שלום לך שואלת יקרה וחכמה מאד,

סליחה על העיכוב בתגובתי.

ברשותך אני רוצה להתחיל דווקא מהאמצע של השאלה הנפלאה שלך : "אני רוצה להתאהב".

המילה התאהבות אצל רובנו (רובנו הכוונה לחברי המגזר החרדי) מסמלת מילה "חילונית", בעייתית, כזו שמבטאת משהו דמיוני , קשה להשגה שקורה רק בסרטים או בעולם שבחוץ.

לפני שנבחן קצת את המשמעות של המילה הזו לעומק (אני מרגישה שלפעמים יש מילים מסוימות שיש עליהן מטען תרבותי כ"כ נפיץ וכבד שאנחנו מפחדים לגשת ולבחון אותן בצורה נייטרלית) אני מרגישה שהרצון הזה , לאהוב ולהיות נאהב, הוא רצון כ"כ עמוק וקדוש וטבעי! הקב"ה ברא את העולם שלו בכח האהבה וממשיך לקיים אותו בכח הזה מדי יום ביומו, כל הבריאה שלו אומרת אהבה! האופן שבו הוא ברא את הקשר בין הורים לילדים, השפע שקיים בכל פרט בבריאה הכל אומר אהבה (כמובן שיש הרבה מקורות על כך אבל אני דווקא לא באה "להוכיח" לך בקטע הדתי או האמוני כי זאת לא השאלה שלך אלא רק להסב את תשומת הלב למה שקורה סביבנו ואיך הבורא מדבר עם האדם דרך הבריאה שלו). לצערי הרב, התרבות המערבית "לכלכה" את המילה הזאת (אהבה) ולכן, מכל מיני סיבות והסברים שלא כאן המקום להאריך בהם, החברה היהודית השמרנית הייתה חייבת להרחיק את המשמעויות השליליות וההרסניות של תרבות המערב למילה הזו ולכן, לפעמים, בטעות ובשגגה ממש ממש נדמה כי אדם דתי וירא שמיים באמת לא צריך שיאהב, לא ראוי לו לרצות ולהשתוקק להיות נאהב ולאהוב חזרה. זהו עיוות חמור בהבנה של מהו הקשר הנכון בין גבר לאישה, תפיסות שגויות ומעוותות שדבקו בנו בזמן הגלות ליד הנוצרים וממשיכות עד היום. הרצון והכמיהה שלך לקשר אוהב, עמוק ומלא חיים הם בריאים, נכונים ואל לך לפקפק בהם! לצערי, כמו רבים מאיתנו את רואה סתירה וניגוד בין "מוסד" הנישואים (שרק השם הזה משקף את היחס השלילי כלפיו) לבין "אהבה" או "חברות" שכולה חופש ודרור. האמת היא שאת ממש לא הראשונה או היחידה שתמהה על הסתירה הזו, רבים וגדולים תמהו על כך, בין היתר הרב סולובייציק ז"ל שכתב על כך חיבור שלם. הוא מקביל את האהבה והנישואים לעבודת ד', הוא מסביר בטוב טעם שלכל אדם יש חלק רוחני, הנשמה שלו, שהיא כולה בחירה חופשית וכמיהה לעוף למעלה בלי גבולות או חסמים , היא כל כולה משתוקקת להתאחד עם הבורא ולחסות בצילו.

האתגר הוא שאם לא מעניקים לשאיפות הגבוהות של הנשמה מסגרת מעשית ליומיום , גבולות, כלים לאורות הגדולים, הנשמה יכולה להידרדר למקומות שהיא לא רצתה להגיע אליהם. כלומר יש מתח תמידי לעובד ד' בין הרגשות ההומים הגבוהים כלפי הבורא לבין הצורך להיכנע לגבולות ההלכה היומיומיים שלעיתים עשויים כביכול "לדכא" את השלהבת הגדולה

(הדוגמא הכי קלה להבנה היא תפילה, האדם מטבעו כנברא הוא ייצור מתפלל ולעיתים הנשמה מתמלאת השראה והשתוקקות לתפילה שבוקעת את הרקיעים אבל התשוקה הזו נכנסת לתוך מסגרת צרה של 3 תפילות מובנות ביום ושם יש מתח) המתח לא נועד להיות פתיר לחלוטין, הוא נשאר כך בחלל והוא חלק מהותי בעבודת ד' שלנו, וכעת לנמשל?, הקשר בין גבר לאישה בבסיס שלו הוא אינסופי, מלא תשוקה, רגשות הומים, משיכה וכו', מה רע להשאיר אותו כך? למה צריך להרוס אותו עם מסגרת כובלת של נישואים, חוזה, נאמנות וכו', חשבי על כך שבחתונה , ברגע כביכול הכי מזוקק של האהבה בינינו אנחנו מדברים על האופציה שניפרד, וכמה הבעל צריך להביא לאישה במקרה כזה וכו', נראה סתירה מוחלטת לא? אז זהו שלא.

התורה בגאונותה הייתה מודעת מלכתחילה לפער הכואב הזה הרבה לפני שהמערב והליברליזם "גילה את אמריקה " ויצא נגד הפורמט.

התורה יצרה מודל ששואף להכיל את המורכבות הזאת בהרמוניה. מצד אחד נאמנות , יצירת ברית הרמטית בין בני זוג, ומצד שני יצרה בתוך התבנית הזו אפשרות לשמר את התשוקה ואת התחושה של ההתחדשות וכו – הלכות טהרת המשפחה (והגמרא ממש מגדירה את מטרת המצווה הזו – כדי שתהא חביבה עליו כבשעת כניסתה לחופה, כלומר לשמר ולשחזר את ההתרגשות של ההתחלה).

לצערי, המערב, אמנם מתוך רצון טוב, הגיע למבוי סתום בכל הקשור לאהבה. הוא אולי "שחרר" את האנשים מהכרח להתחתן אבל לא היה דור כה בודד ומסובך בתוך עצמו כמו היום. אנשים לא מצליחים ליצור קשרים משמעותיים, נשים נותרות או בוחרות להיות חד הוריות רק כי אין שום גבר שעונה על רשימת הציפיות הבלתי הגיונית שלהן. אנשים מחפשים קשר במקומות ואופנים הזויים ומשפילים ושיעורי הדכאון והבדידות גבוהים מאי פעם. מי שלא חי את המציאות הזו, כמוני וכמוך, יכולים להתפתות לחשוב שמעבר לגדר טוב יותר. כי להכיר "בצורה חופשית" נשמע באמת יותר קסום מפגישות שידוכים שנתפסות לעיתים כ"פגישת עסקים" יבשה ובלתי מספקת. אני לא באה להגן או לייפות את שיטת השידוכים יש לה את חסרונותיה, אבל חשוב לי לשקף לך בצורה אמינה גם את החסרונות של השיטה השניה על מנת שתביני ששי פה מורכבות ואין משהו אחד שהוא טוב ואידיאלי.

ציינת את החסרונות המובנים בפגישות שידוכים, אני אנסה לסכם במילותיי:

1. חוסר היכרות מעמיקה ומספקת בשביל לקבל החלטה נבונה.

2. זמן קצר שלא מאפשר להיקשר או "להתאהב".

3. חוסר ביטחון בהחלטה האם הוא באמת "האחד.

המחשבה שכל אלו ייפתרו אם רק נכיר באופן אחר היא מובנת אבל שגויה. המציאות מוכיחה כי גם זוגות שהכירו זמן רב לפני החתונה באופן מעמיק, חוו משיכה וחיבור זה לזה והיו מאושרים, במוקדם או במאוחר חוו קשיים, אתגרים, שחיקה ולעיתים לא רחוקות גם פרידה / גירושין.כך שאולי לא רק הנסיבות שבהם מכירים הן בעיתיות אלא הדרך שבה אנו מסתכלים על הדברים.

אם אנחנו באים לחפש סיפור אהבה סוער ומתמשך, כזה שלעולם לא ינחת לקרקע המציאות ותמיד יישאר זוהר ומלא התרגשות ופרפרים, אנחנו כנראה לא מחפשים את הדבר הנכון (כלומר אפשר להשיג קשר כזה אבל כאמור גם הקשר המרגש ביותר לאחר תקופה פוגש את המציאות ומקבל גוון אחר ושם זוגות רבים נשברים ונפרדים ), כי הוא לא קיים, בשום מקום ובשום חברה.

קשר עמוק ואמיתי כמו שאת מתארת כולל בתוכו גם רגעים כאלה (והוא חייב לכלול רגעים כאלה של צחוק, כיף והנאה, אחרת אין מה שיחזיק וייתן כח ) אבל גם רגעים מאתגרים שבהם אנו משייפים ומדייקים את עצמנו, מתפתחים דרך ובתוך המסע הזוגי והופכים לאנשים טובים , שלמים וענווים יותר. זוגיות טובה היא הדבר הכי טוב שבנאדם יכול לאחל לעצמו בחיים האלה. היא הבסיס לאושר, להצלחה, לשגשוג פיזי ונפשי ולהורות טובה יותר. אבל אולי התשובה למהי זוגיות כזו צריכה להשתנות. את לגמרי מבורכת על החיפוש הכנה שלך אחרי קשר אוהב וקרוב, אבל בסוף, לא משנה איך תכירי את האחד, כמה תהיו מאוהבים ומאושרים, בסוף יבואו האתגרים, וזה לא פאדיחה, וזה לא בעיה, וזה לא באסה, זה ממש ממש כוונת הבורא, שדרך האהבה הגדולה שנחווה , דרך המקום בו נרגיש אהובים, רצויים ובטוחים נוכל להתקדם יחד למקום גבוה יותר. אני מחזקת את ידייך לשים לב בפגישות לפן הרגשי של הבחור ולא להתפשר על כך. בחור שלא מבין מה את רוצה או נבהל שאת משוחחת על עניינים כאלה ייתכן ובאמת לא מתאים לך (אני אומרת זאת בזהירות כי בשום אופן לא אחליט במקומך כאשר אינני מכירה אותך ). משיכה או לפחות חוויה פיזית טובה ונעימה היא בהחלט תנאי חשוב בקשר ומגדיל משמעותית את הסיכוי שהוא יצליח בהמשך. הרגישי בנוח ללכת עם הלב, אם את חשה צורך ביותר פגישות או בשיחות פתוחות וקרובות יותר, זה נפלא ולא צריך להתפשר בכלל על ההיבט הזה, את ראויה לשותף עם עומק רגשי, שותף שיבין ויאהב את עולם הרגשות הפנימי שלך , אבל לא בטוח שצריך בשביל זה להכיר שנתיים או להיפגש בנסיבות טבעיות וכד'. פחות משנה הדרך, יותר משנה לאן אנחנו רוצים להגיע יחד עם הבן זוג. וכן, מידות טובות , ענווה, יכולת לקבל ולומר טעיתי, מודעות וכו' הם מאד מאד חשובים וראוי ורצוי לחפש אותם דבר ראשון במועמד, אבל גם כימיה וחיבור טוב, ואפילו צחוק ושעשוע והומור הם לא פחות חשובים. במסע החיים שיכול לעיתים להיות שוחק, עמוס ומתיש כדאי שיהיה לנו מישהו בסוף היום לשתף, לפרוק, לצחוק ולבכות ובעיקר – להרגיש איתו בבית.

אני מזמינה אותך לשבת עם עצמך ולדייק את מה שאת מחפשת, לא את הדרך אלא את המטרה הסופית, לא להתפשר על דברים שהם בנשמתך ואת חשה שהם חשובים, ומצד שני לזכור שבסוף ירדנו לעולם כדי לבצע שליחות, תיקון, לעבור תהליך ומטבע הדברים זה כולל יציאה מאזורי הנוחות שלנו, כך שפחות כדאי לחפש משהו "קל" אלא מישהו לרוץ איתו למרחקים ארוכים.

ועוד משהו בנימה אישית – יש לנו, בני ובנות האדם, נטייה להשליך את האחריות לאושר שלנו על אחרים ובפרט על בן הזוג. קל לנו להפיל עליו את המשימה לדאוג לרווחתי ואושרי.

קל לנו ברווקות, לבנות לעצמנו דמות של נסיך, שאם רק הוא יגיע מיד כל הבעיות ייעלמו ואהיה מאושרת.

זה לא האחריות של בן הזוג. בעל טוב ידאג לכך ממילא וירצה בכך, אבל האחריות לרגשות שלנו, החיוביים והשליליים כאחד היא שלנו בלבד. בואי פתוחה לפגישות , בואי עם לב פתוח וסקרן להכיר בנאדם ולא דמות דמיונית של אביר על סוס לבן שיבוא ויגאל ויושיע. ואחרי שתחליטי בעז"ה, החליטי לאהוב, כן, זה לגמרי עניין של החלטה, ולגמרי בידיים שלנו! בואי לחגוג את החיים ואת הנישואים שלך, לא משנה מה הם יטמנו. בואי בהחלטה שאת אוהבת ורוצה להיות אהובה בחזרה. כאשר באים ממקום פתוח ומאפשר לזוגיות, מקבלים הכלב כפליים חזרה. אני חושבת שזה עונה על הרצון שלך בחבר לחיים. חבר לחיים הוא אנושי, הוא בעל מעלות אך גם בעל פגמים, הוא אוהב אותנו מאד אבל לפעמים הוא טועה בדרך לשם, הוא לא מושלם הוא גם לא אמור להיות כזה, הוא שלם בדיוק כפי שהוא וגם את וביחד אתם מחפשים את דרך הזהב שלכם. באופן הזה, שאנחנו לא ממורמרים , מתקרבנים ומלאי ציפיות , אנחנו יכולים לחוות את כל היופי, התשוקה, האושר והאהבה הטמונים רק בקשר ארוך טווח ומחייב. אנחנו יכולים לגלות ביחד כמה עוצמה וכח נותנת ברית משותפת, כמה היא הופכת לעוגן של החיים.

אני מקווה שהצלחתי לדייק לך ולו במעט את סימני השאלה.

ברוכה תהיי , תזכי להרגיש כמה את מלווה ואהובה על ידי ריבונו של עולם.

בהצלחה רבה,

נועה