שואלת יקרה ואהובה,

נהנתי מהשאלה שלך. נהניתי מהדמות שהצטיירה מתוכה. אישה כנה, אמיצה, שעומדת בישרות מול המציאות, מסתכלת לה בעיניים ואומרת: "זאת אני", לטוב ולמוטב.

ולכן, למרות שכתבת שהצלחת לפתור את הבעיה רציתי לשלוח לך בכל זאת את תשובתי, בתקווה שהיא תאיר עוד נקודות מבט חדשות אצלך.

תיארת  את הדילמה שאת נתונה בה. את חיי הנישואין הטובים שברוך השם יש בינך לבין בעלך, את הכבוד ההדדי והשפה המשותפת, ומצד שני את העלבון וההשפלה שעולה בך בכל פעם שעולה כי בעלך התפשר לכאורה בנושא המראה החיצוני שלך כשנישאתם, ועד היום.

איזו מדהימה את שאת לא מדחיקה ורוצה לפתור את העניין בינך לבין עצמך.

מראה חיצוני הוא אמנם לא העיקר בחיינו, אך הוא בהחלט חלק מהזהות שלנו בייחוד אצל אישה. אישה נהנית ואוהבת להיראות טוב, נשית, יפה, מטופחת. וזו חלק מהמהות שלנו שנטבעה בנו מטבע בריאתנו. המדרש מספר במסכת ברכות שהקב"ה ייפה את האישה לפני שהראה אותה לאדם הראשון, וקלע לה צמות על מנת שתהא מקושטת וחביבה לבעלה. מאז ועד היום זהו רצוננו כנשים, זה טבענו, והרצון הקדוש הזה ראוי לכבוד. ואם כך, בואי ניתן לרצון הזה את הכבוד והמקום הראויים לו.

הייתי רוצה להתייחס לשאלתך בשני מישורים, ברשותך.

במישור הראשון בינך לבין עצמך. את מספרת שתמיד היית ואת עדיין מודעת לעצמך, למראה שלך, לתכונות הטובות והמיוחדות שלך, למידות המצוינות שלך, לאישיות הנעימה, לגוף הטוב שהשם חנן אותך בו, ואוקיי, את בולעת את מה שפחות במראה.. כי מה לעשות.. היה יכול להיות טוב יותר. אבל סה"כ בכללי החבילה הזו טובה ועם זה נסתדר.

במקביל את מתארת שבעלך ראה בחורה טובה, מבית טוב, מוצלחת, מסמינר איכותי, משפחה טובה, כסף, אישיות מיוחדת, מידות מעולות, נעימת שיחה, ומראה שהוא בסדר….אפשר להסתדר איתו אם רוצים…

האם זה לא אותו תיאור פחות או יותר?

באוזני התיאור נשמע דומה, ולא במפתיע. הבעש"ט הקדוש מגלה לנו שהאנשים סביבנו הם מראה למה שמתחולל בנו, ומשקפים לנו את מחשבותינו ומעשינו.

בעלך היקר משקף לך את הדברים הכמוסים העמוקים שלך. לא בכוונה רעה, ולא לרעתך, אלא להציף אותם על פני השטח ולהביא אותם לתיקון אמיתי שיביא לגאולה. גאולת הנפש שלך.

וכפי שאת מציינת שאת יודעת לברור את הגרעינים מן המוץ ולהתמקד בעיקר של האישיות שלך והמידות הטובות. שאפו גם לבעלך שהצליח ומצליח להסיט את המסך מהמוץ ולהתמקד בגרעין היפה והטוב שלך. לא מובן מאליו בכלל.

רק מה, הנושא הזה עוד עולה, כי הוא צריך להגיע השלמתו ותיקונו אצלך היקרה.

לא סתם התפללת שמישהו ירצה ויאהב אותך בכל המובנים,  וקיבלת קודם לכך ובהתאם ניסיון שמחייב אותך בעבודה כזו, קודם כל מול עצמך…

מה זאת אומרת? אולי, ואני אומרת אולי, כי לא קוראת מחשבות ולבבות אני, אלא מנסה ללבן יחד איתך, אולי יש בתוכך איזה מקום שעדיין לא שלם עם המראה שלך, שהיה רוצה אחרת, שכמה למשהו אחר, שחסר. וזה בסדר וטבעי.

אז מה אפשר לעשות? קודם כל להכיר בכאב, ונשמע שאת שם. להכיר בו ולא לדחות אותו, ולהתאבל כמה שצריך ורוצים על החלום הבלונדיני שאיננו.

כשמכירים בכאב ומקבלים אותו בלי לדחות אותו ולהתנגד לו, הוא יכול לקבל מקום ולהתחיל להתרפא.

בשלב הבא המשימה שלך היא להתחיל למצוא את נקודות האור שלך ובך כמו שתיארת באופן כל כך מיוחד בשאלתך. אבל ברמה יותר מפורטת, ואפילו מול הראי. ליתר תוספת כח והדגשה. להסתכל אל תוך העיניים החכמות שלך ולומר לעצמך: יש לי ריסים עבים ויפים, יש לי מבט נבון, יש לי אף ישר, העור שלי חלק, הגוף שלי גמיש ואתלטי, הגובה שלי מעולה, הציפורניים שלי ארוכות ומעוצבות…. אני אוהבת את עיקול השפתיים שלי, אני אוהבת את מבנה הקרסול שלי.. לפחות 10 נקודות אור על הגוף שלך. כל יום. לפחות חודש ימים. תתחילי לראות את ההבדל אחרי כמה ימים. את האהבה והכבוד כלפי הגוף הנפלא והאישי שנתן לך אביך שבשמים.

כמובן שאת יכולה להוסיף כברכת השם עליך 10 נקודות אור על מידותיך, תכונותיך, אישיותך ו10 נקודות אור על הדברים שהשם חנן אותך בחייך- ילדים, בית, ארון מטבח אהוב, מיטה נוחה, שוקולד טעים….. כל נקודת אור שאת מוצאת ומודה עליה גדלה ומאירה אותך. ככל שתמשיכי בתרגיל ותתמידי בו תראי נפלאות בעיקר בהרגשה הפנימית הטובה שלך.

ואדרבה, אם את נראית טוב מאופרת, בואי תייפי את עצמך במה שעושה לך טוב על הלב. תרכשי לעצמך במסגרת התקציב, ואף מעבר… את האביזרים שיגרמו לך להרגיש יותר יפה ומטופחת. איילנר תואם, אודם מחמיא, מברשת או מילוי לגבות העיניים, בגד שמחמיא לצבע עורך…. כל אביזר כזה שמרים לך הוא קודש קדשים. בלי הגזמה. וזו לא תחפושת ולא חצי את. זו את עצמך בתפארתך.

כשאת מרגישה בנח עם עצמך, גופך והמראה שלך, יש בך משהו נינוח עם עצמך שמשליך כלפי חוץ ונקלט גם כלפי הסובבים אותך. זה יחזור אליך בסופו של דבר. באיטיות ובהתמדה. זו עבודה אישית פנימית.

במישור השני אחרי שאת כבר מרגישה קצת יותר נינוחה עם עצמך את יכולה לנסות לפתוח את זה מול בעלך. כשיתוף אישי רגשי אינטימי שלך. לא כהאשמה או כביקורת עליו, שתגרום לו להתקפד או להצטדק, אלא ממקום של רצון לקשר וחיבור חזקים יותר איתו. מעשה כזה דורש יכולת חשיפה רגשית שהוא לא קל, אפילו קשה, אבל יכול להביא לקרבה אינטימית חזקה מאד בין בני זוג.

בחשיפה כזו בדרך כלל מתארים את האירוע שקרה, הרגש שעלה בנו והצורך שלנו. למשל- כששמעתי אותך אומר ש…. הרגשתי ממש תחושת כאב כשהבנתי שהמראה שלי מפריע לך / שאתה מתפשר עליו, כל כך חשוב לי להרגיש נאהבת כמו שאני / לשמוע ממך שאני נאה בעיניך…

את לא דורשת ממנו, כי דרישה גורמת לאחר להתרחק, את מספרת את צרכיך ואת הרגשותיך. גבר לרוב רוצה לשמח את אשתו ולהיטיב לה. וכשהוא מזהה הזדמנות כזו בדרך כלל הוא ירצה לעשות זאת. ולכן אם יש משהו אפילו קטן שהוא מחמיא לך בקשר למראה, ואפילו בעקיפין, אם תצליחי להודות לו על כך באמת ולשקף לו כמה זה הרים לך וחיזק ושימח אותך, הוא ירצה לעשות זאת שוב ושוב. "שימח אותי ששמת לב שהעליונית החדשה שלי מתאימה לעיניים שלי ומדגישה אותן, זה נתן לי בטחון והנאה להסתובב איתה, תודה". " תודה שהחמאת שהאודם שלי…. שמחתי כל היום בזכות זה.. והרגשתי יפה"….

עצם העובדה שאת יכולה לדבר על זה עם בעלך, ולהוציא את הכאב היושב בלב, היא גם רפואה גדולה שמנקזת מוגלה מבפנים. השיח יכול להתפתח לכיוונים שונים וכל עוד הוא אמיתי, כן, לא מאשים או שיפוטי אלא מכבד ומכוון כלפי עצמך (בשימוש במילים אני ולא אתה אני מרגישה כאב כשאני שומעת, ולא – אתה מכאיב, אתה עושה….) יכולה להיווצר הזדמנות אדירה לשינוי כיוון וקרבה מחודשת ועמוקה יותר.

זאת, במקביל לעבודה הפנימית שלך לראות את החן והיופי שיש בך, כי יש! הרי כבר נאמר במסכת נדרים על ידי ר׳ ישמעאל: "בנות ישראל נאות הן". כל אחת נאה ויש בה דברים נאים. הדברים הנאים שתמצאי בעצמך ישתקפו ויפיצו אורם כלפי חוץ בכפל כפליים.

שולחת חיבוק חם, ומברכת אותך שתזכי להאיר ביופיך הפנימי והחיצוני כאחד, ולהרגיש שלמה עם עצמך.

בידידות ובהערכה, גיטי