לשואל היקר שלום וברכה,

חשבתי על השאלה שלך הרבה מאד בימים האחרונים. בחור צעיר עם נפש עדינה שמאד חשוב לו הקשר עם אמא שלו זה לא דבר מובן מאליו. למרות שההתנהגות של אמא שלך מאד מפריעה לך, ואתה גם נפגע מהתגובות שלה, אתה לא מוותר ומחפש דרך כדי לשפר את הקשר עם אמא. זה מרגש מאד. לדעתי, עצם החיפוש של פתרון למצב הוא כיבוד הורים בדרגה גבוה מאד. רק נפש רגישה ועדינה כמו שלך יכולה לשלוח שאלה כזו.

לפני שנבדוק ביחד מה אולי אפשר לעשות חשוב לעשות הקדמה קצרה בענין דרכי ההשגחה הפרטית. כל מה שסובב אותנו וכל מה שקורה לנו בעולם- הכל נסיונות שמזמן לנו בורא עולם בהשגחה פרטית. הילדים הם הנסיון של ההורים, וההורים הם הנסיון של הילדים. לא תמיד קל להורים לגדל את הילדים שלהם, ולא תמיד קל לילדים לגדול בבית של ההורים. אבל, הילדים וההורים נמצאים ביחד כחלק מההשגחה הפרטית וההתמודדות שלהם אחד עם השני הם הנסיונות שזימן להם בורא עולם.

מבואר באריכות בספרי המחשבה והמוסר, שהנסיון הוא אמצעי כדי שנוציא את הכוחות שלנו לפועל. נסיון הוא למעשה אמצעי כדי לפתח את כוחות הנפש, להתפתח ולצמוח באופן אישי. לכן, כל אחד יש לו נסיונות אחרים כיוון שכל אחד מתפתח באופן אחר.

הקושי שלך עם אמא הוא הנסיון האישי שלך מאת בורא עולם. דרך ההתמודדות עם הנסיון אתה יכול להתפתח ולצמוח מבחינה אישית. לדעתי, זה שאתה מחפש דרך כדי לשפר את הקשר עם אמא, הוא סימן שאתה בדרך הנכונה. מתוך הנסיון לשפר את הקשר אתה תוכל ללמוד הרבה דברים על עצמך ועל צורת ההתפתחות של קשרים חברתיים בכלל.

אז מה אולי אפשר לעשות לגבי המצב בבית שלך כפי שכתבת. צריך לדעת באופן כללי שתקשורת תמיד מתנהלת בין שני צדדים – שני שותפים. כל אחד תורם את חלקו לצורת התקשורת. זה כמו משחק טניס: צד אחד קובע איפה יפול הכדור במגרש של השני, והצד השני יחזיר את הכדור – בהתאם להיכן שהוא נפל במגרש שלו יחד עם החלטה היכן זה יפול במגרש של הראשון. כל אחד יש לו את החלק שלו שמשפיע על השני, השני מגיב בהתאם לתגובת הראשון, וחוזר חלילה כל הזמן.

תקשורת תמיד מתנהלת בין שני שותפים. קצר בתקשורת מתרחש בהרבה מקרים בגלל פירושים לא נכונים של שני הצדדים. כלומר, כל אחד מפרש את דיבורו ואת מעשיו של השני בצורה לא נכונה. דוגמא: דוד אוהב לטייל. הוא מנסה להיות נחמד ומזמין את יוסי לטיול. יוסי אוהב ללמוד. ההצעה של דוד מפריעה לו כי דוד כל הזמן מזמין אותו לטיולים, ולכן הוא מגיב בקרירות: לא תודה. דוד נפגע מהתגובה הקרירה וחושב שיוסי כפוי טובה. זהו קצר בתקשורת ויש לו שני שותפים.

אחרי ההקדמה הקצרה הזו, אני רוצה להציג בפניך סיפור דמיוני: בדיוק באותו יום שאתה שלחת שאלה לאקשיבה, גם אמא שלך שלחה שאלה לאקשיבה:

לצוות הנפלא של אקשיבה שלום רב. טוב שיש עם מי להתייעץ. אני אמא לכמה ילדים ב"ה. אני אוהבת את כולם וכל אחד מיוחד בדרכו. יש לי בעיה עם אחד הבנים שלי. הבן שלי לומד בישיבה. אני אוהבת אותו מאד, כמו את שאר הילדים שלי, וגם מאד שמחה וגאה בו שהוא תלמיד ישיבה. אבל, כאשר הוא מגיע הביתה הוא כל הזמן עסוק בעניינים שלו. כאשר אני מקשת קצת עזרה לצרכי הבית, הוא תמיד נותן לי הרגשה שזה מכביד עליו ואין לו זמן. הוא מתנהג כאילו לא אכפת לו בכלל ממה שקורה בבית. אני טיפוס קצת לחוץ ולכן כל עזרה בבית מאד חשובה לי. אני מאד נפגעת מההתנהגות שלו. זה נראה כאילו הוא מזלזל בצרכי הבית ולא אכפת לו מה קורה כאן. לפעמים זה מאד מפריע לי ואז מרוב תסכול אני אומרת לו: כל התורה שלך לא שווה כלום! אני יודעת שזה נשמע קשה, אבל אני מתכוונת לומר שהתורה צריכה גם להשפיע על המידות, ואני מצפה שהבן שלי שלומד בישיבה, יהיה יותר רגיש אלי.

איך אני יכולה לגרום לבן שלי לעזור בבית בשמחה, להיות יותר אכפתי למה שקורה בבית, ובעיקר להבין אותי קצת יותר? תודה רבה!

שואל יקר. מה אתה אומר על המכתב של אמא שלך? האם באמת יכול להיות מכתב כזה? האם זה באמת משקף את מה שהיא חושבת? את מה שהיא מרגישה? את ההבנה שלה למה שקורה בתקשורת ביניכם?

את התשובות לשאלות אתה צריך לענות לעצמך. זה אולי הצד של אמא שלך בסיפור. אני באמת לא ידע, אני רק מציע לך כיווני מחשבה שאולי יכולים להסביר את המבט שלה על מה שקורה. אבל ברור לחלוטין, בלי שום ספק, שגם המכתב שלך עומד במקומו, והוא מתאר את ההבנה שלך וההרגשה שלך למה שקורה בבית, ולתקשורת שלך עם אמא.

יתכן באמת, שיש מצב של קצר בתקשורת ביניכם כיוון שכל אחד רואה את המצב מנקודת המבט שלו, וכל אחד מפרש בצורה לא נכונה את מעשיו ודיבורו של השני.

עכשיו נפרט את הדברים. אני רוצה להעלות סדרה של שאלות שאתה צריך לענות לעצמך עליהם. כל שאלה היא רק נסיון להציג כיוון, שאולי מסביר את המצב. רק אתה באמת יודע את התשובות.

למה באמת אמא שלך מגיבה בצורה כזו?

איך אתה מגיב לבקשות שלה לעזרה בבית? בנעימות? בחוסר סבלנות?

האם יכול להיות שאתה נותן הרגשה שאתה עסוק בעניינים שלך ופחות אכפת לך ממה שקורה בבית?

איך אמא מגיבה כלפי שאר האחים והאחיות שלך בכל הנושאים הקשורים לבית?

האם יכול להיות שאמא נפגעת מצורת התגובה שלך לבקשות שלה?

האם אתה נותן לאמא מקום מכבד והערכה על המאמצים שלה בהחזקת הבית?

האם יכול להיות שאמא שלך לחוצה גם מהמשימות שיש לה בבית?

אחרי שתענה לעצמך על השאלות האלו – אולי תהיה לך תמונת מצב יותר ברורה על מה קורה בתקשורת ביניכם. יתכן, שאמא באמת לא מבינה את המקום שלך, ואתה באמת לא מבין את המקום שלה.

אז מה אפשר לעשות באופן מעשי עם המצב הזה? אתה יכול לנסות ולשפר את החלק שלך בתקשורת עם אמא, וגם לדבר עם אמא על המצב. כבר נכנס לפרטים. אבל ברור שכל האחריות לשיפור המצב לא נמצאת עליך! כל מה שאתה עושה לשיפור המצב הוא חלק מכיבוד הורים, אבל האחריות אינה עליך בלבד.

1] שיפור החלק שלך בתקשורת: ברגע שתענה על השאלות לעיל תוכל לדעת מה החלק שלך בסיפור ומה אתה יכול לעשות כדי לשפר את ההבנה והתקשורת ביניכם. למשל: אם אתה מגיב בחוסר סבלנות לבקשות של אמא, תנסה להגיב יותר בנעימות. תנסה לומר לאמא וגם לתת לה הרגשה שאתה מעריך את מה שהיא עושה. תנסה לתת הרגשה שאתה שמח לעזור בבית (ויחד עם זאת יש זמנים שאתה עסוק בעניינים שלך) ושאכפת לך מה קורה בבית וכד'. [יכול להיות שאם תעשה את מה שאמא מבקשת בשמחה, תוכל אח"כ להסביר יותר בקלות שיש זמנים שאתה עסוק וקשה לך. יכול להיות שאם פעם אחת תשאל את אמא בהפתעה: מה אני יכול לעזור, זה יראה לה שבאמת אכפת לך, ובפעמים שאין לך זמן היא תבין יותר].

2] בנוסף לכך, ובלי קשר למה שאתה יכול לעשות, חשוב מאד לדבר עם אמא על המצב, בשעה רגועה בנחת ובנעימות. זהו חלק מאד חשוב לתקשורת ביאה באופן כללי ולפתרון של בעיות וקצרים בתקשורת.

בתחילת השיחה – להביע הערכה על ההשקעה של אמא בבית ובגידול הילדים, להביע אהבה בלי תנאי, לומר דברים טובים על אמא באופן כללי, לגלות הבנה והזדהות עם המצב שלה. ואז, אחרי שאמא רואה שאתה מבין ומעריך אותה, אתה יכול להציג גם את הצד שלך בסיפור. בשלב הזה כדאי מאד להשתמש במסרים של "אני" ולא מסרים של "את", כלומר, אני צריך גם זמן פנוי לעיסוקים שלי, יחד עם העזרה בבית (ולא את לא נותנת לי זמן פנוי), אני מאד נפגע מדברים שאת אומרת לפעמים (ולא את אומרת דברים פוגעים), אני קשה לי במצבים מסויימים בבית וכד'. מסרים של "אני" אינם מאשימים את השני אלא מסבירים את הקושי שלי (לעומת מסרים של "את" שכן מאשימים). בשיחה כזו הצד השני אינו מרגיש שמתקיפים אותו ויותר מוכן לשמוע.

שואל יקר. זכית לקיים מצוות כיבוד הורים באופן נעלה ביותר, ובעיקר בדרך מיוחדת מאד מאד. לדעתי, מתוך הנסיון הזה עם אמא, אתה תכיר את עצמך הרבה יותר טוב, תלמד על דרכי תקשורת, ורק תצמח ותגדל יותר. אשריך שזכית!

בהצלחה ורוב סייעתא דשמיא.

ישראל ל.

[email protected]