד ב”מעניין עם מי היא/הוא תתחתן?”

התחתנת עם משפחה טובה, בחור “שפיץ”, קבלת דירה בעיר, התארסת מוקדם וכו’ – הם הפרמטרים להצלחה.

אין ספק שהתרבות הזו היא אחד הגורמים למה שאת מרגישה, בחורה יקרה!

תחושה של פחות שווה, האחרות כן ואני לא.

כולםםםם מתקדמים, ואני נשארת על עומדי – אולי זה אומר עלי משהו? על כמה אני שווה? כמה מוצלחת או עד כמה לא מוצלחת.

חביבה, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב.

אבל גם לא ראיתי שהמוצלחים , המוכשרים, היפים והמקושרים הם אלה שמתחתנים וה”דפוקים” הם אלה שלא.

אז ככה שלקחת את הדברים ברמה האישית נראה לי לא נכון.

אולי כל הנ”ל יעזור לך לאסוף קצת כח.

בינתיים, עדש….

מנסה להציע דרך לעבור את האתגר.

מה דעתך על מציאת תחום התעסקות? תחביב, התנדבות או למידה.

לחפש להוסיף לסדר יומך דברים שייעשו לך טוב.

כי להעביר יום ועוד יום ועוד יום בהמתנה מורטת עצבים זה מוריד ומייאש.

בחורה יקרה, רוצה להוסיף גם הבט אישי:

גם אני מצאתי את בן הזוג שלי קורב מאוד לגיל שלך .

השנים הללו התאפיינו מצד אחד בדאגה, בקושי. מתי? עם מי? על מה אצטרך לוותר?

מה יהיה עם אחיותיי שמתעכבות וכו’…

מצד שני היו אלו שנים מדהימות עבורי. ההתפתחות האישית והמקצועית שלי, עלו כל הזמן.

מצאתי חברויות חדשות, יצאתי לטייל והיה ממש טוב.

יקירתי, קחי אוויר ותתחזקי!

אל תתני לייאוש להשתלט על הכל.

תני לו את הפנה שלו אבל תתחמי אותו בגדר. יש לו מקום אבל לא כל המקום.

מוסיפה המלצה, לא חייבת לקחת.

לפעמים משהו בהשתדלות שלנו לנישואין צריכה שינוי.

אולי חשיבה מחודשת, אולי ניתוח ההצעות מעוד זווית.

בדיקה האם משהו בי תקוע או לא…

מאחלת לך בקרוב ממש להיות כלה מאושרת

בהצלחה

חוי

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מה צריך להרגיש כשנפגשים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאד בנושא שידוכים השאלה היא: מה צריך להרגיש. כולם אמרו לי כשזה יגיע את תדעי. ולא. אני לא יודעת. אם נחמד לי זה נקרא שאני מרגישה? האם לחשוב עליו יום למחרת זה נקרא להרגיש? או שאחרי הפגישה צריך להיות פרפרים וכו? אני פשוט לא יודעת...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...
אכזבה עמוקה משידוך שירד
אני בחור ישיבה כבר תקופה ארוכה בשידוכים , נחלתי אכזבות רבות במהלך הבירורים פגישות וכו’. אבל בימים האחרונים קרה משהו ששבר את ליבי לגמרי, נפגשתי עם בחורה כמה פגישות, ופעם ראשונה שנהניתי מכל רגע, היתה זרימה, התחברתי, וכך גם היא נתנה את התחושה, שהיא נהנתה וכו’, לפני כמה ימים קבענו...
נעלמה לי המשיכה אחרי שהתחזקתי מהנפילות
אני בחור כבן 22 התמודדתי בעבר בנסיונות קשים של צניעות אחרי כל פעם שראיתי ברחוב מה שהו זה גרם לי להיכשל על בסיס יום יומי, עד שקראתי איזה ספר שפתחתי שסידר לי את הראש וגרם לי לחשוב ולהפסיק לקשר בין מה שרואים ברחוב לבן המעשים שנכשלים אח”כ, וככה יצאתי מזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן