שלום לך
הכל נראה מר ושחור משחור, עיניך רואות את החיים מבת העין, היא שחורה.
נראה שמנוי וגמור איתך "אל תספרו לי סיפורים, החיים רעים וזהו", יותר מידי מנסים לייפות, לשים איפור ואודם על מציאות מרה.
אבל בכל זאת שיגרת שאלה לאקשיבה, משמע הינך עוד מאמין בטוב, בעצמך, בחייך, משמע מעוניין הנך בתקוה, רק שלא יהיה שמאלץ, שלא יהיה דביק, שלא יהיה ניסיון לטייח, כי מזה כבר נמאס לך, ובצדק.
ולכן לא אנסה לייפות בעיניך את החיים, וגם לא לנסות לעזור לך לראות כן את הצד החיובי בחיים. למרות שאני מאמין שבהסתכלות חדשה שתאמץ כלפי החיים תוכל להשיג הרבה, איך שזה נשמע, הצרות החיצוניות, האויבים החיצוניים אינם הבעיה האקוטית שלך, אלא המציאות הפנימית שלך, המפגש שלך עם המציאות ועם היומיום קשה מאוד וכמעט בלתי נסבל. אבל בגלל שאתה מביע חוסר אמון כה גדול באימוץ הסתכלות חיובית, ואני מאמין לך שאכן זה מה שאתה מרגיש ואף משוכנע בכך, אנסה לגשת מכיוון אחר.
אז אנסה לבוא מנקודת מבט שונה מעט, ובעצם משתי נקודות מבט שמאפשרות שינוי, אך אינן מתעלמות מן הסבל, והן: 1. הכלת הסבל והתגברות עליו בצורה של לגלות שיש גם מעבר לסבל, שהוא אינו שולט עלי, על נפשי ועל עצם נקודת החיים, ומצד שני הוא קיים רק שאני מסוגל להכיל אותו. 2. מתן משמעות לסבל והבנה של החיים אחרת, לא מתוך הרצון לעונג אלא מתוך השאיפה למשמעות, והיא – המשמעות, נוכחת גם בסבל. ובנוסף, אציע לך בסוף מתכון לשיפור תנאי חייך באשר הן, שאולי ידבר אליך.
אז אתחיל בנקודה הראשונה. כיום מקובל מאוד העניין של שימוש במדיטציה ובמיינדפולנס להקלת הסבל, גם בעולם הצמיחה האישית וההעצמה וגם בעולם הטיפול. אני אנסה להסביר את ההיגיון בכך, כדי שתוכל להבין ולהתרשם ואולי זה גם ישכנע אותך לנסות ולתרגל. בבודהיזם, זה שהמציא את תרגולי המדיטציה הכי ידועים, (זה לא עבודה זרה ואין חשש כזה) מחלקים בין כאב לסבל, הכאב הוא הדבר בעצמו, כאב פיזי כדוגמה, הכאב הוא עובדה פיזית-מוחית, אבל הסבל הוא כאב נפשי שאנחנו מוסיפים כשאנו נאחזים בפחד מסבל, הכוונה היא שאנחנו מבקשים עונג מטבענו, וברגע שיש לנו כאב אנחנו באופן אוטומטי מבקשים לברוח ממנו, וכך בעצם אנו נעים כל הזמן במחשבותינו בין התשוקה לעונג לפחד מכאב, והתנועה הזו היא היוצרת את הסבל, הסבל הוא בעצם הגורם העיקרי למצוקה שלנו ולא הכאב. ברגע שננתק את הכאב מהסבל, כבר הסבל יעשה מובחן יותר ובר הכלה. הדרך לעשות זאת היא בעיקר ע"י מדיטציה, שבעצם מביאה אותנו למצב שקט יותר, ולמצב בו אנו חווים את קיומנו לא מבעד למחשבות וללופים הרגילים של המחשבה האוטומטית, אלא אנו נוכחים בהווה ובמה שקורה לנו, לא מנסים לברוח ממשהו או להשיג משהו, אלא רק לחוות את הקיים. מנסיוני האישי גם אומר לך שזהו כלי רב עוצמה שמנתק אותנו קצת מכל מגדלי המחשבות שאנחנו בונים ביומיום ועוזר לנו לחוות את הקיום הממשי שלנו, שיש בו הרבה יותר יופי מהחוויה הרגילה של קיום דרך העדשה המלוכלכת של מחשבות ותשוקות ופחדים. אבל גם בלי היופי, זה קצת נותן פרופורציה לסבל, כשאתה מתרגל אתה פתאום חווה שהסבל הוא סוג של דבר שקורה במערכת הרגשית שלך, אבל הוא לא אתה, הוא לא שולט בך, כבר אתה והסבל אינם אחד, והסבל אמנם קורה לחלק מסויים בך, אבל לא לכולך, אתה גדול ממנו.
אתה יכול להתחיל אפילו בנשימות פשוטות, להתחיל לחוות את הנשימה שלך ולהתמקד רק בה, שוב ושוב, אתה תראה בהתחלה שאתה כל הזמן מוסט על ידי המחשבה, אבל אם תהיה עקבי ותחזור שוב ושוב למיקוד בנשימה, פתאום תחווה דברים בצורה קצת אחרת, יותר משוחררת ויותר רגועה. כזו שאולי לא חווית במשך שנים רבות. אם תרצה נוכל להמשיך התכתבות ואפנה אותך למקומות שתוכל ללמוד תרגול יותר מעמיק.
הנקודה השנייה עליה דיברתי היא הממד הרוחני יותר של ההתמודדות עם הסבל, וזה בכך שתשאל את השאלה, שכל אדם וגם זה המאושר כדאי לו שישאל אותה: לשם מה אני חי? האם אני חי בשביל להיות מאושר? לכל אדם יש דבר שהוא חי עבורו, זה בשביל העונג, זה בשביל הכבוד, זה בשביל לרצות אחרים וכו וכו', כל אלו הם סיבות לא נכונות, סיבות שנתונות לתנודתיות מתמדת ולכן גם לא יציבות וחסרות מרכז, אך היהדות מלמדת אותנו שהמרכז האמיתי לחיים זה לחיות חיים של משמעות, חיים שממלאים את רצון הבורא ומוסיפים אור וטוב לעולם כולו. אלו חיים בהם המצפון הוא הממלא את תפקיד המנהיג ולא הרצון האנוכי להעצמת קיומי האישי. בחיים כאלו, כפי שהאושר הוא לא מרכז הקיום, כך הסבל, גם הוא איננו העדר הקיום ואיננו תכלית הרע. גם לסבל ישנה משמעות. גם לסבל יש תפקיד בחייך.
הסבל עצמו אינו תמיד ניתן לבחירה ולשליטה, אבל השאלה מה אני עושה איתו קיימת בהחלט ונתונה לבחירתי. אם אני מבין שיש לי יעוד בעולם ולא באתי לעולם לחינם, שיש תפקיד אותו נתן לי אלוקים ועלי לגלות אותו בחיי, לפעמים דרך הסבל ולפעמים גם דרך האושר, ובדרך כלל במטוטלת הזו ששמה חיים שיש בה גם אושר וגם סבל, אך יש בה גם תחושה עמוקה מהסבל ומהאושר, וזו תחושת המשמעות. התחושה של המשמעות היא זו שחסרה ומכאיבה גם לאנשים שיש להם כביכול את כל האושר בחיים, והנאות, וחופש, אבל כשאין משמעות זה כואב וחסר, וזה עמוק יותר מרגש כזה או אחר, זה בעצם העומק של תחושת הקיום, קיום אמיתי זה קיום לפני הקב"ה, זה שאני משמעותי בעולם, שאני תורם באמת לעולם, עושה רצון ה' ומיטיב לסביבתי, יוצר משהו עבור העולם, כל אלו הם מקורות לתחושת המשמעות, שהעדרה או קיומה חשוב יותר מהשאלה אם אנו סובלים או מאושרים. זה עמוק מאוד מאוד אבל גם קל ליישום. יש ספרון של אדם בשם ויקטור פרנקל ששמו "האדם מחפש משמעות" בו הוא מתאר את חוויותיו במחנה ההשמדה הנאצי ששהה בו, והוא מתאר את חווית המשמעות שהיתה לו גם בתוך כל הסבל, הוא מתאר גם שרק אנשים שחוו אותה תחושת משמעות, היה להם כוח לשרוד ולהישאר בחיים למרות הסבל, כי הכוח של זה היה חזק אצלם מהסבל.
אני מציע לפניך כאן בכמה מילים עבודת חיים, שהיא ליצור לעצמך מרכז של משמעות, של ייעוד שאולי כיום לא מספיק קיים בך, כמו רוב בני האדם, אבל אתה נקרא לגדולות. באיזשהו מקום אולי תגלה שהסבל היה דווקא זרז אצלך לחיות חיים של משמעות, כי אצל אדם ממוצע שנהנה מהחיים בסך הכל הרבה יותר נוח להישאר בבינוניות ולהחמיץ את חייו ואת ייעודו שהוא נקרא אליו. אינני יודע גם להצביע מה הייעוד שלך, זה דבר שאתה צריך לגלות ברגע שזה יהיה משהו שמעניין אותך תוכל להתחיל לגלות, לשם מה נשלחתי, מהו הייעוד המשמעותי שלי, והתשובה לא בהכרח תגיע ביום אחד, אלא תתגלה עם מאמציך בכיוון הזה, להבין מה רצון ה' ממך, מה אתה יכול לעשות ומה התפקיד המיוחד שלך בחיים שאף אחד לא יכול למלא במקומך. ואז יתכן מאוד שגם משא סבל יוקל מעליך, ואולי יום אחד ייעלם כמעט לחלוטין, כי חייך יהיו מלאים בהשראה, בעשייה מיטיבה ובמשמעות, כך שהסבל כבר לא יוכל לתפוס מקום לפחות לא מקום גדול בך.
בנוסף, לא פירטת על זה במכתב, אני ממליץ לך להסתכל על חייך עכשיו ולשאול את עצמך, מה חסר אצלי? מה גורם לי לחוות את החיים כסבל? האם זה הסביבה שלי? האם זה חוסר מעש? בדידות? אולי משהו בתנאי החיים שלך גורם לך לסבל הזה, ואז אפשר גם לחשוב אם ניתן לשנות משהו. האם אתה עובד? לומד? האם יש לך סיפוק במה שאתה עושה? האם אתה מוערך ע"י הסביבה שלך? האם יש לך חברים טובים? זוגיות אוהבת? וכן הלאה. כי הסבל שאתה מתאר לפחות ממבטי אינו בהכרח אובייקטיבי, פסח לדוגמה יש אנשים שחווים אותו טוב ונעים, ואפילו מחכים לו. בד"כ מי שרואה את החיים כל כך שחור זה יושב על איזה טריגר ששווה לבדוק. אולי זה מצריך אומץ, כנות מסויימת, אבל אני מעריך שאתה מעוניין בחיים טובים יותר ולא רק בהצדקת הסבל ובהחלטה שלחזור לעפר זו האופציה המועדפת. קשה מאוד לחיות כך, חבל, כי רוב הסיכויים שזה ניתן לשינוי. תפילתי היא שאתה תהיה מעוניין בשינוי, וכשתהיה מעוניין בשינוי ותהיה מוכן גם לעשות למענו משהו משמעותי, אני מאמין ומעריך שהרבה שערים חדשים ייפתחו לך בחייך. אולי תראה אור. אולי.. נראה לי שבמצב הרוח חסר התקווה שאתה מציג, אין לך הרבה מה להפסיד, תנסה..
אתה יכול להמשיך להתכתב איתי אם תרצה בכך במייל [email protected]
בתפילה לחירותך המהירה, ובייחול לרגע בו תוכל לחיות בשמחה ובהשלמה
בברכה
אריה מ.
דלג לתוכן
תגובה אחת
♥️מדהים,ממש החזיר אותי בתשובה מאהבההההה
ותודה על המלצת הסיפרון של פרנקל…
מרשים עד למאוד – אני רץ לרכוש אותו עכשיו!! ממש הכניס בי רוח עזה של חייםםםםםם
תודהההההההההההה
🌻🌻🌻🌻🌻