דלג לתוכן
אני נפגשת כבר קרוב ל4 שנים.
התחלתי באי רצון ואח"כ גם כשרציתי הייתי לא ממוקדת ובדיעבד אני מבינה שעברתי בכל השנים הללו מסע של חיפוש הזהות העצמית, התורנית והאישיותית שלי. כלומר, מבחינת עצמי יש לי עכשיו הבנה מאוד טובה מדוע עד כה לא הצלחתי להתחתן כי פשוט נפגשתי עם בחורים שממש לא התאימו לי וכאילו התנהלתי מתוך משחק ולא מחיבור לעצמי ושלאיפותיי.
כך שבמובן מסוים אני מרגישה שרק עכשיו אני באמת מחוברת לעצמי ולרצונותיי ויש לי רצון לבן זוג באופן שמתאים לי ולא מה שהציעו לי או הושפע עליי חברתית.
מה שכן אני מרגישה קצת מבולבלת.
אני בן אדם מאוד ביתי ומשפחתי, אני פחות אוהבת חברה אם כי אני בן-אדם חבורתי ונעים, אני אוהבת לעזור ואוהבים אותי בסביבה. אבל אני בחורה מאוד פרקטית ומעשית, כך שקשרים חברתיים הם לא מה שאני מחפשת אלא יותר עשייה והספקים שבשגרה.
גם כשאני עם עצמי אני טיפוס מעשי, אני לא מפיקה הנאה מטיולים או שיחות ארוכות. אני מאוד מתחברת למקום ההגותי, לכתיבה וללימוד ופחות בשחנש"ים או ביציאות. אני כן מצחיקה ואוהבת אף להשתטות בסביבה הקרובה ליד המשפחה.
אבל באישיות אני בן-אדם מאוד רציני ותכלס'י.
גם בעבודה שלי שאי מאוד אוהבת ומאוד אוהבים אותי, אני פחות מהאלה שמדברים ומשוחחים וידועה יותר כזאת שמתקתקת דברים ורצינית מאוד. במובן מסוים יש בי אפילו קשיחות, שאני אוהבת והיא טובה לי. וזה חלילה לא בא על חשבון הנחמדות. כלומר, אם מישהי תפתח איתי בשיחה, אני אזרום איתה, אייעץ, אעזור ואצחק איתה.
עוד דוגמא להסביר, כשיש מפגשים משפחתיים או אפילו בענייני עבודה, אני אביא איתי דפים וספרים כדי להתעסק עם משהו ולהתקדם במשימות היום-יום.
אני אחת שיודעת לנוח וגם קצת להשתעמם אבל לא צריכה הרבה זמן לזה. וגם כשאקיים שיחות עם בני המשפחה, זה בדר"כ על דברים קונקרטים של עצות או שיתוף או תמיכה ופחות בקטע הזורם והקליל.
גם נגיד אירועים וחתונות, אני מהאלה שבאים לכמה דקות, אומרים 'מזל טוב' והולכים.
כמו שאמרתי מקום רציני, מעשי ותקתקן. וזה לא דפוס התנהגות חונק או משהו כזה, זה טבוע בי באישיות באופן שנעים לי ואני אוהבת את המקום הזה שבי.
הבעיה שהדבר הזה מבלבל אותי בשידוכים, כי עד עכשיו הבחורים שנפגשתי איתם, למעט בחור אחד, חיפשו את ההכרות הכיפית והזורמת, ולא מצאתי הרבה, אם בכלל, אנשים שהאזור נוחות שלהם זו העשייה וההתקדמות המעשית ופחות לבלות ולדבר.
בהקשר הזה, אני מוצאת את עצמי בשיחות מאוד נחמדות דווקא עם אנשים מבוגרים ממני, שמביאים את הצד הזה של רצינות ומעשיות…או במקום העבודה ששם יש לי סיפקו גדול מאוד ואף תחושה של חיבור למי שאני עובדת איתם.
מבחינתי ההכרות האידאלית היא לדבר כל יום או יומיים במשך שעה באותו מקום על נושא קונקרטי שקשור לעצמנו או לשאיפותנו בבנית בית.
כל העיסוק של לחפש מקומות מעניינים או לנסוע רחוק בשביל פגישות מעייף אותי ומרגיש לי ילדותי. מבחינתי להיפגש ברכב בחנייה(כמובן עם צניעות ושמירה על כללי ייחוד) לאיזה חצי שעה כל יום וזהו. איזשהו משהו שלא מפריע למהלך החיים או הופך את כל המקום של ההכרות למשהו מלאכותי, ילדותי או קיטשי.
יצא לי לחשוב שאם הייתי נפגשת עם בחור במסגרת העבודה אז זה יכל היה להיות ממש טוב, כי זה הצד שבו אני הכי אני ומרגישה בטוחה, בעשייה ובמקום הרציני.
חשוב לי לומר שגם בתור אישה נשואה בע"ה אני רואה את עצמי כזאת, אני פחות מחפשת מודל זוגיות של חברות ויותר מודל של שותפות. כלומר שאין את המקום הדביק והכיפי הזה ויותר מקום של עשייה ושל חיי שגרה רצינים(לא סותר שיודעים גם לצחוק).
הנחת שלי זה כוס קפה בערב, נגיד ללכת לטיול זה בד"רכ עושה לי רע ולא טוב…
אז הבלבול שלי נוגע לכך שאני לא יודעת אם יש בחור שדומה לי בנקודה הזו ואיך אחפש אותו או איך יתבצעו הפגישות שלנו?
עד לפני שנה מאוד זרמתי בדייטים, השנה תוך ניסיון להתחבר למה עושה לי טוב, אני מנסה לעמוד על המקום הזה, ולא פשוט למצוא אחד כזה אם בכל יש כזה…
אשמח להכוונה ועזרה. תודה רבה!
תגובה אחת
היי שואלת יקרה
אני נשואה 9 שנים, וממש הזדהיתי עם השאלה שלך.
גם אני מעשית מאד וקונקרטית.
אמנם לא היתה לי מודעות עצמית גבוהה כל כך לפני החתונה כמו שלך יש, אבל עם השנים זה התחדד לי יותר.
אני אוהבת שגרה, כל יום כמו היום שהיה, אני מעולה בלעשות דברים, לתקתק, לסדר, לארגן, אוהבת לתכנן מראש בקיצור, פרקטית ןמעשית.
ובעלי? הכי זורם, הכי ספונטני, הכי מה שכאן ועכשיו, לעשות כיף, לא לתכנן, לא לחשוב יותר מידיי מראש, בסוף יום לשבת על הספה ולראות סרטים… מה הקשר לשטוף כלים עכשיו?.או לערוך רשימת קניות?
וטוב לי איתו. אחרי עבודה של שנים שעדיין באמצע, אני לומדת לזרום, לשחרר, להרפות, להנות מלראות סרט, לדבר על כלום, ולמרות הפערים הגדולים ביננו במקומות בילוי וכיף, אנחנו בפינצטה, עם הרבה דיבור ורצון טוב של שנינו, בוחרים להנות בזוגיות הזו.
אז נכון שאץ יודעת מראש שאת כזו, לעומתי שאני לא ממש ידעתי וגם לא ידעתי כמה בעלי לא מתוכנן וזורם, אבל עדיין תיקחי את התשיבה היפה שענתה לה המשיבה ותנסי לחשוב על זה.