שלום וברכה,
קראתי את מכתבך ושמעתי את הכאב, התסכול והעייפות שעולים מתוכו
מה שאת מתארת במכתב אינו רק קושי כלכלי. נראה שהפגיעה העמוקה יותר היא הפגיעה באמון.
כאשר בן זוג לוקח הלוואות בסכומים גבוהים שוב ושוב ללא ידיעת אשתו, קשה להרגיש ביטחון. וקשה להרגיש שיש על מי לסמוך, וקשה להרגיש שותפות אמיתית.
מתוך המכתב נשמע שאת מתאמצת מאוד בעבודה אם זה שעות נוספות, או קייטנות, מאמץ לפרנס ולייצב את הבית – ובו בזמן את מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלייך. זו מציאות לא פשוטה.
לפני שאני עונה חשוב לי לומר דבר ברור: העובדה שבעלך הסתיר ממך הלוואות היא אחריות שלו. אני לא מצדיק את ההתנהלות הזו, ולא חושב שאת אשמה בה.
יחד עם זאת, מכיוון שאת זו שפנית, אני רוצה להציע זווית נוספת להתבוננות.
לעיתים אדם שמסתיר אינו מסתיר משום שהוא רוצה להונות או לשקר .
פעמים רבות הוא מסתיר משום שהוא מתקשה לשאת את החשיפה, את הבושה, את הכישלון או את התגובה שהוא חושש לקבל.
אינני יודע אם זה המצב אצל בעלך, אבל הייתי מציע לך לשאול את עצמך, מתוך סקרנות ולא מתוך שיפוט:
מה לדעתך קורה בתוכו ברגע שהוא מחליט לקחת הלוואה מבלי לשתף אותך?
מה הוא חושש שיקרה אם יספר לך שלקח הלוואה ?
מה לדעתך הוא מרגיש כלפי עצמו כאשר הוא נקלע שוב ושוב למצבים הללו?
ואולי בגלל הפחד מהתגובה, מהבושה או מהעימות, הוא בוחר לא לחשוף ולספר על ההתנהלות הכלכלית הכושלת, שלו עד שזה מתפוצץ?
אני לא שואל את השאלות הללו כדי לפטור אותו מאחריות, אלא כדי לנסות להבין את התהליך. ואת הדינמיקה הזוגית
וכאן אני רוצה שתבררי לעצמך כדי להתחיל שינוי
מה את מרגישה מול הידיעה שאינך סומכת עליו?
מהו הגבול שאת זקוקה לו כדי להרגיש מוגנת ולא חסרת בטחון ?
מה את צריכה כדי שתוכלי לחזור ולהרגיש ביטחון בתוך הקשר? [לדוגמא יעוץ כלכלי ]
לפעמים הניסיון להבין את האחר חשוב, אבל לא פחות חשוב להבין את עצמנו.
ולאחר שביררת לעצמך מה חשוב לך כדי לחיות בשקט בלי טלטלות ודרמות
את פונה לשיחה . חשוב שזה יהיה במקום שקט בלי הפרעות
שם אתה מעמידה ומבהירה את הגבולות סביב התנהלות כלכלית ואת מה שנדרש מבחינתך כדי ליצור אמון מחדש
אפשר למשל לומר:
"אני יודעת שחשוב לך לפרנס את המשפחה, ואני גם יודעת שאתה מתאמץ.
ואני ממש מעריכה את זה יחד עם זאת, המצב הנוכחי אינו יכול להימשך. מבחינתי לא יילקחו עוד הלוואות ללא ידיעה והסכמה של שנינו. אני רוצה שנפנה יחד לייעוץ כלכלי ונבנה דרך מסודרת להתמודד עם המצב."
יש הבדל גדול בין האשמה לבין הצבת גבול.
האשמה בדרך כלל מייצרת התגוננות.
גבול מגדיר מה נחוץ מבחינתי כדי שהקשר יוכל להתקיים בביטחון.
מאחל לכם שתצליחו למצוא דרך לשלב בין אחריות, כנות ושותפות, ושמתוך המשבר הזה יוכל להיבנות משהו יציב ובריא יותר.
שנה טובה
דוד ש.
תגובה אחת
יתכן שהסיבה שנכנס לחובות היא כדי לזכות מחדש באמונה בו. הוא פתח עסק ונכשל – דבר משפיל כשלעצמו. הוא רוצה להתקדם ויודע שהיא תחסום אותו, ובצדק, הרי הוא כבר נכשל. לכן, הדרך היחידה שלו להחזיר את האמון והכבוד שלה אליו היא לקחת הלוואה מאחורי גבה. הוא מאמין שכשיצליח, היא תחזור להעריך אותו (כי בינינו, בדרך כלל סולחים למי שמצליח). זו תהיה הוכחה עבורו (ועבורה) שהוא מוצלח ושההפסד הקודם לא נבע מחוסר הבנה, אלא היה חלק מהמהמורות בדרך להצלחה. אלא שאז הוא שוב נכשל, ויודע מה יקרה אם יספר לה: היא תזלזל בו עוד יותר, ושוב בצדק.
וכל פעם שהיא מגלה משהו, היא נכנסת בו בפול גז על כמה שאי אפשר לסמוך עליו ושהיא מחזיקה את הכל לבדה. המצב הזה מכריח אותו לעשות משהו כדי לצאת מהמקום הזה, שבו הוא נתפס בעיניה כלא מועיל, לא מבין, מזיק וחסר תועלת.
כך הוא נתקע בלופ שלא יוכל לצאת ממנו, עד שיזכה שוב בהערכתה.
וזה דבר שאישה חייבת להבין: כמו שלאשה יש את הדברים שחיוניים לה בזוגיות, עבור גבר(בדרך כלל) – כבוד והערכה מצד אשתו הם הדברים בעלי המשקל הגבוה ביותר (מדגיש שוב: זה לא משנה כמה את צודקת וכמה דוגמאות יש לך, הדרך שבה את מגיבה רק נועלת אתכם בתוך הבור הזה ומחרבת כל סיכוי לצאת ממנו. נסי לקחת אחריות על החלק שלך בסיפור. ואני לא מצדיק את ההתנהלות שלו פשוט כביכול עונה לצד ששאל).
אני רק מגיב ברשת וכמובן לא מודע לסיפור שלהם, אבל ראיתי מקרים דומים בווריאציות שונות.
באופן כללי, תמיד כדאי לנסות להבין מה השני רוצה, מה מניע אותו, ולהפנים שגם אם את או אתה צודקים – יש צורה שבה אומרים דברים. אם רואים שהצד השני נפגע ומבין משהו אחר ממה שהתכוונת, צריך לנסות לומר את זה בשפה שלו וללכת לקראתו. בסופו של דבר, זה עניין של הגינות והתחשבות בסיסית: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. כולם רוצים שיתייחסו אליהם בכבוד, והעובדה שאת או אתה צודקים, לא קשורה לעובדה שמגיע לו או לה כבוד.
ויותר מזה זו זכות שאסור לך לקחת מהם.
ושוב מדגיש לא מדבר על המקרה הספציפי שלהם.