בחורה יקרה ואיכותית
מנסה לצייר אותך מול עיני ולו בשביל להרגיש ולשאת עמך בקושי העצום של מציאת זיווג.
את מגוללת סיפור ארוך, עמוס באין ספור פרטים של השתדלויות רוחניות וגשמיות, מפגש עם 100 בחורים ומעלה הוא בהחלט מסכת חיים ארוכה ומתישה. והכח להמשיך לנסות, להשתדל מעורר התפעלות עצומה.
אנסה בכל אופן להתמקד בשאלה הספציפית שלך: "היתכן שבאמת איני רוצה להתחתן?"
"וכי אני 'עובדת' על עצמי?" "האם אני משקרת את עצמי ברצון הזה?"
והאם הקושי שלי לראות את בני משפחתי מקימים בתים לא מוכיח שאני באמת רוצה?
יקירתי, בעולם המתמטיקה והלוגיקה אנחנו יודעים להסיק משפט הפוך ממשפט ישר. אנחנו יודעים לשלול משהו אחד וממילא להניח הנחה שונה. אך בנפש האדם כללי ה"הגיון" שונים בתכלית. לא כל משפט גוזר ומחייב משפט הפוך ולא כל משפט שולל אפשרויות של משפטים סותרים. הנפש שלנו מסוגלת להכיל רצונות אמביוולנטיים ומנוגדים בתכלית. כן, אנחנו יכולים להכיל בו זמנית אהבה ושנאה. משיכה ודחיה. ספק וודאות..
את מסוגלת להיות הבחורה שגם רוצה מאוד ומצפה להתחתן ובד בבד להיות גם הבחורה שלא רוצה/ חוששת/ מפחדת/ מרגישה מאוימת- מנישואין.
הסיפור על הכמות הגדולה של הבחורים שעימם נפגשת בהחלט דורש ברור מעמיק
מה גם שאת מצינת שאת מרבית הבחורים את הורדת (כאשר אני מניחה שחלקם היו מעוניינים בהמשך) והמיעוט שבו חשקת לא רצה להמשיך. נקודה שאולי שווה בדיקה ואתייחס אליה בהמשך.
הייתי מציעה לך לשאול את עצמך (והטוב ביותר מול אשת מקצוע בתחום- תוכלי לקבל המלצות כאן)
אבל נסי קודם לפנות לך זמן רגוע לשבת באוירה שקטה ונינוחה
להיעזר בדף, במחברת, לשאול את השאלות הבאות, ולהתחיל לענות, לשרבט. (מה שעולה בלי כל בקרה, בלי מחשבה נוספת, כמה שיותר ספונטני)
מהם נישואין מבחינתי? במה הם כרוכים?
אלו מחשבות צפות לי? אלו סיפורי חיים עולים בזיכרוני?
האם אני שומעת קולות? מריחה ריחות?
נשמי לתוכם נסי לחוש אותם. והעלי אותם על דף.
מהו קשר עם בן זוג בשבילי? במה הוא כרוך מבחינתי?
מה זה אומר לי? מה זה אומר עלי?
איפה אני מרגישה את זה בגופי? אלו רגשות זה מביא עימו?
תני להם לרגשות דימוי, צבע, מירקם.
תני להם לעטוף אותך, תני לעצמך לחיות אותם.
והעלי אותם בלי כל בקרה על דף.
מהי מבחינתי התחייבות?
האם הייתי פעם בסיפור הזה? מה עולה לי בראש?
כתבי, כתבי.
ככה: בלי ביקורת, בלי אסור ומותר, בלי הגיוני או הזוי, בלי ראוי או מביש- תני למחשבות ולתחושות להציף אותך.
בלי שאלות: למה, ואיך. בלי תהיות: ממתי והאם באמת, והאם זה הגיוני ועד כמה…
לא בפעם אחת הדברים יעלו אלא בפרקי זמן.
הקדישי להם מועד- בתחילת שבוע, בסיומו, בבית, מול נוף מרגיע.
אני מניחה שעם הזמן בלי לחץ יעלה שם איזהו סיפור- אינני יודעת מהו.
אך זה יהיה הסיפור שלך על: מערכת יחסים/ מערכת זוגית/ נישואין.
והוא יהיה הכי הכי נכון ומדויק- בשבילך! לפחות כרגע.
הסיפור הזה עשוי לשפוך לך אלו שהן תובנות על מסכת הפגישות הארוכה.
על מה קורה לך כשבחור מעוניין לסגור,
על מה קורה לך כשאת מרגישה ברגשות דקים כי מישהו מעוניין בך.
או מישהו רואה בך…
וכשיהיה איזשהו סיפור יהיה אפשר לחשוב על מסלול מחודש.
ואשמח אם תרצי שאעזור לך לחשוב עליו ביחד.
חזקי ואמצי
את ראויה להיות לאיש,
ראויה להיות לאשת חיל!
אתך בתפילה לשנה טובה ולשפע ברכה והצלחה
יעל
[email protected]>
2 תגובות
אמנם לא הגעתי לגיל 31 אבל היו לי כמה שנים טובות שביליתי בדייטים למיניהם…
הגעתי לגיל 26 עם התחושה שאת מתארת,
עד שאמי החכמה אמרה לי משפט שפשוט גרם לי להתחתן תוך 3 בחורים….
היא אמרה לי שכנראה אני לא טיפוס שמתלהב מהר, והיא מכירה אותי טוב.
אני לא מאלה שמיד יש להם פרפרים בבטן, וגם לא אחרי זמן,
אולי את פשוט בחורה מאד שכלית?
אולי את מחפשת משהו שלעולם לא יקרה? (תחושה של קליק חזק שמלווה בהתרגשות)
אז זהו שזה לא חייב לקרות.
נכון, הדרך המומלצת כמו שידוע לנו הוא שיהיה גם שכל וגם קצת רגש,
אבל זו הדרך הממוצעת, אולי משהו שלך לא מתאים??
אולי את צריכה לבחור רק לפי שכל, ואילו בעיניין הרגש לתת קפיצה למים? ואז – יפתח לך הים??
מנסיון, כך עשיתי, בחרתי את בעלי רק לפי שכל, לא הרגשתי שום רגש.
כן, אני אולי לא כמו כולם, לא הרגשתי שום רגש לאף אחד, וזה לא אומר שאת לא בן אדם עם רגש, גם לי יש המון רגש
אבל לא נפתח בקלות לכל אחד.
כיום אני יכולה לומר לך, אחרי ארבע שנות נישואים, שאני מאד אוהבת את בעלי ואהבה זה דבר שדורש עבודה אם רוצים לתחזק אותה בכל מקרה, כך שזה ממש לא משנה לי אם היא היתה קיימת כשהתחתנו או שבניתי אותה לאט לאט.
מקווה שמה שכתבתי יעזור לך לראות דברים קצת אחרת ולהחליט החלטות נכונות מזווית זו.
בהצלחה!!!
ג'סיקה,
תשובה מדהימה וקולעת. יישר כוח.