The Butterfly Button
אני לא מרגישה כלום. הצילו!

שאלה מקטגוריה:

זה הגיוני שאי אפשר להרגיש כלום ?
אני לא מצליחה להרגיש שאני כאן בעולם שאני חייה , שאני מחוברת לאדמה .
אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל זה כאילו אני לא כאן באמת .
אני הולכת ברחוב , אני עושה משהו, מדברת עם אנשים , כל מה שאני עושה אני לא מצליחה להרגיש את זה .
זה מגיע גם למצב שאם פוגעים בי אני לא מרגישה את זה .
אין בי תחושת כעס , אם לפעמים אני מראה כעס זה לא באמת לא באמת אכפת לי כי אני לא באמת מרגישה חיה אז זה סתם כדי להראות תוצאה של משהו אני כןעסת .
אבל זה לא באמת .
מישהו פוגע בי אני לא מרגישה את זה גם אם זה משהו ממש גרוע גם אם נגיד מישהו מטריד אותי . ואני צריכה להגיב בצורה נפגעת ולבכות על זה אני לא מצליחה כי אני לא הרגשתי באמת שזה קרה .
שוב פעם אני לא יודעת באמת איך להסביר אני פשוט מרגישה מנותקת .
אני מקנאה באנשים שמרגישים שחווים משהו שמתעצבנים אפילו לא משנה מה אני מקנאה בזה שהם מצליחים כי אני אף פעם לא יודעת איך זה.
גיליתי את זה מאז שאני קטנה אז זה לא שחוויתי משהו ואז זה תוצאה של זה .
זה פשוט ככה נולדתי .. מאז שאני זוכרת את עצמי.
אני יכולה להגיע למצב של אוקי אני כלום אני יכולה אפילו לישון 50 שנה ולא ארגיש כלום כי אני כלום .
זה יתכן זה אפשרי שאני ככה ?

תשובה:

שלום לך

ראשית-אני מלאת הערכה על הפניה שלך.למרות תאורייך  את עצמך כלא מרגישה וכמנותקת את בכל זאת ערה למצבך ומבקשת עזרה- וזה סימן שהניתוק לא גדול עד כדי כך.

קיומינו כבני אדם מורכב מכמה מימדים

המימד הפיזי-שמתוכו אנו חשים את הגוף,חום,קור, רעב וכאב ובלעדיו-אין לנו יכולת בסיסית לחיות.

המימד השכלי-דרכו אנו מנתחים את ארועי חיינו. מדברים בשפה מובנת,עורכים רשימות מכולת ומוצאים את דרכינו לקצה העיר בקו האוטובוס בעל המספר המסוים בדווקא.

המימד הרגשי-שמשמש כמתווך ביננו לבין הארועים המתרחשים סביבינו, התקשורות עם הזולת. החוויות האמוציונליות סביב כל התרחשות בחיינו. שמחה בציון טוב.פחד ממחבל או קנאה באחות הגדולה והמוכשרת .

שלושת השדות הללו גם יחד מהווים קרקע פוריה עליה יכולה האישיות שלנו להתפתח.

את מתארת ,כביכול ,נכות באחד מן המימדים הללו –העולם הרגשי שלך פשוט מושתק או חסר צבע וחיים.

זהו תאור של מי שחסרה לו יד או נקטעה לו כף רגל.

לחיות חיים ללא המימד הרגשי שלהם- זה להיות פצוע במצב בינוני עד קשה.

אפשר לקום כל בוקר כרובוט או כ"זומבי" אולם אלו אינם חיים שיש בהם טעם וסיפוק ומשמעות .ובוודאי שהק"בה שנתן לנו את העולם המופלא שנקרא רגשות –מבקש מאיתנו להשתמש בו ולהתפתח מתוכו.

בצורה כזו- תתקלי בקושי עצום להנשא ולגדל ילדים שמחים ומרוצים,להיות פעילה ויעילה בעבודה או בקשרים עם בני אדם.

לפי דברייך החסרון הזה מתחיל לחלחל גם אל המימד הפיזי –את מתארת מצב שבו לא אכפת לך לישון 50 שנה. שינה מרובה מתחילה לפגוע גם בחלק הגשמי שלנו.

חסרים לי פרטים עלייך-בת כמה את? כמה זמן את ערה לתחושה הזו? האם ניסית לשתף בה איזו דמות מבוגר אחראי?

בכל מקרה את חייבת לפנות לעזרה מקצועית ויפה שעה אחת קודם .

לא תמיד אפשר לעלות מיד על הקשר בין ארועי חיינו לתחושות הללו אולם ברור שישנו קשר כזה גם אם אינך זוכרת.

במעשה של פניה לעזרה את מקיימת ,כפשוטו מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

תוכלי לפנות אלי דרך המייל ולשתף אותי בעוד כמה פרטים על מנת שאעזור לך למצוא כתובת טיפולית ראויה

בהצלחה ורפואה שלמה.

אתי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה לחיות מתוך בחירה ולא מתוך חובה
תודה רבה על הפלטפורמה הזאת והמקום לשאול בו שאלות. שנים חיפשתי מקום שיהיה אפשר לשאול בו. יש לי שתי שאלות: השאלה הראשונה שלי היא על עצם מהות החיים. למה אנשים רוצים כל כך לחיות ונלחמים בשביל לחיות? הרי הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, היה לה טוב למעלה, ובעולם העליון טוב...
סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
בין הרצון להתחתן לפחד לבחור
  אני בת 30, ומתמודדת כבר שנים עם קושי משמעותי בכל הנוגע להיכרויות ולנישואים. מצד אחד, יש בי רצון להקים בית ולהביא ילדים, ומצד שני, אני מפחדת שלא אצליח להכיר את הבחור מספיק במסגרת של מספר פגישות, שאקבל החלטה שגויה ושאתחתן עם מישהו שלא אהיה שלמה איתו. בנוסף, אני מאוד...
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן