שואלת יקרה.

ראשית מתנצלת על העיכוב במתן תשובה חלקו נובע מהרצון ללמוד את הנושא לאשורו ועל ההזדמנות מגיעה לך תודתי.

בשאלתך הצגת באופן מאתגר, מוחשי ומרתק (ממש כך!) את התמיהה העולה מדברי חז"ל ומצריכה עיון ולימוד. אך יחד עם זאת הבאת את הכאב, הכעס והתסכול של נערה שעשתה בחייה מהפך כ"כ משמעותי, יקר ומיוחד בעולמה הפנימי, מהלך שכל פעם מחדש מעורר אצלי באופן אישי השתהות של מי כעמך ישראל… והנה מרגישה שאולי דווקא המהפך הזה הותיר אותה בגיל 30 ללא בן זוג…

היתכן?

אנסה להתייחס בתשובתי לשתי הזויות הללו

ואפתח בנסיון ללמוד את הסוגיה.

חז"ל בדבריהם בכמה מקומות בגמרא מזכירים את אשר ציטטת: ארבעים יום טרם יצירת הוולד מכריזים בשמים בת פלוני לפלוני ושאלתך- האמנם??? כיצד, כדבריך, הכרזה בציבור החרדי מזווגת פלוני לפלונית לפי עדות ואילו בציבור הדתי והחילוני לאו בדוקא???

והנה במסכת סוטה אומרת הגמרא: "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"

ושם על אתר תמהה הגמרא על סתירה בין שני המאמרים כיצד ניתן לפני יצירת הוולד לזווג לו זיווג לפי מעשיו"??? וכי ניתן לדבר על מעשיו עוד טרם לידתו?"

ומתרצת הגמרא: "לא קשיא הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני"

זאת אומרת, הזיווג הראשון של אדם הוא על פי מה שהוכרז עליו ארבעים יום לפני יצירת הולד, אבל הזיווג השני הוא על פי מעשיו כפי שמבאר רש"י: "צנועה לצדיק ופרוצה לרשע"

השאלה המתבקשת היא: מהו זיווג ראשון ומהו זיווג שני. האם הכוונה נישואין ראשונים ונישואין שניים? מתוך עיון בדברי המפרשים מתבאר כי יש גם כוונה שונה ואביא חלק מדבריהם:

השפת אמת על הגמרא הנ"ל מבאר שמדובר בעצם בשתי אופציות, דהיינו יש את הזיווג הראשון שהינו מה שהוכרז לפני יצירת הולד, וזה מה שנקרא "לפי מזל" [וזיווג זה אינו תלוי לפי מעשיו] ויש שאדם מוצא זיווגו באופציה אחרת שהיא מכונה זיווג שני דהיינו שאדם זוכה לזיווג לפי מעשיו, וכך יכול הוא בעצם לשנות [בזכות מעשיו] מה שהיה מגיע לו על פי המזל. [כמו דברים נוספים שכל אחד מכלל ישראל יכול לשנות את הנגזר לו משמיים ע"י מעשיו כגון שמזלו שיהיה עני ובזכות מעשיו זוכה לממון]

במאירי נזכר מתי בנ"א זוכה לזיווג ראשון ומתי לזיווג שני וכך פירש: זיווג ראשון [על פי מזל] נועד לאלו שמשתדכים בקטנותם, כאשר עדיין אינם ראויים לעונש משמים, ועליהם נאמר "ארבעים יום לפני יצירת הולד וכו' אבל מי שנושא אישה לאחר שהגיע לכלל עונשין (גיל עשרים) הכל תלוי לפי מעשיו.

יוצא מדבריהם שהאמירה ארבעים יום לפני יצירת הולד בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני, לא נוגעת לזמנינו שהרי מרבית האנשים נישאים בגיל מבוגר יותר.

ממילא אצלינו שייך זיווג "על פי מעשיו" כלומר הקב"ה מועיד לנו זיווג על פי הרמה הרוחנית שלנו, עפ"י מסלול החיים שיעד לנו בעולמו. מה תהיינה ההזדמנויות שלנו דרכם נוכל לבנות את עצמנו, דרכם נוכל להתמודד. מהי השליחות שלנו פה בעולם ומי יהיה בן הזוג שיהיה שותף לשליחות הזו, ואולי מוביל לשליחות זו. עדה זה חלק (אמנם קטן) ממסלול החיים שלנו הנכנס לגדר של על פי מעשיו, זה הרי חלק ממערכת עבודת ה' שלנו. לכל עדה יש גוון מסוים בעבודת ה' הבא לידי ביטוי בפסקי הלכה, במנהגים, בפרשנות ובהדגשים בעניני תורה ומצוות. מאחר והציבור החרדי מציב בפוקוס את עולם התורה והמצוות יש לעדה משמעות רחבה יותר בתפיסת עולמו. מנגד בציבור החילוני שאינו קשור למורשת אבותיו אין משמעות לכל זה. (גם הציבור הדתי לפחות בחלקו הנהיג נוסח אחיד ופסיקה אחידה דבר שגם גרם לטשטוש בין בעדות)

במאמר מוסגר: אם נשים לב יש כאן גם תהליך שמזין את עצמו. מאחר ובציבור החרדי נשמרה המסורת ונשאר חיבור בין המשפחה העדתית במידה מסוימת נשארו גם דפוסי התנהגויות, חשיבה, מנטליות- המאפיינים כל עדה ועדה ממילא כשבנ"א מחפש בן זוג עם מה יותר נקודות משותפות באופן טבעי הולך הוא לחפש אותו בתוך עדתו. (חלק נוסף ב"לפי מעשיו" כי זוהי ההתאמה) ואילו בציבור החילוני עם ההתמזגות התרבותית שהתכחשה למסורת נעשה תהליך של התמזגות עדתית ולכן עם השנים טושטשו ההבדלים הנגזרים מעדת המוצא ואנחנו מוצאים הרבה נישואים בין העדות השונות.(מה שלא היה מצוי כ"כ בדור הקודם כאשר תהליך ההטמעה לא היה מוחלט, שם אנחנו מוצאים גם בציבור החילוני והדתי יותר נישואים עדתיים)

יש שיכנו זאת בדלנות אולי אפילו פלגנות אבל בהתבוננות מעמיקה ניתן להבחין ביופי של שמירת צביונה של כל עדה ולראות בו מעין תהליך מקביל שהיה עת ישב עמ"י לשבטיו כאשר לכל שבט מאפינים משלו וכל שבט שומר על טהרת היחוס שלו. גם הגאולה העתידה תהיה קיבוץ כלל ישראל אך לשבטיו! כפי שניתן לראות בספר יחזקאל שם מתואר איך כל שבט עובר בשער המיוחד לו. או כפי שכותב האר"י שנים עשר שערים מצויים ברקיע וכל שבט ושבט עולה תפילתו משער אחר. לעיתים נראה לנו כי במיזוג בין כל הפרטים טמונה האחדות הנכספת אך אחדות אין פרושה אחידות אלא הרמוניה הבנויה משלל גוונים, סימפוניה המורכבת משלל כלים כשכל אחד נותן את הצליל המיוחד לו.

יחד עם זאת חשוב לי מאוד לציין שלעיתים עניין  העדה בציבור החרדי יוצא מכלל פרופורציה ותופס מקום נרחב מעבר למה שראוי שיתפוס וחבל על כך. שהרי בהחלט יש מקום גם בציבור החרדי להתגמש בענין ולא לראות בו חזות הכל, לתת לו את המקום הראוי לו בלבד (דבר שאגב נפוץ ביותר בחברה החרדית במקומות מסוימים בחו"ל גם מאחר ונעשתה שם הטמעה שהושפעה מארץ ההגירה) נראה לי שגם בקרב בעלי התשובה מאחר והמיזוג בין העדות היה קיים בבסיס ניתן למצוא לא מעט זוגות "מעורבים" שחיים במיזוג נפלא.

ועכשיו אליך יקירתי שכ"כ רוצה לבנות בית משלה, להגיע אל המנוחה ואל הנחלה הפרטית לה. שחפצה למצוא את זיווגה הראוי, הנכון, עם ההתאמה ומשיכת הלב. אליך שעשית כברת דרך כה משמעותית בחייך ומשהו בך לוחש איה הצדק, והתגמול והשכר לפעולתי הרי כל שאני רוצה הוא סך הכל לבנות בית נאמן בישראל.

מעריכה מאוד שאגרת אומץ ונתת לכאב הזה לדבר, הוא קיים ומצוי ולפעמים אפילו משתלט עד כדי… יאוש. היכולת לדבר עליו, לדבר אותו היא חלק מההתמודדות שלנו. אני מקווה עבורך שיש לך נפש קרובה שתוכלי להשיח את אשר בלבבך באמת הכי פשוטה שלה גם אם היא איננה פוטוגנית ומרשימה.

ובעצם יודעת אני שיש מי שקרוב ומחכה שתדברי איתו במילים הכי פשוטות על הכאב, התסכול, הכעס והיאוש כן את מכירה אותו, והוא כ"כ קרוב ואוהב ורוצה את הדיבור הכי פנימי שלנו. פני אליו לקב"ה לא רק בבקשה ותחינה שימצא זיווגך במהרה אלא בקרבה אמיתית כבת לאבא הצועקת ובוכה ומספרת:

אבא קשה לי, כואב, מתסכל לעסוק כ"כ הרבה זמן בחיפוש ולא למצוא. עזור לי לעבור את התקופה הזו בצורה הכי טובה שאפשר.

אבא נראה לי לפעמים שאתה לא מעריך את כל הצעדים שעשיתי, שאני לא חשובה עבורך שאתה לא רוצה לתת לי עשה שארגיש את החיבוק שלך את האהבה שלך גם כאשר עדין לא הגעתי לישועה.

כן, ספרי לו וירווח לך…

ועוד הערה, כתבת כי נטית הלב שלך נמשכת דוקא לעדה מסוימת והיא נראית כבלתי אפשרית.

הרשי לי להציע לנסות עד כמה שניתן (ואני מניחה שגם ניסית ) להיות פתוחה לאדם שלפניך בלי קשר לעדתו. באמת לבחון אותו לפי מעשיו. יתכן ומשהו בך בפנים לוחש: עוד אראה להם  (ולהם יכול להיות שלל דמויות מציאותיות או לא) שאוכל גם כחרדיה להינשא לבן העדה המסוימת הזו! וכך בעצם את מוצאת עצמך בתוך מאבק כוחות שלא התכוונת אליו כלל, ואולי הוא זה שמכשיל ואומר אני לא חשה בחיבור… הוא זה שכובל אותך באופן לא מודע ולא מאפשר לך להיפתח למשהו מעדה אחרת. ואז את אומרת לעצמך אין אופציה אני חיבת בן זוג דוקא מהעדה המסוימת הזו.

ועצה פרקטית אינני יודעת לאיזו עדה את משתייכת ומהי העדה שמושכת אותך בכל אופן ישנן ישיבות לבעלי תשובה שבהם יש יותר פתיחות לגבי שידוכים "מעורבים" במיוחד בגילאים מתקדמים יתכן שיש מקום להרחיב את קשת הישיבות.

ולסיום, במהלך חיינו אנו לא פעם באמצע הדרך לקראת שלב נכסף- כל כך רוצים להיות כבר שם. עד שהדרך נחוות על ידינו כמיותרת, מיגעת. הלוואי ויכולנו לדלג עליה מתגנבת לה מחשבה… אבל כשאנחנו מגיעים לבסוף אל השלב הנכסף אנו בבחינת אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. שחוק על השגת המטרה ורינה על כל הדרך והתהליך שעברנו בעטיה. אנחנו מביטים לאחור כמקיצים מחלום ואומרים לא רק שהחלום הרע הסתיים אלא בהבטה שלאחר מעשה היה זה חלום שהביא עימו הרבה טוב. הדרך היתה חלק מהתהליך אלמלא דרך זו לא הינו מגיעים למה שהגענו באופן שהגענו.

יקרה, ארוכה הדרך שאת עוברת והרשי לי להיות שותפה לתפילתך שתגיעי במהרה לנקודת הסיום, לפתיחה של שלב נוסף אך יחד עם זאת אזרי כוחות ונסי ללקט ולהביט שגם אבני הנגף שבדרך יכולות לההפך לאבנים יקרות אם אנחנו מצליחים ללמוד מהם, להתחזק בגינם להתבגר ולהתגבר.

מקווה מאוד שתמצאי בין דברי משהו שיהיה עבורך לתועלת, לישב את הדברים, לפתח זוית ראיה נוספת ולרפא במעט את הכאב.

בתפילה שתמצאי זיווגך בקרוב ממש מתוך השלמה אמיתית ושמחה פנימית.

יעל

[email protected]