שלום נערה בוחרת,

תודה ששיתפת בטיפה מהים בתהליך הגדילה שלך. גדילה אמיתית ובריאה כוללת חוויה פנימית של נפרדות ועצמאות, שמכוחן נובעות העדפות אישיות ותובנות חדשות. כמו שאת בטח מרגישה ויודעת, התהליך הזה הוא לא רק חלק מהתפתחות נורמטיבית טבעית, אלא הרבה מעבר לכך – זהו הבסיס לעבודת ה' ולבניין האישיות שלך כאדם בוחר, וניכר שאת עושה את הדרך מתוך רגישות ובקרה עצמית וזה מבורך.

במצב אופטימלי הורים אמורים לקבל את התהליך הזה בברכה, לשחרר בהדרגה את הדרישות שהם הציבו לילד בעודו קטן, לחגוג את העצמאות המפתחת ומדי פעם להזכיר לו שעם כל הכבוד עדיין יש גבולות. מהמכתב שלך נראה שאת גדלה באווירה שונה. ברוב הבתים יש מדי פעם תופעות נקודתיות של דורשנות, שליטה, כעס, איום וזלזול, אבל לא כהנהגה קבועה ולאורך זמן. אני שמחה שלמרות כל אלה את מרגישה את הכמיהה לביטוי אישי, עצם הרצון הזה הוא חיובי וחיוני מאין כמותו.

עכשיו לשאלה הראשונה שלך האם מצד כיבוד הורים את מחויבת לעשות גם מה שמרגיש לך לא טובתך. האמת היא שזו שאלה הלכתית טהורה, ולכן הפנינו אותה למורה הוראה שכתב לך את הדברים הבאים:

"ההלכה למעשה היא שאין חובה לילד לשמוע לקול רצונותיו של האב הנוגעים לזמנו ולעיסוקיו של הילד ואינם נוגעים לצרכיו הממשיים של האב (כמו אכילה ושתייה), ובפרט כאשר הדבר סותר את צרכיו של הילד וכדו'. אם האב מתבזה מזה וכדו' צריך להיזהר שלא ייגרם לו בזיון והרי זה בכלל מורא אב".

הרב הוסיף שלהלכה זו יש כמה נימוקים. לדוגמה: הרמ"א כתב שאין חובת כיבוד אב אלא בדאגה לצרכיו הגשמיים של האב. וכן יש כלל ש'כיבוד אב משל אב', כלומר: הבן אינו חייב להוציא כסף כדי למלא את צורכי אביו, אז כל שכן כשכיבוד אב סותר את צרכיו האישיים של הבן. במשנה מופיעה שאלה מעניינת: אדם שמצא חפץ שאבד לו וחפץ נוסף שאבד לאביו והוא יכול לקחת רק אחד מהן. איזו אבידה יקח? המשנה קובעת שאבידתו קודמת והרמב"ם מנמק זאת במילים הבאות: "יש לאדם להקדים עצמו על זולתו… וזה שאמרו שלך קודם לשל כל אדם".

עד כאן ההלכה, וכעת למעשה. אולי זה יישמע לך מוזר אבל רוב האנשים לא בוחרים את המציאות שהם חיים בתוכה. אם תשאלי 'אז למה את/ה עושה כך וכך למרות שאתה ממש לא נהנה מזה' תקבלי תשובות כמו: אין לי ברירה, אני חייב את זה בגלל המצב הבריאותי / הכלכלי / המשפחתי ועוד כהנה. אז מה עם הבחירה שכל כך חשובה לנו? ובכן, המימוש של כוח הבחירה מתבטא בשני מישורים:

א. התודעה היא בת חורין. גם אם בפועל את נאלצת לעזור בבית או לצאת להדלקת נרות, את יכולה לבחור מאיזה מקום לעשות את זה. יש הבדל בין בת שפוחדת להרגיז את אבא שלה לבין מי שבוחרת להנמיך כרגע את הלהבות. הבחירה האמיתית היא במרחב הפנימי שלך, ושם אין דריסת רגל לאף אדם, אפילו לא לאבא שלך. עמדה פנימית של בחירה תיתן לך עוצמה וחופש גם אם בפועל המעשים שלך בשלב הזה מוכתבים. תמיד תזכירי לעצמך שהנשמה היא בת חורין לבחור את המחשבות והרגשות שלה. בהקשר הזה אני נזכרת, להבדיל, באמירות מעוררות השראה של יהודים במחנות ההשמדה, שהמכנה המשותף להן היה תחושה שיש בחירה גם במצב של שיעבוד מוחלט. לדוגמה: אמנם לקחתם ממני את חירותי הפיזית, אבל את האמונה לא תוכלו לגזול ממני.

ב. בתוך מציאות שלא מאפשרת בחירה חשוב שניצור איים של עצמאות וחופש. זה יכול להתבטא בדברים קטנים שתקני לעצמך, בדרך שבה תעצבי את החדר או את המדף בארון שלך, ביומן אישי או ביום חופש שתקחי לעצמך מדי פעם. המכתב שלך הוא בעיניי אי של בחירה בתוך מסגרת שמצמצמת בחירה.

איך כל זה יבוא לידי ביטוי בפעם הבאה שאבא שלך ידרוש משהו (ניחוש שלי: משלוחי מנות אצל אדמו"רים שונים)?

מהסגנון העדין שבו התנסחת אני מניחה שככל שניתן את תמצאי את הדרך לנווט בעדינות, בלי להיכנס לעימותים מיותרים אבל גם בלי לוותר על מה שממש חשוב לך. ייתכן שיעזור לך אם תחשבי על עיקרון מפתח בהצבת גבולות: אנחנו לא יכולים להציב גבול לאחרים, אבל כן יכולים להציב גבול לעצמנו. אז במקום להיכנס לעימות מול דרישות ותכתיבים יהיה טוב אם תתמקדי בגבול שלך ('אני לא יכולה לצאת הערב', 'אני לא אספיק לעזור בבית היום' וכד').

יחד עם זאת, אני משערת שהבחירה שלך בבניית מקום אישי עשויה לעורר בבית תגובות של ביקורת, כעס, ואף מעבר לכך. מזכירה לך שהבחירה שלך היא ממקום בריא של רצון בעצמאות, והבחירה של אחרים מולך היא לא בידייך.

מאחר שאת כבר בשנות העשרים, אני מניחה שפנייך קדימה, אל הקן הפרטי שתקימי בעז"ה, והמצב שאת מתארת הוא זמני. טוב שאת מכינה את עצמך כבר עכשיו, כי בדרך כלל נישואין לא פותרים בעיות של שליטת יתר וחוסר כבוד למרחב העצמאי של הזולת. יש הורים שדורשים מילדיהם הנשואים להגיע באירועים מסוימים בדיוק כפי שהיה לפני החתונה. העובדה שאת בונה לך כבר כעת איים של בחירה ועצמאות מניחה את התשתית לבית מאפשר ומכבד, שיהיה בו מרחב וביטוי לאישיות הייחודית שלך.

מאחלת לך שתמצאי את איי הבחירה בחייך כעת, ותרחיבי אותם עוד ועוד בהמשך המסע שלך!

ברוריה