The Butterfly Button
אני צריכה להתפשר על סגנון בחור שאינני רוצה?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
אני בחורה בשידוכים בת 24 מבית חרדי(ספרדי) והבכורה בבית.
אני נפגשת עם המון בחורים ואני לא מרגישה שאף אחד מהם מתאים לי באמת
הדברים שחשובים לי בבחור-שיהיה שמור, נראה טוב וסגנון ליטאי. את כל העקרונות הנ”ל פרטתי בשביל הרקע אבל השאלה שלי היא על העיקרון האחרון
מאז שאני זוכרת את עצמי כבר מגיל צעיר(13-14) נמשכתי לזה, למדתי במוסדות כאלה. משך אותי הסגנון הנכבדות.. ואולי עוד דברים שלא כ”כ ברורים לי בעצמי
כל המשפחה שלי מנסה לשכנע אותי שאני יתפשר ויקח בחור שהוא סגנון ספרדי ואני ירד מהרצון הזה שלי
לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי אני באמת יתפשר על זה כי הגיל שלי עולה ואני נפגשת ויש שידוכים שיורדים על זה
אבל כל פעם שאני רק מתחילה לחשוב על זה אני מרגישה שזה גדול ממני ההתפשרות הזאת ואני לא יתסדר עם מישהו כזה (לדוג: הוא ירצה מוסדות ספרדים לילדים ואני ירצה ליטאיים וכו) הסגנון הזה דוחה אותי
אני מאוד רוצה להתחתן ומאוד גמישה בשאר הדברים ומוכנה להתגמש בהמון דברים אחרים אבל בזה קשה לי מאוד! אני מרגישה שזה ממש בנשמה שלי
יש לי המון נקיפות מצפון אני לא יודעת מה נכון לעשות, אולי אני כן צריכה להתפשר על זה כי אין מה לעשות וזה רוב הבחורים שיש במגזר שלי והעיקר זה להתחתן ומצד שני אני יודעת שאם אני יעשה את זה אני אף פעם לא יהיה שלמה עם עצמי כי אני יודעת שהדברים האלה יפריעו לי בהמשך..
השאלה שלי היא-
האם אני צריכה להתפשר על זה ואם כן איך אפשר? ואיך אני יכולה להינשא לאדם ששונה ממני בסגנון בדברים מהותיים(סגנון חינוך, מוסדות, השקפה, מושגים וכו) כשגם ככה בכל נישואים יש המון הבדלים בין אחד לשני??
תודה רבה

תשובה:

שלום לך יקרה,

קראתי את שאלתך וחשבתי עלייך רבות השבוע.

חשבתי על הרצון העז לעבור כבר את התקופה הקשה הזו ולהתחתן, ועל הלבטים הכל כך טבעיים המלווים בנות רבות בשלב הזה:

האם אני היא זו המונעת מעצמי את האושר הזה?

האם אני טועה בחלק מהשיקולים?

אולי אני בררנית מדי?

וכן הלאה…

כל המילים של המשפחה הדואגת, כל ההערות של השדכניות, כל אלו שכלפי חוץ אנו מתנערים מהם, מחלחלים פנימה וגורמים לספקות ולחיבוטי הנפש המייסרים.

ואז, ממקום כאוב ופגוע זה מתחילים לבדוק ולתהות האם הטענות צודקות. האם משהו בי וברצונות שלי לא נכון ויכול להשתנות? אולי “הם” צודקים ואני בררנית מדי?

לכל בחור ובחורה ישנם הדברים החשובים להם. יש את הבנות שלא מוכנות להיפגש עם בחור נמוך מהן, קטן מהן, לא לומד, כן לומד וכו’.

כל אחת עם העולם הפנימי שלה ועם הרצונות והמאוויים המלווים אותה מקטנותה. בתחילה דמיינה את עצמה רק עם שמלת כלה, אחר כך גדלה והתבגרה ולתוך מסכת החתונה הזו הצטרפו גם חלומות ותבניות של בן הזוג המיועד: האופי, היופי, מידות ותכונות.

וכאן מתחיל החלק ה”לא הוגן” כביכול של הסיפור הזה.

יש את אלו שכביכול חיפשו, מצאו והתחתנו, ויש את אלו שחיפשו בדיוק את אותו הדבר, אבל נאלצים להתפשר! למה?? הן טובות פחות? “מגיע” להן פחות?

וכאן, ברשותך, אני נעצרת לרגע.

מתוך סערת הרגשות והכאב הגדול הזה, מתוך כל מה שהאמירה “אולי אני צריכה להתפשר” אומרת, מתוך הפחד שמא אני בררנית מדי, טועה בשיקוליי, ואולי אם אמשיך ככה לא אמצא אף פעם – – – הצילו…!

מתוך כל זה, מאירה לנו במיוחד תפילת שחרית, עם הברכה המיוחדת “ברוך… שעשה לי כל צרכי”

בברכה זו אנחנו מודים לה’ על מילוי צרכינו.

לכל אדם יש צרכים משלו, וה’ הוא היחיד היכול לספק ולמלא אותם. הוא היחיד שיכול, ויכולתו בלתי מוגבלת ובלתי תלויה.

צרכים אינם רק גשמיים – אוכל שתיה ואוויר לנשימה. הצרכים הינם גם נפשיים. גם הצורך בביטחון, באהבה, בסיפוק ובשלווה. את כל הצרכים האלו ה’ יכול לספק לנו.

מהשאלה שלך עולה רצון גדול מאוד בבחור מסגנון מסוים

אני לא נכנסת לשאלה האם אכן בחור מישיבה אשכנזית שונה מרעהו בישיבה ספרדית, כי זה כלל אינו משנה.

מה שמשנה פה, הוא הרצון העז והחזק שלך שמתבטא מכל שורה בשאלה.

יש משהו שחשוב לך מאוד מאוד בבחירת בן זוג. זה דבר שלדעתך הוא מהותי וחשוב מאוד, ואת רוצה אותו בכל מאודך. לדעתך הסגנון הזה הוא המתאים לך ביותר, ואת מרגישה שלא תצליחי לאהוב ולכבד בחור שיתנהג בסגנון שונה ממה שאת רגילה.

האם את מאמינה שה’ יכול ורוצה למלא את צרכייך?

כל עוד את מרגישה את הרצון העז הזה, תתפללי ותבקשי מה שאת רוצה. הוא יכול ורוצה לתת לך את כל מבוקשך.

אך בטח תרצי לשמוע גם כמה מילים על מישור ה”השתדלות” 

הדבר החשוב ביותר הוא להיות עם “ראש פתוח” ולא לקבע את עצמינו באמירות שיכבלו אותנו גם כשכבר לא יהיה לנו כ”כ אכפת.

המשפט הנכון להגיד לעצמך ולסובבים הוא, שכרגע זה מאוד חשוב לך ואת מחפשת דווקא בחור כזה. אם יהיה שינוי בהמשך, או שתגיע הצעה מסוימת שכל הנתונים הסביבתיים בה טובים, או בחור שהיה בעבר בישיבה ספרדית ועבר, תעשי חשיבה מחודשת ותשקלי מחדש את הנתונים. ייתכן שתיפגשי עם עוד בחורים ויעבור זמן, ופתאום זה יראה לך באור אחר לגמרי

כמו כן, ברגע שיש נקודה כל כך חזקה שאי אפשר מבחינתך לוותר עליה, זה הזמן לעצור ולחשוב: האם יש נקודות אחרות שלפעמים חשובות לבנות אחרות ולך פחות? יכול להיות שתגלי שיש בנות שלא מוכנות בחור צעיר יותר, ולך זה דווקא לא מפריע. האם חשוב לך גיל, גובה, מוצא, מראה, לומד/עובד וכו’?

אני לא אוהבת את המילה “פשרה” בבן זוג, כי אנחנו רוצים לחיות חיים של לכתחילה. חיים של שמחה, של הערכה ושל כבוד.

לא חיים של התפשרות שמובילה לתחושת התנשאות וזלזול בבן הזוג.

אבל ברגע שיש משהו שבאמת פחות מפריע לך למרות שיכול להפריע לבנות אחרות, זה הזמן להגיד את זה למשפחה/שדכניות כדי לא להישאר מקובעים וליצור תמונה של בחור מושלם שיהיה קשה למצוא כמוהו בדיוק. תשאירי כמה תחומים בהם תהיי גמישה, וכך למרות שיש נקודה שבה את לא מתגמשת, ישארו נקודות נוספות פתוחות ומאפשרות.

התקופה הזו בה את נמצאת היא תקופה קשה ומייסרת. רבים מהייסורים הם כמו שתיארת. כלפי עצמינו. האם הבחירות נכונות, מה עושים וכו’

אני מאחלת לך שתזכי ותצליחי לעבור את התקופה הזו מתוך קרבת ה’, ושהיא תגמר כמה שיותר מהר… שתזכי למצוא את בן הזוג המושלם והטוב עבורך בקרוב ממש!

מחכה לבשורות טובות, ואיתך פה הלאה לכל שאלה

תרצה

tirzadar@gmail.com>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מה צריך להרגיש כשנפגשים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאד בנושא שידוכים השאלה היא: מה צריך להרגיש. כולם אמרו לי כשזה יגיע את תדעי. ולא. אני לא יודעת. אם נחמד לי זה נקרא שאני מרגישה? האם לחשוב עליו יום למחרת זה נקרא להרגיש? או שאחרי הפגישה צריך להיות פרפרים וכו? אני פשוט לא יודעת...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...
אכזבה עמוקה משידוך שירד
אני בחור ישיבה כבר תקופה ארוכה בשידוכים , נחלתי אכזבות רבות במהלך הבירורים פגישות וכו’. אבל בימים האחרונים קרה משהו ששבר את ליבי לגמרי, נפגשתי עם בחורה כמה פגישות, ופעם ראשונה שנהניתי מכל רגע, היתה זרימה, התחברתי, וכך גם היא נתנה את התחושה, שהיא נהנתה וכו’, לפני כמה ימים קבענו...
נעלמה לי המשיכה אחרי שהתחזקתי מהנפילות
אני בחור כבן 22 התמודדתי בעבר בנסיונות קשים של צניעות אחרי כל פעם שראיתי ברחוב מה שהו זה גרם לי להיכשל על בסיס יום יומי, עד שקראתי איזה ספר שפתחתי שסידר לי את הראש וגרם לי לחשוב ולהפסיק לקשר בין מה שרואים ברחוב לבן המעשים שנכשלים אח”כ, וככה יצאתי מזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן