אמא יקרה מאוד!

אני לא מכירה אותך באופן אישי אבל מהשאלה שלך אני מתרשמת שאת אמא רגישה ואוהבת אמא שדואגת לבן שלה ורוצה את הכי טוב עבורו! אשריך ואשריו!

את מתארת בשאלתך התמודדות מאוד לא פשוטה. קושי התנהגותי בבית, בבית הספר ובמקומות נוספים. נראה שההתנהגות של בנך היא כמו גלגל שהוא מתנהג לא נעים לסביבה ואז הסביבה מחזירה לו התנהגות לא נעימה ואז הוא מרגיש שעושים לו דווקא וכועס וכו..את גם כותבת שניסית לעזור ולשפר את התנהגותו בדרכים שונות ולא עזר לך.

אנסה בס"ד לכתוב כמה רעיונות לחשיבה שאולי יעזרו לך.

א – חשוב לדעת שכל ילד נולד עם תכונות אישיות שלו, עולם של מעלות וחסרונות שהם ממש שלו. גם הצורה בו הוא חווה דברים הם ממש שלו. פעמים רבות אנו ההורים מאשימים את עצמנו בהתנהגות של הילד שלנו… מה לא עשינו טוב.. מה פספסנו.. תחושת האשמה מכלה כל כח… וכן כשאנו מרגישים אשמים או לחוצים מכך שאנו לא מגיבים נכון קשה לנו להגיב בצורה מאופקת ומושכלת. ולכן חשוב לשנן שההתנהגות שלו היא שלו ולא תלויה בנו! כן, אנו ההורים יכולים לעזור לו לשנות את ההתנהגות.

ב- רשמת שהבן הינו השני במשפחה, ילד שני במשפחה ידוע כילד "סנדוויץ" בדר"כ ילדים שניים במשפחה מתמודדים עם אח/ אחות בכורים שיש להם מעמד מיוחד לבין אח / אחות מתחתם שלעיתים קרובות זוכה לקבל יחס מיוחד מהסביבה בזכות כישורי ויכולות כאלה ואחרים… ולכן חשוב מאוד לתת יחס לבן השני בצורה מדויקת כלומר מחמאה- מילים טובות שמגיעות אחרי סיטואציה, משהו טוב שראית בו.. לדוגמה " ראיתי איך אתה מוותר לאח שלך" זה מראה לי כמה אתה ילד רגיש…. איזה כיף לנו שזכינו בילד שיודע להתפלל מתוך סידור גם בשבת.. וכו'

ג- יתכן שבנכם מנסה לקבל תשומת לב ולהיות נוכח אך הוא עושה זאת בצורה שלילית. לכן אני ממליצה כשמתרחש ריב בין האחים ראשית לא לשפוט ביניהם אף פעם לא נדע מי באמת צודק… שנית, לעצור רגע את השיפוטיות שלנו ולהבין אותו באמת!

נגעו לך במגירה שלך? זה באמת לא נעים! אני מבינה שזה מפריע לך! לפעמים רק ההבנה שמישהו איתי מבין אותי כבר נותן לי את המענה הרגשי שהייתי זקוק לו ובמקביל לעצור התנהגויות לא מתאימות.

כגון: בבית שלנו לא מרבצים! בוא נחשוב ביחד מה עוד אפשר לעשות..

אותו דבר בת"ת אם הוא מספר שילד עשה לו משהו גם אם אנחנו חושבים שזה שום דבר אולי בשבילו זה כן משהו חשוב או פוגע ולכן עלינו לתת לו תחושה שאנו מבינים את הכאב… איתו בפגיעה.

במקביל אפשר לחשוב יחד איתו איך כדאי ליצור חברויות שמחזיקות מעמד. או לחשוב עם המחנך על תפקיד שאפשר לתת לו שירגיש מיוחד שרואים אותו.

דבר אחרון רשמת למטה שאת רוצה בשבילו הרבה דברים … שיהיה שמח , שיקבל דברים בצורה בוגרת וכו..

ועל זה אני שוב חוזרת על הדבר הראשון שעניתי לך. אנו ההורים רוצים באופן טבעי את הטוב לילדים שלנו, רוצים לראות אותם שמחים, מצליחים כו'. אך העניין הוא שלילדים שלנו יש חיים משל עצמם…ואת הדרך שלהם… לא כל האנשים בעולם שמחים תמיד… אנו שוכחים שאנו בעצמנו מתאכזבים מאוד כמבוגרים כשדברים לא הולך כמו שצריך או שאנו מרגישים מצב רוח ירוד יום שלם כשמישהו קרוב פגע בנו…. אז למה כשילד מרגיש פגוע, מאוכזב אנו רוצים בשבילו אחרת? קרה לו משהו לא נעים? טבעי שירגיש מאוכזב ולא שמח…. הילד לא מגיב בבגרות? הוא עדיין ילד בן 10. הוא באמת לא בוגר… וזה בסדר…

אם נבין שההתנהגות של הילד שלנו היא חלק מ הגדילה וההתפתחות שלו נוכל להיות יותר רגועים לגביו פחות לצפות ממנו ואז יהיה לו קרקע רגועה יותר לצמיחה.

ועוד דבר הכי חשוב- להתפלל להשם. לא , אני לא מתכוונת תפילה בסידור.. אני מתכוונת מילים של אימא לאבא שבשמיים מילים פשוטות שמספרות מה אנו רוצות ומבקשות ממי שהכל יכול…

ואם עדיין אתם מרגישים שלא הצלחתם לפענח את הקושי של הילד תמיד אפשר לפנות לייעוץ מקצועי, לפעמים אפשרי בפגישות עטות לעלות על דרך המלך

בהצלחה רבה

פייגי ו.