שואלת יקרה

דבר ראשון אני חייבת להצדיע לך: את כותבת שאת רק בת 17 אבל לפי החשיבה העמוקה שלך, המודעות הגבוהה והרצון הפנימי והשאיפה לעשות מה שנכון, טוב ומדוייק לך – הייתי חושבת שאת הרבה יותר גדולה. יש לך תהיות בוגרות ועמוקות שאינן מאפיינות את בנות גילך. זכית! קיבלת הרבה מתנות מרבש"ע, אני רואה שאת עושה בהם שימוש ואני חושבת ומאחלת לך שתגיעי רחוק בעז"ה.

אני רוצה להקדים ולכתוב לך שמעבר לשאלה שלך – אנחנו לא מכירות – ולכן חשוב לי להגיד שאני מניחה פה כיוונים לחשיבה – ואני סומכת עליך שאת תעשי עם עצמך עבודה, תקחי מפה מה שמתאים, נכון ומדוייק לך והלוואי ובעז"ה תתבהר לך התמונה.

בואי נסתכל ביחד על השאלה המתוקה שלך:

ברשותך, נחלק אותה ל2 שאלות:

1. את מספרת שאת בת 17 והרצון להתחתן בוער בך. את שואלת מה האיזון? כי "כל היום את חושבת מי יהיה בעלך" ומשתפת שזה תופס את כל תשומת הלב שלך

2. את תוהה איך יודעים אם מוכנים לחתונה ואם לצאת לשידוכים זה אולי הפתרון לכל המצב

אז ככה:

את בת 17 כיום, את עדיין 'לפי הספר' בגיל ההתבגרות – אמנם קרובה לסופו – אבל לכל הדעות את בתוכו. אני לא יודעת מה בדיוק נהוג בזרם אליו את משתייכת מבחינת גיל נישואין – אבל מהיכרותי עם רוב הזרמים במגזר החרדי- גיל 17 זה גיל די מוקדם לכל הדעות.

בדר"כ בחורות בגילך עסוקות הרבה בענייני חברה, העיסוק בלימודים תופס הרבה מהמח והלב – כי כמו שאנחנו יודעים יש משמעות לציונים ולתעודה, יש בנות שמתפתחות וממקצעות איזשהו תחביב כמו צילום, בישול, אפיה וכד'– ואני מציעה לך לברר עם עצמך האם ואיפה יש בך פניות ומקום לתחומי עניין נוספים בחיים שלך. האם בעצם העיסוק האינטנסיבי בנישואין העתידיים משאיר לך מקום לעוד דברים.

לכל התנהגות שלנו בחיים יש איזשהי תועלת עבורינו: באופן מודע או לא מודע, באופן גלוי או סמוי. העיסוק שלך בנישואין העתידיים שכפי שאת מתארת תופס את כל כולך – יכול להיות אולי איזשהו פיצוי לחסר אחר בחיים או אולי אפילו "ניסיון בריחה" מודע או שלא מלהתעסק באתגרים אחרים או התמודדויות אחרות בחיים שלך: אולי המחשבה והעיסוק בחתונה העתידית, ו"השתפרות" (הנצרכת או שלא – ניגע גם בזה בהמשך) בשביל בעלך מגיעה על חשבון חיים חברתיים ששם יותר מאתגר לך? אולי זה מגיע על חשבון הלימודים ששם נדרשת השקעה? אולי זה חלום ורוד לברוח אליו במקום להתמודד עם סיטואציה משפחתית מאתגרת או כל התמודדות אחרת – זה משהו שהייתי מציעה לך לנסות לברר עם עצמך.

בשאלה שלך הבהב לי המשפט "כאילו אין לי חיים חוץ מזה": תראי, גם בזוגיות מושלמת ומיטבית שבעז"ה תהיה לך – הכי חשוב בעולם שיהיו לך חיים משל עצמך, ותחביבים משל עצמך. כשאישה מתחתנת היישות שלה בהינה עומדת ויש לה חיים ועמדה פנימית במקביל לנישואין: זה חלק ממה שמעצים את הנישואין הנפרדות הזו שהיא מאוד חשובה. לכן עד שתתחתני מציעה לך להכיר בעצמך חלקים נוספים שאני בטוחה שהם ישנם: תחביבים, תחומי עניין, תכונות אופי, קשרים חברתיים שיהיו לך ועוד מה שמתאים לך – ההכרות והמודעות העצמית – זו ההכנה הכי חשובה וטובה שאת יכולה לעשות בבואך לנישואין.

שיתפת שאת "משתפרת בשבילו" אני אשמח שתבדקי עם עצמך לאילו שיפורים את חושבת שאת נדרשת. אני מאמינה שכל בנאדם הוא חלק אלוקה ממעל וטוב צרוף מעצם היותו. אני מאוד מאמינה במודעות וברצון להתקדם ולהשתפר – בשביל לעשות לעצמי טוב, בשביל ללכת עם הלב שלי, בשביל לעשות את השליחות שלי בעולם הזה יותר טובה. יש משהו קצת נפיץ ב"להשתפר" בשביל אחרים – בטח כשמדובר במישהו שאת עדיין לא מכירה. אני אתן דוגמא: נניח את חושבת שאת פחות יודעת לשלוט בהוצאות כספיות – ואומרת לעצמך. אוקי, אני עכשיו "משתפרת" ונהיית יותר מודעת להתנהלות הכלכלית שלי בשביל "שבעלי לעתיד לא יסבול" – זה כיוון מחשבה שכדאי לדייק – שההשתפרות הזו תייטיב איתך גם כיום, כשאת לא נשואה עדיין. יש משהו בהשתפרויות שלנו עבור אנשים אחרים שעלול ליצור מירמור – מציעה, אם נכון לך, לשנות את נקודת המוצא ממנה את יוצאת לשינויים. ובכלל: את יציר כפיים של רבש"ע – להשתפר זה משהו שמשתמע קצת שלילי כאילו את לא בסדר חלילה – ואני בטוחה שאת מקסימה. לכן אולי תחשבי על זה כתהליך בו את עושה את עבודת השם שלך בלהיות (אם ניצמד לדוגמא) פחות פזרנית – נשמע יותר טוב מ"משתפרת" ?

ולשאלה השניה:

האם לצאת לשידוכים זה הפתרון? ממה שכתבתי לך מעלה – את בטוח מבינה שאני לא חושבת שזה הפתרון: חושבת שכדאי לך לעשות קודם בירור עם עצמך מי ומה את: איפה התחביבים שלך ולהכיר את עצמך קצת יותר לעומק, לברר עם עצמך מאיפה מגיע הרצון הכה חזק הזה להתחתן בהקדם – ולנסות לראות האם אין פה פיצוי על מקומות אחרים שדורשים עיון והתבוננות – ושהעבודה הפנימית שלך עליהם – היא תוביל בעז"ה לנישואין מוצלחים ומיטיבים.

ו"איך בכלל מוכנים לחתונה"? את שואלת

האמת, שכשקראתי את זה – לא היתה לי בכלל תשובה בשלוף – זאת שאלה ממש טובה!!

אחרי שחשבתי על זה לא מעט וביקשתי מרבש"ע עזרה – חושבת שבזכותך הגעתי לתובנה חשובה: ביהדות יש לנו את התורה הקדושה בה יש הסברים והנחיות ברורות לכל תהליך ודבר לאורך החיים: יש הנחיות והלכות ברורות לגבי קימה בבוקר, משא ומתן, בישולים, שבתות חגים וכו' וכו' – מעולם לא ניתקלתי ברשימה או בתנאי סף ל"מוכנות לחתונה" – הדבר היחידה שאני מכירה הוא "בן 18 לחופה" שזה איזשהו ציון דרך ביהדות שמעיד שבערך בסיומו של גיל ההתבגרות אתה יכול להתחתן – ואין צורך לחכות להתבססות מקצועית, כלכלית או אישית ורק אז להתחתן כי זה יכול לקרות רק בגיל 30 או אפילו לעולם לא – ואז החמצת את החיים.

המוכנות לחתונה בעיני היא לגשת לנושא הזה באופן שקול ממקום לא מידי אמוציונאלי, להבין מה זה אומר בכלל, לחשוב לעומק מה הייתי רוצה שיהיה בבעלי מלבד צבע עיניים והשתייכות חרדית. לברר עם עצמך קודם מה השאיפות שלך בחיים, איך זה עולה בקנה אחד עם המציאות ועם תנאי השטח, להיערך אפילו קצת מבחינה כלכלית לכל העניין של חתונה: לחשוב איך אני אוכל להיות חלק מלכלכל בית. חשוב להיות מודעים לכך שחתונה זה לא רק אירוע נוצץ, שמלה מהממת ולבבות רומנטיים: נישואין וחתונה הם התחייבות לקשר ארוך טווח ומעמיק שאפשר להפיק ממנו המון הנאה, להיבנות ממנו – ובכלל – להקים משפחה – שזה נפלא ומרגש. אבל נישואין הם שלב בחיים שדורש גם עבודה פנימית. וזה משהו שיש לתת עליו את הדעת.

והעצה הכי חשובה וטובה שאני יכולה לתת לך – שיח ותפילה עם רבש"ע – גם כשאת מרגישה שיש לך שאלות ללא תשובות – שתפי את אבא שבשמים, במילים שלך, הוא היחיד שהוא כל יכול, הוא מכיר אותך ודואג לך הכי בעולם.

מאחלת לך את כל הטוב המתוק שבעולם

רותי