שלום וברכה שואל יקר,
שמחתי לקרוא את שאלתך ובעיקר שבתקופה רגישה ומורכבת שבה אתה נמצא אתה מוצא את הדרך לכתוב ולשאול את הקשיים שלך.
וגם קצת חייכתי, לא בגלל שהשאלה שלך אינה שאלה והקושי אינו קושי אלא כי נזכרתי כשאני הייתי בשלב הזה בזוגיות שלנו ושגם לי היו רגשות דומים. אז קודם כל הכל בסדר אתה נורמלי והחוויה שלך נורמלית. אבל בא ניכנס למה שבאמת קורה לפי ההבנה שלי במה שכתבת.
אמרו לך שזה משהו שמגיע עם הזמן, אני אנסה להסביר את התהליך,. מה שקורה זה שהיית אדם לעצמך נכון היו לך כנראה חברים ומשפחה, אבל הם היו במעגל מרוחק ממך כזה שאיפשר לך לחיות את ליבת החיים לבד, מבחינת ניהול הזמן למשל, בגדול בהיותך בוגר יכלת ללכת ולבא כרצונך. גם ברמה הרגשית ייתכן ששיתפת את הסביבה שלך עדיין החוויה עצמה של החיים הייתה שלך עם עצמך, אם היית למשל במסיבת חנוכה משפחתית איך שחווית את המסיבה היה עניין אישי.
עכשיו הכל משתנה החיים עצמם נהפכו להיות יחד, אתה צריך לחשבן חלקים מהזמן שלך בהתאמה לאשתך וכשיוצאים ממסיבת חנוכה פעמים רבות אם עושים חשיבה ועיבוד משותף למה שהיה. התהליך הזה מלעבור מעמדה של לבד לעמדה של יחד מלווה מבחינה נפשית בטלטלות רבות.
מצד אחד יש בך (ובכל אדם) חלק שאומר אני רוצה להישאר לבד לשלוט בעצמי ברגשותי ובזמני ללא טלטלות מיוחדות, חלק אחר מבין את החוסר שבלחיות לבד ומנסה להתחבר אל האחר לתת בו אמון למצוא את המשותף שגדול מהמפריד להשלים עם פערים ולסמוך על השניה שתהיה לצידך בטוב וברע.
כל חווית חיים מאתגרת את התפיסה החדשה של חיים יחד בין מהצד ששואף להיות לבד בין מהצד שרוצה להתחבר. הייתה לכם ארוחת ערב טובה יופי החיים יחד טובים והצד שרוצה להיות לבד מוותר קצת, הייתה לכם חוויה לא נעימה אצל ההורים הצד שרוצה להיות יחד מרים ידיים וזה שרוצה להיות לבד חוגג.
ככה שאתה חווה מטולטלת של רגשות שנעה מכיוון אחד לרעהו.
אז מה עושים? קודם כל והכי מדוייק כנראה הוא מה שאמרו לך זה עניין של זמן, לומדים אחד את השניה, את הנקודות הרגישות ואת נקודות החוזק מבינים את הציפיות הזוגיות של כל אחד ואז זה כבר יותר נוח. החיים המשותפים גוררים אחריהם פתיחות רגשית ניסיון להתחברות והקשבה הדדית.
נקודה אחת חשובה דרכה אפשר להסתכל על מיקום העבודה בשנה הראשונה מבחינה זוגית שיכולה להועיל היא לבדוק ולהקשיב לחלק שנקרא 'אמון'. פתאום את האמון שלנו באנשים ובטוב שבהם באופן כללי עומד למבחן פרטי, "האם אני יכול לתת בה אמון?" "האם היא מאכזבת בעיקבות האמון שניתן בה?" וכמובן, "האם אני מצדיק את האמון שניתן בי?" או "האם אני נותן שיתנו בי אמון או שובר את הכלים מקושי המעמסה?" אין תשובות לשאלות הללו כיוון שהן משתנות על ציר הזמן והרגשות. אך אני מצאתי שהמיקום המרכזי שסביבו הזוגיות נמצאת בשנה הראשונה הוא סוגיית האמון.
לאמון יש שתי חולשות מרכזיות, האחת היא שאמון שנכזב אנחנו לא נותנים אותו בקלות חזרה, אם נפגענו נוח לנו לשים בצד את החלק הפגוע או האזור שבו קרתה הפגיעה ולומר אני יותר בעולם לא אפתח את עצמי למישהו שיפגע בי שם שוב. ולכן לפני שאנחנו מקשיבים לקול שאומר "כן, היא לא בסדר" כדאי לדבר על זה ולעשות תיאום ציפיות והבהרת רגשות כלפי המצב. דוגמא קטנה "אני מרגיש שכשהיינו באוטובוס הייתי לבד כי היית עסוקה בשיחה עם חברה" והשיחה היוצאת מזה.
הנקודה השניה היא נקודת האיזון, אפשר בקלות להגיע לנקודת איזון רגשית שמאפשרת חיים של שותפות אך לא חיים של יחד. זהו מקום מסויים שאני יכול לחיות לידה בשלום אך לא לחיות איתה, מין חוזה של שותפים בעסק, בימים שני שלישי רביעי אני מוריד את הזבל ובשאר היא.
האפשרות הראויה יותר וכמובן המתגמלת היא לחיות ממש יחד, לתת יותר ויותר אמון להיות מוכנים להיפגע ולתקן לפני קובעים מסמרות.
לתת אמון שוב ושוב ולדעת שהאינסטינקט הראשוני בבחירה באשה שחנן אותך ה' היא טובה ומיוחדת, ומשכך שווה להשקיע בה. למצוא עומקים חדשים שבהם אני רוצה לחיות עם האשה. כשאתה חוזר מהכולל למשל אפשר לומר היה בסדר אפשר לומר אמרתי היום חבורה פצצה ואפשר לומר היה לי קשה עם החברותא הרגשתי חלש ממנו. או ביחסים עצמם אם הייתה חוויה משותפת לדבר עליה ולשתף מה הרגשת בה בין אם היא חיובית או שלילית. לחיות יחד.
מקווה שהדברים כתובים בצורה שאתה מבין, באם לא דייקתי או שאתה רוצה להמשיך ולשאול תרגיש בנוח לפנות אלי במייל הכתוב מטה או לאקשיבה.
מאחל לך הצלחה רבה אתה על סיפו של מסע מופלא אל עצמך האחר והמשודרג אל חיים של טוב ונחת בעזרת השם.
צביקה [email protected]
דלג לתוכן
