שלום לך אישה מתוקה ויקרה עד מאד!

קראתי את שאלתך, והתקשיתי לסיים מהדמעות שטשטשו לי את הראייה. היה לי ממש כבד בלב לקרוא את מה שאת עוברת, לחשוב על הסבל וייסורי הנפש שהם לעיתים מנת חלקך.

לא סתם שלמה המלך החכם מכל אדם אמר: "קשה כשאול קנאה", יותר מכל חוויה שלילית, הקנאה באמת לופתת את האדם , ולא מאפשרת לו לראות שום דבר אחר במציאות סביבו מלבד הקנאה. אני אנסה לחלק את התשובה שלי לכמה חלקים כי בשאלתך עולות כמה נקודות:

1. מדוע בעצם לא לקנא?

2. איך מתגברים פרקטית על הקנאה?

3. איך אני ייענש על משהו לא בשליטתי?

על השאלה הראשונה, אקדים ואומר שזאת שאלה טובה. הרי אנחנו לא עיוורים , אנחנו מתהלכים בעולמו של הבורא ורואים אנשים שנולדו עם נתונים טובים יותר משלנו אם בכסף, אם סיופי אם בזוגיות אם בכשרונות, וזה בהחלט יכול לצבוט או להעלות שאלות קשות של : למה לי לא וכו'….

לדעתי, השאלות והקשיים האלו לגיטימיים מאד ונכונים לשלב התפתחות ראשוני יחסית בנפש ובנשמה שלנו.

ילד שעדיין לא התפתחה בו חשיבה או תודעה רוחניים ודאי שאם יש לו כבאית ולחבר יש כבאית יותר גדולה הוא ירצה אותה ולא יאהב את שלו, השאלה מה קורה שאנחנו גדלים, האם אוטומטי אנחנו הופכים לאנשים נעלים יותר או מה שקורה שאנחנו פשוט לומדים להסוות את הרגשות השליליים שלנו יותר מוצלח?

לי נראה שהאפשרות השנייה, כי כל עוד אנחנו לא עושים עבודה מעמיקה עם התפיסות שלנו על החיים אין סיבה שנפסיק לחיות עם אותם דפוסים שנולדנו איתם.

וכאן אני מגיעה לשאלה השניה, אני באמת באמת מאמינה שאין איזה פתרון קסם או רשימה של צעדים שאת יכולה לעשות והוקוס פוקוס הכל ייעלם. בסופו של דבר, זה דורש תהליך פנימי ארוך ובעיקר כנה מול עצמנו.

אני יכולה לומר שהדברים שהכי עוזרים ויעילים בעבודה פנימית זה: אמון, סבלנות וחמלה. אמון- קודם כל בעצמנו, בטוב המוחלט שקיים בנשמה שלנו, ביכולת שלנו להשתנות ולשנות דפוסים שבאנו איתם לעולם.

אמון בבורא- ששלח אותי לכאן עם תיק מסוים ומדויק מאד בשביל שאני אצמח ואגדל ואתפתח ואתקן, ומה שהכי יפה בבריאה הזו- שכאשר אני מתקנת משהו מהותי בי אני מתקנת את כל הדורות אחורה שהורישו לי את הדפוס השלילי ומצילה את כל הדורות קדימה, כי מה שתיקנתי- תוקן ! מאד הגיוני שכמו שאת סובלת ומתייסרת בשל התפיסות האלו , גם הורייך והדור שלפניהם סבל מזה, אבל לא הצליחו לשנות, אם את תצליחי את עושה גם חסד איתם!

בשביל להפסיק להחשיב את היופי כערך מרכזי, את צריכה לשבת ולחשוב בכנות עם עצמך, אז מה כן?

זה לא מספיק רק להגיד שיופי זה לא הכל בחיים וכו' , אז מה כן הכל, אז מה כן חשוב? אבל לחפש תשובה בפנים, שאת מתחברת אליה, לא משהו שמדקלמים כי ככה אמרו לי. בסוף כל בן אדם זקוק לערך, זקוק להרגיש שווה, ואיך הוא יודע מה "שווה" מה נחשב "בעל ערך". הוא לומד לאט לאט. אם גדלתי בבית שבו מי שיפה הוא מוערך , הוא אהוב , הוא מקובל, אז זה מה שאני מפנימה.

זה יושב על מנגנון הישרדות קדום . הנפש מבינה שבשביל לשרוד דהיינו להיות אהובים ומוערכים , היא צריכה להתאים את עצמה למה שהסביבה מחשיבה כטוב וראוי.

אפשר לראות דוגמא שלילית וקיצונית אצל בני ישמעאל, במקומות מסוימים אצלם, מי שמוערך ומכובד הוא מי שיותר אלים ובעל כוח פיזי, ואכן רוב מוחלט של הילדים שם, מכוונים לכיוונים האלו.

וכאן אני מגיעה לדבר השני- סבלנות. לשנות דפוסים, במיוחד אם הם משפחתיים ומושרשים בנו, לוקח זמן! זה לא תהליך קווי, עם התחלה וסוף, אלא מעגלי, עם המון הצלחות קטנות וגם המון נפילות ונסיגות אחורה, אבל בכל פעם שמתקדמים , את לא באמת חוזרת אחורה כבר.

וחמלה- חמלה קןדם כל כלפי עצמך, כלפי הגוף המושלם שאלוקים העניק לך כדי לבצע את שליחותך, התייחסי אליו בכבוד הראוי לו, שמרי עליו, יקרי אותו בעיני עצמך.

יש המון "טיפים" לדימוי גוף נכון, אני אציין אותם על קצה המזלג: להקפיד על כושר, ריקוד ותנועה, לאכול נכון, להימנע מחשיפה לרשתות חברתיות ככל הניתן, להשקיע בתחומי עניין שמעצימים את הכוחות שלי.

דימוי גוף טוב ובריא הוא האתגר של כולנו בדור הנוכחי, והוא מפיל בחובו גם נשים יפות מאד, מה שמראה שלהשקיע בלהיות יותר יפה/רזה/ השלימי את החסר הוא לחלוטין לא הפיתרון.

אז היי בחמלה, על הילדה שבך, על המסרים שהיא ספגה ועל האופן שבו זה עיצב את דמותך, היי בחמלה על בנותייך , על הורייך שבוודאי לא עשו את מה שעשו מכוונה רעה אלא מתוך הכלים שהיו להם באותו הזמן.

ולגבי השאלה השלישית, אולי זאת גם הזדמנות לברר את המקום שלך באמונה ואהבת ד'. וגם פה יש שלבים. כילדים- מחנכים אותנו בשחור ולבן.

מי שעושה מצוות ד' אוהב אותו ומי שלא ד' מעניש. שאנחנו גדלים , על אותה אמונה בסיסית של שכר ועונש מתווספים עוד דברים. ובעיקר מתחדדת ההבנה, שהבורא הוא לא אבא קפדן עם מקל שמחפש אותנו בסיבוב, הוא הרי ברא אותנו מרצונו החופשי בלבד ואהבה גמורה, אז בטח יש פה משהו מעבר לשכר ועונש,

והאמת שהוא ברא אותנו כדי שנתפתח ונגדל. הוא יצר רק את האדם בצורה מופלאה שכזו שהכל אצלנו בתהליכים והכל מתוך בחירה.

אנחנו נולדים כמו עייר פרא, ובכח הבחירה שלנו לאט לאט גדלים וצומחים ומתקנים עולם במלכות שד-י. הבורא אוהב אותך ומאמין בך!!

עובדה שהוא משאיר אותך פה. הוא ממתין לך בחמלה וסבלנות עד שתתקני את מה שדורש תיקון, הוא לא מחפש להעניש.

ואם הוא יודע שכוונתך לטוב ותיקון ודאי שהוא שולח סיוע ועזרה וזדונות הופכים לזכויות גמורות. יותר מהכל – הקב"ה רוצה שיהיה לך טוב! ולשם כך ניתנה תורה ומצוות, שיהיה לנו טוב ונעים ושמח! כי זו האמת! ברגע שאנו מחוברים לחלק הגבוה שבתוכנו, המאמין, השלם, אנחנו מאושרים יותר. חשבי על עצמך בעוד תקופה, אוהבת את גופך, את בנותייך, את חייך, מרגישה בנוח ובחופשיות ליד בעלך, כמה טוב ועונג זה מרגיש! וזה יכול להיות המדד שלך- איפה שטוב לך, טוב באמת, בעומק, זה סימן שזה מה שהקב"ה רוצה!.

לגבי הקנאה לבעל- ראשית , יש קנאה שהיא בריאה וטבעית מאז ששת ימי בראשית , מתי שהקנאה מתחילה להיכנס לכל רגע ביומיום שלי ולהשפיע על ההתנהגות והרגשות שלי כדאי לי לשים לב אליה.

את יכולה ברמה הכי פשוטה לחשוב עם עצמך האם אותן נשים יפות ומושלמות כדברייך אכן יותר מאושרות בנישואים, האם בעליהן יותר מרוצים או שמחים? דבר נוסף שעולה בך רגש קנאה, נסי להתנתק ממנו ולהתבונן בו מהצד, כלומר לו את זו שחווה את הקנאה על בשרך, אלא את מתבוננת על המחשבות של הקנאה כצופה מן הצד, זה מקנה לך יותר שליטה מול המחשבות ויותר מרחב בחירה לאן לנתב אותן. זה בקצרה ממש.

אני חושבת שזה נושא עמוק ויש כל כך הרבה מה להאריך אבל אין זה המקום. קראי את הדברים בנחת. אם עולה בך עוד שאלה אני ממש ממש אשמח לענות ככל יכולתי. ובעיקר מאחלת לך ומתפללת יחד איתך שתראי סע"ד עצומה בעבודה שתעשי, שתזכי לעבור תהליך מרומם של שינוי וריפוי פנימיים.

נועה.