כבר 20 שנה אנחנו חיים ככה
אני שומרת מצוות והוא לא
הרבה תפילות התפללתי ובכיתי ועדיין עושה.. אוהבת את עבודת השם ובבית לאחר שנים הבעל החל מכבד את מעשיי אבל ללא שום התקדמות או רצון לצד הקדושה.. הלב נשבר..
מה יהיה עלינו בעולם הבא??
דלג לתוכן
כבר 20 שנה אנחנו חיים ככה
אני שומרת מצוות והוא לא
הרבה תפילות התפללתי ובכיתי ועדיין עושה.. אוהבת את עבודת השם ובבית לאחר שנים הבעל החל מכבד את מעשיי אבל ללא שום התקדמות או רצון לצד הקדושה.. הלב נשבר..
מה יהיה עלינו בעולם הבא??
בס”ד
שלום לך אישה יקרה מאוד,
קראתי את שאלתך הטהורה והכנה ולרגע נצבט לי הלב, אך בין רגע חייכתי לעצמי.
תרשי לי להתחיל בחיוך.
ממש במחשבה אינטואיטיבית הרגשתי כמה נפלא העם שלנו, אישה יקרה, מתקרבת לבוראה, עובדת את עבודת השם שלה, יודעת שהיהדות היא חיבור האדם לקונו, וכשטוב לה עם האור הזה היא לא רוצה להיות בו לבד…
למה נצבט?
הבכי הדמעות, המחשבה שהתפילות לא נענות חלילה.
ולא כך הם הדברים בשני המשפטים שכתבת קראתי הרבה אור. את מקדשת שם השם כבר 20 שנים! את לא רק התקרבת, את עולה מתקדמת ומקדמת…. האם את יודעת להעריך את גודל המציאות המאירה הזו? חבקי אותה.
יקרה,
השאלה שלך רבת פנים.
ניסיתי לחשוב עליה בכל מיני כיוונים ואמנה להלן:
מחד נפלא שאת מרגישה שבעולם הזה הגעת עם בעלך לחיי זוגיות טובים, יש כבוד בביתך, יש את האור שאת מכניסה עם קיום המצוות.
זה נפלא.
בזכותך שורה שכינה, כי השלום והשכינה חד הם.
חשבתי, שמתוך הטוב הזה בעולם הזה את שואלת על העולם הבא? אולי. לא בטוחה.
המעט הידוע לנו על העולם הבא, הוא שכל אחד נמצא שם במקום שהוא הכין לעצמו בעולם הזה.
ומי שלא הכין?
כנראה שאין כזה יהודי. כפי שכתוב: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (למעט מומרים למצוות מסוימות שהם נדירים).
ועוד כתוב: ועמך כולם צדיקים…
התיקון היחיד שאדם יכול לעשות לנשמתו בעולם הבא הוא להשאיר בעולם הזה מי שיעבוד את השם, ויעשה מצוות לזכותו.
ועל העולם הבא נאמר מי שטרח בערב שבת (העולם הזה) יאכל בשבת (העולם הבא).
משמע, שאין לך מה לדאוג לעולם הבא של אשך, את מצדך מקדשת שם שמים בביתך, מכניסה שכינה.
בזכותך הוא אוכל אוכל כשר,
בזכותך חווה שבת וחגים.
בזכותך נחשף לקדושה, ומתחבר אליה.
בזכותך הוא מכיר מקרוב אישה שבחרה בחיים, מיוזמתה ובכוחה.
מי יודע מה מתחולל בליבו? ואולי הכבוד שהוא רוחש למעשייך הוא בעצמו קבלת עול מלכות שמים?
אני מרגישה צורך לומר לך: היי רגועה, היי נינוחה, המשיכי לעבוד את השם בשמחה.
מה יוסיפו לך מחשבות ודאגות על עניינים שדעתנו קצרה בהם?
מה יוסיפו לך מחשבות על עולם הבא של אשך אם אין את יכולה להשפיע עליו יותר ממה שאת עושה?
ויותר מזה אומר לך,
ביהדות הקשר של האדם עם בוראו לא תלוי בסביבה. כל אדם אחראי לבחירתו החופשית, למעשיו שלו.
נכון שיש ערבות הדדית, ויש אחריות ציבורית, ואנחנו כעם מעדיפים להיות בדור זכאי ולא חייב.
אבל, כל זה מתוך מנהיגות עצמית.
כל אדם מנהיג את עצמו להמליך את הקב”ה עליו.
כשכל אחד מהפרטים מנהיג את עצמו, יש רוב של “ועמך כולם צדיקים”.
אני מאחלת לך שכשם שהתקרבת לריבון עולם, באהבה וקבלת עול מלכות שמים, תזכי להרגיש ולראות סייעתא דשמיא בכל צעד מחייך.
לסיום אזכיר לך את התפילה:
יהי רצון מלפניך, ה´ אלהינו ואלהי אבותינו, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, להחזיר בתשובה שלמה לפניך כל חוטאי עמך בית ישראל, ובכללם תחזיר את (פלוני בן פלוני) בתשובה שלמה לפניך, כי ימינך פשוטה לקבל שבים. ברוך אתה ה´ הרוצה בתשובה.
המשיכי להתפלל אותה מקרב לב, מבלי לחוש חלילה לא נענית, כשאינך רואה שינוי.
יש שינויים המתחוללים לאט אך לעומק ובאופן מהותי.
קבלי באהבה כל תוצאה, מאחלת לך שתמשיכי להרגיש שעבודת השם שלך ממשיכה להיות בשמחה.
היי ברוכה ושמחה, מגיע לך!
שלך, בהערצה,
תקוה
(tikvao@actcom.co.il)
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
גם בן זוגי כזה, התחלנו לצאת כשהיה חילוני לכל דבר עד לנסוע בשבת …
חששתי שזה ישפיע עליי, אך ידעתי שאני צריכה להיות חזקה. שאסור לי ללחוץ עליו, ושצריך לפעול בחכמה, להראות לו את הצד הטוב של הדת, לתת לו להגיע לזה לבד. לחשוף אותו לסרטונים(מומלץ הרב יגאל כהן, על שמירת שבת וכו..) אפילו לא להראות לו בכח, פשוט לשמוע לידו. כאילו את שומעת לעצמך. אם זה יפריע לו תנמיכי…
ללכת איתו לשיעורים שלו אך מרצונו החופשי. ״הרב כך וכך הגיע לעיר ואני לא רוצה ללכת לבד, בא לך לבוא איתי ?״ כן-כן. לא-לא.
אצלי זה מתחיל לעבוד.
יש כאלה שזה לוקח להם שנה, יש כאלה שזה לוקח 10, ויש כאלה אפילו 30.
תני לו את הזמן שלו… בסוף כולם חוזרים לזה .
בהצלחה אהובה ❤️