שלום וברכה

תודה על הפנייה.

שאלתך נוגעת בעניינים רבים וחשובים ששווה לדבר עליהם ואשתדל לגעת בכמה שיותר, אולם ראשית ברצוני לציין שמתוך שאלתך ניכרת נאמנות רבה שלך לאשתך ורצון כנה להמשיך ולהצמיח את הקשר הזוגי שלכם. דווקא ההתחבטות שלך, והעובדה שזה מטריד אותך (וכמו שכתבת שזה גורם לך להרגשה לא טובה עד כדי כך שאתה מתחרט שבכלל יצאת מהכולל והלכת לעבוד! ) כל זה מעיד נאמנה על הרצון האמיתי שלך בקשר כנה ופתוח עם אשתך, ועל רצונך להיות במקום הזה שהיא “מספר אחת” בשבילך ללא שום דבר אחר.

אני מציין את זה בתחילת הדברים כי בעיני זוהי נקודת המוצא בבואך להביט בפלונטר שהצגת, ונקודת חוזק שניתן לבנות ממנה ולצמוח בכיוון הרצוי לך.

וכעת לשאלתך.

ישנם כמה קשיים  ותהיות  העולים מתוך השאלה והנובעים פעמים רבות מהיציאה לעבודה הכרוכה בחיכוך יומיומי עם העולם שבחוץ. 

1. הקושי האישי שבהתמודדות עם הנסיון היומיומי: ברור שהיציאה לעבודה במקום מעורב כרוכה בחיכוך יומיומי עם סיטואציות שיכולות להוות נסיון לא פשוט. יחד עם זאת חשוב להבין שהעולם הינו מקום מגוון ומלא בסיטואציות שונות, ותפקידו של היהודי הוא להתמודד עם המציאות ולא לברוח ממנה. (כמובן שאם מדובר במצב שאינו בגדר הנורמה, כלומר, שייתכן והאוירה במשרד היא של הפקרות מוחלטת או שאתה חש שאתה נתון לפיתויים שחורגים מהתנהגות סבירה ומקובלת, ייתכן עליך לשקול מעבר למקום עבודה נורמלי עם כללים יותר ברורים ודיסטנס יותר מובנה. אתה צריך לשקול ולבדוק אם זה רק בחוויה האישית שלך או שבאמת מדובר במצב חריג.) כך או כך, ברור שהמושכות הם בידיים שלך בהיותך בעל בחירה, לקבוע גבולות לעצמך וגם להחליט מה מקובל עליך ומה לא, ולמסור את המסר לסובבים אותך. הכוונה היא שביכולתך ליצור דיסטנס (מרחק) המעמיד גבולות וקובע מה מקובל עליך ומה לא. יש הבדל בין נימוס לנחמדות, ובין נחמדות לקרבה וחיבה. נימוס רצוי ומקובל, ואילו חיבה ונחמדות יתר יכולים כבר להיות גבוליים. האופן שבו אתה מתייחס לסיטואציה, מעביר מסר לכאן או לכאן. חוסר שיתוף פעולה או חיוך נימוסי משדרים- אני מכבד אותך אבל איני מעוניין להשתתף בזה מעצמי. ואילו שיתוף פעולה מלא משדר – התנהגות זו מקובלת עלי.  מה שמוביל אותי לנקודה נוספת – 

2. השתלבות של אדם חרדי בסביבה חדשה ולא מוכרת: סיטואציה מעין זו מעמידה בפנינו כמה אתגרים. יש המנסים להתאהב על הסביבה. בגלל החשש מדחייה והתחושה של השונות. כל אדם רוצה להיות מקובל ורצוי, ופעמים רבות רואים שאדם חרדי העובד בסביבה שאינה חרדית מאבד קצת את הכיוון, הן בגלל רצונו להשתלב, והן בגלל תחושת נחיתות מסוימת.

הפתרון לזה הוא באמת להבין את ערכינו כאנשים שומרי תורה ומצוות. אדם המבין את ערכו כמי שזכה לגדול בסביבה שהרגילה אותו ללכת בדרך הישר, ומבין שאדרבה! זה מי שלא יודע שצריך להיות בעמדה של שואל ותוהה, אדם כזה ירגיש בנוח בכל סביבה שהיא. מנסיוני, רוב בני אדם מכבדים אדם הנצמד לעקרונות ושומר על מנהגיו. ואדרבה, מזלזלים במי שמנסה למצוא חן ומוכן לוותר על עקרונותיו כדי לא להתבלט. איני אומר שצריך לעשות דברים בצורה בוטה ומוחצנת. אבל בטחון שקט והתנהגות עקבית מתקבלים בכבוד בכל מקום. מניסיוני האנשים שקיבלו הכי הרבה הערכה במקומות כאלה היו דווקא אנשים שהיו עקביים ומכובדים. נימוסיים ומכבדים, אבל מעמידים גבול שקט וברור.

עניין נוסף הקשור לזה הוא חוסר ההיכרות של האדם החרדי את כללי ההתנהגות והקודים של החברה הכללית. המעבר החד מתרבות לתרבות אינה נותנת מספיק זמן ללמוד את כללי ההתנהגות המקובלים וזה יוצר לפעמים סיטואציות מביכות או מצבים של מעבר על גבולות וכללי התנהגות שאפילו על האדם שאינו חרדי אינם מקובלים. זה יכול להתבטא למשל בהתנהגות יותר מדי נחמדה של גבר כלפי נשים או דברים שקשורים למוסר  ויושר שאמנם ייתכן ומותרים לגמרי על פי ההלכה – עדיין נחשבים כעבירה על קוד אתי או נורמה חברתית מקובלת.        

הדבר משול לאדם המהגר ממדינה למדינה. ברור שבהתחלה אין לו מושג מה הכללים המקובלים במקום החדש, וייתכנו מצבים שבהם אמירה פעוטה ותמימה מצידו, שייתכן ובתרבות ממנה הגיע – תיחשב לנימוסית ואף מחמיאה, תתפרש על ידי השומע כעלבון צורב או כחוצפה.

(הדבר נכון, אגב, גם במעברים אחרים מתרבות לתרבות. למשל בעולמם של בעלי תשובה או כאלה שבאים מרקע של החברה הדתית לאומית, ומחליטים להצטרף לעולם הישיבתי והחרדי. מעבר חד ומהיר מדי יתבטא כמעט תמיד בפספוס של קודים בסיסיים ועלול לגרום ללא מעט מבוכה ובלבול.) 

חשוב להבין: למרות שאנו חיים במדינה אחת, עדיין מדובר בתרבויות שונות!  אדם שגדל בסביבה חרדית אמון על קודים וכללי התנהגות היכולים להיות שונים בתכלית ממה שמקובל בחברה הכללית. יש מצב שאדם נחשב בחברה שלו כחכם ומשכיל, נבון ובעל מידות. ולפתע במעבר לתרבות שונה הוא נתפס כגס וולגרי, או כחסר התחשבות. זה רק עניין של זמן ולמידה . יש מי שקולטים את זה מהר ויש כאלה הצריכים יותר זמן. קודים חברתיים מתבטאים בדקויות, ושורשיהם נעוצים עמוק בתוך התרבות שהצמיחה אותם. לכן צריך חוש מיוחד כדי לקלוט אותם. יש כאלה שזה בא להם טבעי, ויש מי שצריך שיאמרו לו במפורש מה מקובל ומה לא. זאת לא בושה לשאול מישהו שאתה מרגיש איתו בנוח, לומר לך אם דבר מסויים הוא בסדר או לא. רק כך לומדים.

הדבר הטוב ביותר הוא לתת לזמן לעשות את שלו, לפקוח עיניים וללמוד מטעויות, ולא להתבייש לשאול כשצריך. וכמובן, לשמר את הטוב והייחודי שבך, ולא לוותר על העקרונות והגדרים החשובים לך. מותר ללמוד חכמה ונימוס ממי שמחזיק בדבר טוב. וחכמה בגויים תאמין. ויחד עם זאת, לא לשכוח שאתה מביא איתך מטען מלא ביופי ותוכן אמיתי עליו אתה לא מוותר.

3. הקושי שהזכרת בעניין הקשר שלך עם רעייתך: מתברר שהחשיפה לסביבה מעורבת מביאה עימה גם נסיון נוסף, והוא, המידע והמראות שהמוח מתמלא מהם ואשר מתערבים במחשבות באופן טבעי. פתאום אשתך לא נראית לך “מספר אחת”. המוח עורך השוואות מבלי משים. וייתכן שזה יוצר מרחק שאתה חש בלב, למרות שבעצם אתה יודע שהיא אשתך ושאתה אוהב אותה. 

אכן,  לא פשוט. והכי גרוע, אתה לא יכול לשתף את החברה הכי טובה שלך – אשתך, בדילמה הזאת.

ובכן: התמודדות עם מחשבות ותחושות אינה בשליטתינו המוחלטת וצריך לדעת שהמוח חושב כל מיני הקשרים ומחשבות מעצמו ואין אפשרות לשלוט בזה. וגם הלב מרגיש כל מיני רגשות – לא תמיד בשליטתנו, ופעמים רבות, כתוצאה מהמחשבות שאנו חושבים.

מה שכן ניתן לעשות הוא לחשוב מחשבות מתוך בחירה ולהשפיע כך גם על רגשותינו. אם תתרכז באשתך ותתבונן בעיון במעלותיה ותתמיד בהתמקדות הזאת, (תוך התעלמות ממחשבות שייתכן ויעברו לך בראש, של השוואה למודל של שלמות אחרת או של חסרונות שאתה מכיר בה), תראה איך מתגברת אהבתה בלבך ואיך אתה נמשך לנקודות היפות הללו שמוצאות חן בעיניך. ודאי תוכל להיזכר מה היה בה שמצא חן בעיניך לפני החתונה, וגם דברים נוספים שלמדת עליה מתוך החיים המשותפים שאתם חיים. דברים יפים שעשתה ועושה למענך כל יום, התנהגויות, ניואנסים, מידות טובות. כל אלה הם המחשבות והפוקוס שאתה יכול להתמקד בו מתוך בחירה מודעת וכך להרחיב את המקום הזה בלב שלך השמור לה.

לסיום, חשוב לי להדגיש שהקשיים שהזכרת הם נחלתם של רבים וטובים. אינך לבד בסיפור הזה ויישר כח שהסכמת לשתף ולהעלות נושא חשוב כל כל!

ברור לי שעם הכנות והאכפתיות שהיראת, תוכל לצמוח ולגדול מתוך המצב הנתון למקום טוב יותר של יראת שמים ואמונה חזקה יותר – דווקא בגלל ההתמודדות והבחירה. וכמובן גם ששלום הבית שלך יתחזק ויהיה בנוי על יסודות איתנים של אימון ואמונה, ושל הערכה ואהבה הדדית.

אתה מוזמן לשוב ולפנות אם יש לך שאלות או מחשבות נוספות.

בהצלחה!

יוסי

yodgreen@gmail.com

 נ.ב. אני מפנה אותך לתשובה שנתן יצחק בעניין דומה. ניתן ללמוד ממנה על כללי התנהגות בסביבה שאינה חרדית. 

 https://akshiva.co.il/?p=275