The Butterfly Button
בעלי ביקורתי כלפי ילדינו

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
מרגישה צורך להייעץ ולא מוצאת את המקום המתאים.
לבעלי יש בעיות שונות, הנובעות בעיקר מהילדות שלו, בה הוא חווה ביקורתיות רבה מאד מאד ועוד התנהגויות שונות שהשפיעו על נפשו.
בשנים האחרונות הוא מטופל, ומבחינתו, עשה דרך ארוכה. אך אני מרגישה שמול הילדים הוא עדיין מעביר הרבה מהביקורת השלילית ההרסנית, ומסגנון השיח התובעני והמזלזל.
בכל פעם שאנו מדברים על זה, גם אם הוא מסכים איתי, אני מרגישה שבפועל זה גדול ממנו, והילדים, שכבר גדלים, מתחילים להיפגע.
אנו מתדיינים על הנושא הרבה, ובכנות, עייפתי. משתדלת בכל מאודי לכבד, ולפעול לפי כל כללי השיח הנכון, אך עדיין, הדבר עמוק מזה. שרוט וחרוט בנפשו, וחזק מכל שיח או דיון נחמד. וכבר אין לי כח. לא לדבר, ולא לכבד, ובקושי להבין.
והילדים שלנו נפגעים. ברור שהם נפגעים.
בעלי טוען שהפגיעה היא כיוון שאין בינינו תמימות דעים, ואם הייתי מסכימה אותו, הילדים היו מקבלים את דבריו.
לפעמים, אני תוהה, האם במצב כזה, בו הילדים סובלים מבעיה של אחד ההור, יש צורך להסכים עם הגישה הבעייתית, ולשדר לילדים חזית אחידה (כמו שבעלי קורא בכל ספרי ההדרכה ושומע בכל ההרצאות על חשיבות ההסכמה הזוגית), או שאולי, כאשר הם רואים שדעתי שונה, ואני כן מכבדת אותם כבני אדם, הם יוכלו לקבל יותר חוסן.
מוצאת את עצמי עייפה מהמצב. נואשת משינוי, ושוקלת אפילו פרידה על רקע הנושא הזה.

תשובה:

שואלת יקרה,

את גיבורה בכל יום מחדש, בכל אינטראקציה מחדש.

את לא שוקעת לזרועות ההרגל, וממשיכה לעשות את שלך כדי להרבות אור.

זו בחירה עצומה!

בשורות הקצרות הבאות אשתדל לסייע לך לממש את משאלתך להכניס אהבה בונה לביתכם.

כפי שאת חווה, ביקורת היא ארס והרס. זאת מכיון שהיא מפעילה את מערכת ההתגוננות-הישרדות, במקום את אזורי המח הרגועים.

כאשר אנו מרגישים יציבים, בטוחים, ונינוחים- אנחנו מסוגלים לקיים קשרים בריאים, לגדול ולהתפתח מתוך סקרנות, נסוי וטעיה.

כאשר אנו חשים איום – התגובות הן של הישרדות וחסימת היצירתיות.

בנוסף, הקולות נספגים כמו תקליט והופכים לדיבור פנימי של הילד. במקום לעודד את עצמו, הוא לומד לדבר אל עצמו בצורה משפילה, מקטינה, מאשימה וחוסמת.

ואם נוסיף עוד נדבך של כאב, במצב הנוכחי יש ביקורת על הביקורת, ופער ביניכם שמשליך אף הוא על הילדים.

אמרתי כבר, שאת גיבורה? כל פסיעה שלך במעבה השליליות אינו מובן מאליו.

הבשורה הטובה היא, שיש דרך להקל ולפלס אור בע"ה.

בעלך נמצא בתהליך של התקדמות אישית, וזה נשמע באמת הדבר הנכון כל עוד יש באמת תנועה קדימה. חשוב לבדוק שהטיפול אכן יוצר תהליכים ולא נשאר בגדר דיבורים בכורסא.

כולי תקווה שהטיפול יסייע לבעלך לשנות את התקליטים שהוקלטו ונצרבו אצלו, כדי שהדיבור הפנימי שלו לעצמו ישתנה- ומשם יהיה לו קל יותר לשנות דפוסים מול אחרים. אך עד שתהליכים מכים שורש וגדלים למעל פני השטח- הזמן עולה ביוקר.

לכן אני ממליצה בכל לב לפנות להדרכת הורים בגישת "אייכה" . ניתן לקרוא עוד בספר "אייכה – הקשר המגדל" מאת ד"ר איתן לבוב והילה אלקיים. אשמח גם להפנות בע"ה לדמות מתאימה אם תרצו ותפני שוב.

בכחה של הגישה לעזור לכם, כהורים, לתרגל ולהפנים צורת פניה בונה ומיטיבה, וההצלחות עצמן יתנו לכם כח להתמיד ולהמשיך.

באופן כזה תהיה עבודה גם מפנים החוצה (בטיפול הפרטני) וגם מהחוץ לפנים (בהדרכה לשינוי הרגלים).

אני מאמינה מאד שהחוויה המשותפת שלכם בהדרכה תהפוך אתכם ל"צוות משפיעי טוב" במשפחה ובסביבה, וילדיכם יגדלו להיות גם הם מגדלורים לטוב בעולם,

אמן!

שלך בהערכה ותפילה,

שפרה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להתנהל נכון מול בתי המתבגרת?
ראשית תודה גדולה על השירות והמענה המותאם לכל פונה והכל מתוך כבוד ורצון אמיתי לסייע ולתת הכוונה. שאלתי: בת מתבגרת חכמה וחריפה וגם מאתגרת..פעמים שהיא מספרת על רגשותיה והתגובות שלי פרקטיות מיד מחפשות פיתרון לבעיות ובעצם היא מבקשת שאקשיב לה ואז אני נכנסת למגננה. משהו נראה לא לא נכון איך...
איך יוצרים גבולות ומשמעת בלי לגרום לאוירה קשה בבית?
אני אמא ב"ה ל4 ילדים מתוקים הגדול שלי בן ארבע וחצי ואחריו הבת בת שלוש שעליהם בעיקר השאלה. לאחרונה לי ולבעלי יש אי הסכמות בנושא איך ליצור גבולות. הוא עושה זאת בכל מחיר גם אם זה להרים את הקול ולאיים…ולי מאוד קשה עם זה…כל האוירה בבית נעשית כבדה ולא נעימה...
זו בעיה שאין לנו קו חינוכי ברור בבית?
אני קרובה לגיל 40, נשואה כמעט 20 שנה, ברוך ה' עם חמישה ילדים. לאחרונה, אנחנו מתמודדים עם אתגרים מול הבת השנייה, המתבגרת. אצל הבן הבכור גיל ההתבגרות עבר יחסית חלק, ברוך ה'. בנוסף להנחיית הורים, התייעצתי גם עם חברה. בשיחה האחרונה בינינו, היא ממש "יצאה" עליי: היא שאלה איך אני...
איך לעזור לבן שלי -בחור בישיבה קטנה
בני בן ה16 בישיבה, בחור בינוני, סנדוויץ בין שני אחים "מוצלחים". בתקופה האחרונה מאוד חסר חשק-אמנם קם לתפילה מעצמו והולך (אני חושב) לישי"ק (שעור ג) אבל נראה קצת עצוב. מאוד מתענג מטיולים (מארגן ומוצלח בזה). איך אני ממשיך ולאן אני פונה. אציין שסוג הישיבה היא כזאת שאינני רוצה לערב אותה...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב"ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...
לחוצה ממה שהמשפחה המורחבת יחשבו עלינו
אני בת 36 אמא ל5 בנות מגיל 2 ועד 12 מגיעה מבית חסידי לפני כמה שנים עזבנו אני ובעלי את עיר מגורי מילדות ועברנו לעיר מעט מרוחקת ואת בנותי הכנסנו למוסדות שלא קשורים לחסידות ממנה ההגענו מאז אני מרגישה שיש לי מין פחד להיפגש עם אחיותי החסידיות יותר שאני מתביישת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן