שואל יקר שלום וברכה.

בראשית הדברים אני רוצה לומר לך שאני מזדהה עם הכאב שלך. זה ממש קשה להיות במקום שבו אתה נמצא. תחושה של בדידות, ולא סתם, אלא בדידות של אדם צעיר ומאוד מפותח, מול עולם שלם של מבוגרים ממך שחושבים שהם יודעים מה טוב לך. זה תחושה קשה. ואני רוצה קודם כל לומר לך, שאני כאן, אתך, מחזיק לך יד, ומקווה שאוכל לעזור לך ולו במעט, ולהקל בעיקר את תחושת הבדידות.

מתוך המכתב ניכר בבירור שאתה הרבה יותר בוגר מגילך. שאתה אדם עם מודעות עצמית גבוהה, אתה מכיר את עצמך היטב, אתה לא מוכן לבזבז זמן, ואתה מרגיש מוכן לשלב הבא של החיים ואתה לגמרי צודק.

העולם שסובב אותך, מוקף מהאנשים שאותם מנית, הבה נראה. ראשית, אתה בישיבה שלא מקובל לצאת בגיל שלך, כך שתמיכה מהרבנים בוודאי שאין לך. החברים שלך לא בפרשה. שדכנים שאיתם אתה מדבר לא מבינים מה הקטע שלך, וגם הכי קרובים אליך חושבים שאתה מוזר. אומר לך את האמת, אתה פשוט גיבור!. להיות בסיטואציה כזו, בגיל שלך, זה דבר ממש קשה. זה מתסכל לגמרי, כי ברור לך מה אתה רוצה, ומשום מה העולם שסובב אותך לא מבין לליבך.

אז קודם כל אני רוצה לומר שאני מבין אותך לגמרי זה טבעי ונורמלי שיש לך רצון להתחתן. ולא! אתה ממש לא משוגע.

בפרשת בראשית התורה אומרת לנו בבירור: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

הקב"ה טבע באדם את הרצון והצורך להתחתן. זה תהליך שהתחיל מיום שנהיית בר דעת בגיל שלש עשרה. דרך אגב אחת הסיבות שנערים ובוגרים חווים את התהליך של עצמאות, ורצון לפרוש כנפיים, נובע מכך, שזה הגיל שהאדם יכול כבר להיות אבא, והתורה אומרת: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", כך שהתהליך של הפרידה מתחיל כבר אז.

אז קודם כל, שאפו גדול על היכולת המדהימה שלך כל השנים האלה לשמור על עצמך. אני ממש לא מכיר הרבה בחורים כאלו, זה ממש נדיר למצוא בחורים שמצליחים לעמוד בפיתויים וניסיונות כאלה זה ממש לא מובן מאליו יישר כח!

בתחילת המכתב אמרת שאתה מרגיש שאתה רוצה קשר עם מחויבות, וגם שאתה בשל רגשית, ומעוניין בקבלת אהבה, ונתינת אהבה, זה דבר מדהים וחשוב מאוד.

אתה גם מספר על הקושי שנוצר לאחרונה בעניין של שמירה על העיניים שלך, ושאתה מתחיל יותר להתעניין ולהסתכל על נשים [דבר טבעי ונורמלי].מה שחשוב שלא תראה בזה כישלון או ירידה ושלא תיפול רוחך.

ולא! אתה ממש לא מגזים שאתה רוצה להימנע מלהסתכל על סרטים שיש היתכנות למכשול. ואני לא חושב בכלל שיש מקום לזלזול במישהו כמוך ההיפך הוא הנכון, אתה באמת בחור עם איכויות.

אני חושב שכדאי שתאמר לעצמך שאתה ממש נורמלי, ושזה דבר גדול מאוד שאתה מעוניין לקחת אחריות בגיל צעיר כזה. [דרך אגב המשפט הזה של "מה רע לך בחיים שאתה רוצה להתחתן" הוא משפט רדוד מאוד וחסר חן, נאמר בדרך כלל ע"י אנשים שלא טוב להם בזוגיות…] זוגיות היא דבר נפלא, ולהתחתן זה הדבר הכי טוב שהאדם יכול לעשות לעצמו.

כמן כן אין צורך להאריך במקורות שיש לנו בחז"ל, שכל כך מייקרים את עניין הנישואין, ואת חשיבותם. זה ברור לגמרי. מספיק למשל העובדה שהמשנה באבות אומרת: "בן שמונה עשרה לחופה" להורות שזה הגיל הנכון וכנראה מתאים. וכמה חז"ל החשיבו את העניין של לימוד תורה מתוך טהרת הלב והמחשבה על ידי כך שהאדם מתחתן.

את מה שאמרו חכמים: ש"כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, בלא תורה, בלא ברכה, בלא חומה" וכו'.

אכן עם הזמן השתנתה המציאות וחלק מהחוגים והעדות מתחתנים מאוחר יותר. אבל מצד שני, ישנם גם עדות וחוגים שמתחתנים מוקדם יותר, וברוך ה' מקימים בתים לתפארת. למיטב ידיעתי אין סטטיסטיקה שמוכיחה שנישואין בגיל מוקדם יותר הם סיבה לקושי רב יותר.[דווקא בהרבה מקרים להיפך הוא הנכון]. גדולי תורה רבים ביניהם כידוע הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א מעודדים להתחתן בגיל צעיר יותר כך שאתה בחברה טובה.

דבר אחד ברור הצורך והרצון להתחתן הוא עניין אישי שלך, ורק שלך. נישואין זה לא עניין חברתי. אדם בדרך כלל לא אמור להיות מושפע מהחברה בעניין הזה [אם כי שאכן ניתן להבין שזה משפיע באופן טבעי]. בכל זאת יש משהו מאוד מרענן, בזה, שיש לך את היכולת לזהות את הצורך שלך באופן פרטי, בלי להיות מושפע. זה דבר מיוחד מאוד ולא מובן מאליו, כי לכאורה זה משהו שמגיע ממקום עמוק יותר ואמתי בלי לחץ חברתי לכאן או לכאן.

הייתי רוצה לחדד משהו נוסף שאולי גם מסביר את העניין של הצורך שלך להתחתן.

המציאות של אדם בודד ללא אשה היא מציאות מורכבת כי היא בעצם מציאות חסרה. הצורך של האדם להיות נשוי הוא כל כך בסיסי מכיוון שכך היא צורת אדם בשלימות, שהוא לא חי לבד, כי הקב"ה טבע באדם את הצורך להעניק ולתת. וזה חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו, ויש משהו בנתינה של נישואין שהיא הרבה יותר מנתינה סתם כי אנחנו לא מעניקים משהו מעצמנו כלפי חוץ, אלא אנחנו נותנים את עצמנו והופכים להיות יחידה אחת, וזהו צורת האדם.

כך שבעצם תחושת החסר שלך היא מאוד טבעית, וכפי שאתה ציינת במכתבך באופן כל כך יפה שהגעת לשלב שבו אתה רוצה להעניק אהבה וזה בעצם תמצית העניין של נישואין, לתת.

ברשותך רק אעיר נקודה או שתיים בקשר לנישואין באופן כללי.

במגילת איכה שקראנו זה עתה, אומר הנביא ירמיה את הפסוק "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו". חז"ל דרשו את המילה עול, זה עול אשה. או במילים אחרות, עול הבית, באופן כולל. כשנתבונן בדרשת חז"ל נמצא שאשה\נישואין זה עול, זה טוב, וזה על הגבר. הווי אומר אנחנו צריכים לראות את המערכת הזוגית מצדינו כגברים שהם נושאים את העול הזה על כל המשמעויות שלו.

אחת הדוגמאות הברורות ביותר, זה העובדה, שהתורה מחייבת את האיש בבואו לשאת אשה לדאוג לשלשה דברים שאר, כסות, ועונה. שהם בעצם שלושת המרכיבים של הדאגה לרווחתה של האשה בכל צרכיה הפיזיים פרנסה, ביגוד, ואישות.זה מוטל עליו מדאורייתא. וזה מלמד אותנו עד כמה התורה רואה באיש את האחראי לרווחתה של אשתו.

ישנם גם אתגרים העומדים לפתחנו בקשר הבינאישי בהבנה למשל של השוני שיש בינינו. פערים מנטליים, רקע שונה, משפחה, וכו' ובוודאי גם כל העניין של השיח השונה, תפיסה שונה, ההסתכלות על דברים, מעגלי התגובה השונים, וכדומה צריך לזכור את הדברים האלה ולהתכונן לכך.

התפיסה של הסובבים אותך ייתכן, נעוצה בעובדה שחיי נישואין טומנים בחובם אתגרים גדולים, וזה באמת נכון. ישנם הרבה משימות ואתגרים לעמוד בהם ולכן ייתכן שהם אומרים לך במילים אחרות למה לך למהר? יש לך זמן אתה עדיין צעיר.

אבל האמת היא, שאתגרים תמיד יהיו, וזה חלק מהיופי של הדבר הגדול הזה. ולכן אם אתה מוכן איני רואה סיבה שאתה תמנע את עצמך מלגשת ולפעול בעניין. אני בטוח שאתה יכול למצוא את הדרך להבהיר ולהעביר את התחושות שלך, ואת הרצון שלך, שאתה מוכן לפרק הבא בצורה טובה למי שיכול לשמוע ולהבין לליבך בתקווה שיבינו, במידה ואתה מוצא קושי ולא מצליח אשמח לעזור לך גם בעניין הזה כמובן אם תרצה.

לפי מה שאתה כותב אני מבין ממך שבעצם עיקר האתגרים שבהם אתה עומד כרגע הם תחושה של חוסר אונים, בדידות, כמיהה לתת ולקבל אהבה. ויש להוסיף את התייחסות גם את העניין של קושי בגלל הנושא של תחושת הצורך הפיזי והמשיכה.

כל כך טבעי, בריא ונורמלי. רק אני רוצה להציע לך לנסות להתמקד באיזה אופן שאתה יכול לראות האם אתה יכול לחזק בעצמך בצורה כלשהי את השמחה שלך ואת היכולת לא לתלות את האושר שלך, או את הרוגע ושלוות הנפש, רק בנושא הזה של חתונה, או לא. אין ערובה לאף אחד מתי ימצא את אשתו כי לפעמים אנחנו רואים בחורים שמחליטים להתחתן והם בשלים ומוכנים אבל לא מוצאים את האשה שמיועדת להם בזמן שהם היו רוצים, הקב"ה קובע את הזמן והשעה.

מה שמשאיר את השאלה אז מה עושים אז? זה קשה, מרגישים בדידות, חברים מתחתנים על ימין ועל שמאל,[דבר שלא קיים אצלך ב"ה] אז ודאי שקשה אבל צריכים להמשיך הלאה, למצוא משהו בחוסן הפנימי שלנו שמאפשר להתקדם, לשמוח, ולהרגיש תחושה של סיפוק, של שלימות, באופן אחר. בעשייה, בעבודה, בנתינה לאחר. גם אחרי החתונה אין ערובה שמיד מרגישים את אותו קשר חם ואהבה באופן מיידי, זה דבר שבונים אותו בהדרגה. כנ"ל קשר של אישות, הוא דבר שנבנה לאורך זמן בצורה מדורגת אי אפשר לדעת בדיוק איך הדברים יהיו ולכן צריך הרבה תפילות, סייעתא דשמיא, וסבלנות.

ולכן בתקופה שנותרה לך, [בתקווה שהיא תהיה קצרה], ושתמצא את האשה הנכונה בשבילך בקלות. נסה לשמור על אופטימיות, חיוך, מצב רוח טוב כמה שאפשר, וזכור! זה יגיע בזמן שזה צריך להיות בלי לחץ. שמעתי מפי הגאון רבי משה שפירא זצ"ל שדווקא בנושא שידוכים, נושא ההשתדלות הוא פחות מבשאר נושאים, כמו פרנסה וכדומה. מכיוון שבאמת מה' אשה לאיש, והוא מזווג את הזיווגים, כך שאין ביד מישהו למנוע את העניין. שזה יגיע לך יזה יגיע ובגדול בעז"ה.

לסיכום: אתה לא משוגע. לדעתי, לא זקוק לפסיכולוג. אין לך בעיה. ואין שום סיבה שתגרום לזה שהרצון ידעך.

אני בטוח שהקב"ה גאה בך, ושהוא רואה כמה אתה מתאמץ לשמור על עצמך, להגיע לפרק הבא בחייך מתוך מלחמה תמידית, שמירה על ערכיך, ועל הקדושה שלך, וגם מתוך שמחה, ותחושה של רוגע ושלווה בעז"ה.

לסיום, אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שיש, ושתזכה בזמן הנכון למצוא את האשה שראויה לך, ושאתה ראוי לה, ושתבנה את ביתך בית נאמן בישראל בזמן שיהיה כשר מלפניו יתברך.

הרבה הצלחה.

חננאל