דלג לתוכן
אלוקים, אין לי כוח! כל היום אני בוכה, לא עושה כלום בבית, לא מכינה ש”ב ועבודות קבוצתיות, עד שכל החברות כועסות עלי, הן טוענות שהן מקבלות ציון נמוך בגללי, כי הציון משותף, והגרוע הוא שהן צודקות! אין לי כוח ומשמעת עצמית להכין ש”ב ועבודות.
לאחרונה שונאת את בעלי, סתם, לא יודעת למה, מסכן, הוא בן אדם טוב, ואני אישה גרועה שלא עושה כלום, למה נולדים אנשים גרועים כמוני?
הלוואי שלא הייתי.
מה עושים?
(בת 20, נשואה, לומדת לתואר, בהריון חודש חמישי)
בס”ד
שלום שואלת יקרה,
יותר ממה שאני שומעת שאלה, אני שומעת זעקה.
אין לך כוח לכלום, לא לעבודות הבית, לא להכנת שיעורי בית, לא למערכת היחסים עם בעלך. אין לך כוח לעצמך. את מתארת מצב של ירידה חזקה באנרגיה שלך. את לא כותבת, כמה זמן נמשך המצב הזה אבל את כן מציינת שאת בת 20, נשואה, סטודנטית ובחודש חמישי להריונך. מנתונים אלו אני מסיקה שנפילת האנרגיה שאת חווה, עם כל זה שהיא חריפה ומפריעה לך מאוד, היא זמנית וקשורה במצבך. גם אם חווית בעבר נפילות חזקות באנרגיה וגם אם לא, נראה לי, שמה שאת מתארת כיום, קשור למצבך הפיזי (הריון) שמשליך על מצבך הרגשי ועל האנרגיה הכללית שלך. קרוב לוודאי שבמצבך נוצר חוסר איזון הורמונלי שמשפיע מאוד על מצב הרוח ועל הכוחות. ההסבר הזה אינו פותר את הקושי אבל, פעמים רבות, כשיש סיבה למצב, אפשר לראות דרכים לפתרון ואופק חדש. נדבר על כך בהמשך.
הרשי לי להביע את התפעלותי מכך שמעומק החולשה והעדר הכוח, מתוך הבכי הבלתי פוסק, את בוחרת לפעול את הפעולה היעילה ביותר במצבך. את בוחרת לזעוק לאלוקים את כאבך, את מחסורך, את מצוקתך. את בוחרת לפנות ל’אקשיבה’. את יושבת וכותבת ומספרת מה קורה לך, מה המחשבות שעוברות בראשך. זה לא קל ולא מובן מאליו. אני רואה בזה ביטוי לכוח הרצון שלך, לתקווה ולאמונה שמצב זה הוא זמני ושיש לו פיתרון.
המצב שאת מתארת הוא לא פשוט בכלל. כשאדם נמצא במצב של חוסר כוח ברמה כה חזקה, הוא חש חוסר אונים עמוק ואפילו חוויה של התאיינות. את מספרת שאת בוכה כל היום. האם יש לבכי סיבה? האם הוא נובע מחוסר הכוח? את כותבת שלאחרונה את מרגישה רגש של שנאה לבעלך ללא סיבה. את מציינת שאת מעריכה אותו ושהוא בן אדם טוב. אני מבינה מכך, שלפני כן, הרגשות שלך כלפיו היו טובים. את מספרת על מחשבות מורידות שיש לך על עצמך. מה חשבת על עצמך לפני כן? מה היית כותבת על עצמך לפני חצי שנה? לפני שנה?
כשאדם חווה שינוי קיצוני במצב הרוח ללא שינוי דרסטי בחייו, יש לבחון מהו הגורם לכך, כדי לדעת איך להתייחס לעניין. אם המציאות שאת מתארת הייתה מציאות חייך מאז ומתמיד, הייתי בודקת איתך את המחירים של אי הכנת ש”ב וחוסר השתתפות במטלות קבוצתיות, הייתי מנסה למצוא איתך את הדרכים לשיפור המשמעת העצמית שלך, הייתי בודקת את מערכת היחסים שלך עם בעלך ואיך ניתן לשפר אותה, הייתי עובדת איתך על החלפת תפיסות פנימיות מוטעות ולא מקדמות לתפיסות פנימיות מקדמות. במקרה שלך, איני חושבת שזה הדבר המרכזי שיש לעשות.
מדברייך אני רואה שאת בן אדם רציני, אחראי, חרוץ, משתף פעולה, מציב לעצמו מטרות וחותר להשגתן, יוצר קשרים טובים במערכות היחסים הקרובות שלו במשפחה ועם חברות ללימודים. נכון שאני צודקת?
מאיפה אני רואה את זה?
את נשואה ומעריכה את בעלך. מכאן שאת יודעת לבנות מערכות יחסים קרובות ושיש לך ראיית והכרת הטוב. את סטודנטית. מכאן שאת מציבה לעצמך מטרות בחיים, רוצה להתקדם, חכמה, רצינית, שקדנית ואחראית. את עושה עם חברות ללימודים עבודות קבוצתיות. מכאן שאת עובדת בצוות ואכפת לך מהציון שלכן. אכפת לך מרגש השנאה שנפל עלייך כלפי בעלך. מכאן שיש לך כלפיו הערכה, אכפתיות וחיבור.
אז מהו הדבר הראשון שיש לעשות כדי לצאת מהמצב הזה?
דבר ראשון, הייתי ניגשת לרופא/ת המשפחה שלך ומתארת את המצב. חשוב לשמוע מה יש למומחה לומר. כדאי לבדוק האם יש אצלך חוסרים בוויטמינים או בחומרים נוספים שמערערים את האיזון האנרגטי והרגשי שלך. במקביל, הייתי בודקת מה יש לרפואה הטבעית להציע. בקופות החולים יש טיפולים מסובסדים של רפואה משלימה שכוללים טיפולים אנרגטיים שונים, כמו דיקור סיני, שיאצו ועוד. הם יכולים להיטיב איתך מאוד.
עכשיו, אחרי שהתייחסנו לדרכים שבהם ניתן להחזיר לעצמך את האיזון האנרגטי, אני רוצה, בכל זאת, להתייחס לדברים שאת מביאה.
אדם מעריך את עצמו על פועלו, על מעשיו ועל הישגיו. הוא סומך על כוחו, שכמו שעד עכשיו עמד לרשותו ואפשר לו למלא משימות ותפקידים, כך ימשיך לעמוד לרשותו גם בעתיד. כשהמצב משתנה והוא חסר כוחות ולא מצליח לעמוד במשימות ולבצע מטלות הוא מרגיש פחד גדול. יש כאלו שחולפת במוחם המחשבה – “מה יצדיק את קיומי כעת? איך תגיב הסביבה הקרובה לשינוי שחל בי? האם יקבלו אותי? האם יבינו? האם יחפו עלי? האם ירתמו לקחת את תפקידי עד שאחזור לעצמי? מי אני ללא הכוחות שהכרתי?”.
הקושי מתעצם מכך שהאדם בעצמו לא מקבל את עצמו במקום החולשה שלו. משפטים שקיימים בו עוד מילדותו מתנגנים בו במנגינה מחלישה שמורידה את האנרגיה שלו עוד יותר – “את לא בסדר, מה יהיה איתך? תראי איך כל האחרים מצליחים, את עצלנית” ועוד כל מיני משפטים מחלישים שנספגו בו במהלך חייו.
כשחוסר האיזון נוגע במערכת היחסים הקרובה ביותר שאמורה להיות לך למקור של משען וכוח – הקשר עם בעלך, הקושי גדל עוד יותר. את מספרת שבעלך הוא אדם טוב אך את חשה כלפיו, לאחרונה, שנאה ללא סיבה. מיד אחרי כן את מביאה משפטים קשים כלפי עצמך. את שופטת את עצמך בחומרה. מעניקה לעצמך את התואר – אישה גרועה שלא עושה כלום ומקצינה עוד יותר למשפט שמבטא יותר מכל את הקושי העצום שבו את נמצאת – הלוואי ולא הייתי. בנקודה הזו שהיא הכי עמוקה בבור, את בועטת ברגלייך בקרקעיתו בכך שאת שואלת “מה עושים?”.
השאלה “מה עושים?” מעבירה אותך ממצב של ייאוש, פאסיביות והתחפרות, למקום אקטיבי שמחפש פיתרון. עצם השאלה היא תחילת הדרך החוצה. את החלק הראשון לשאלתך כבר קיבלת, במה שכתבתי לך קודם – פניה לרופא לבדיקות, השלמת חוסרים בגוף ע”י ויטמינים וכד’ וטיפולים מהרפואה המשלימה להחזרת האיזון האנרגטי. עכשיו אני רוצה שנדבר על החלק השני, שנוגע בעבודה על משפטים פנימיים. כפי שכתבתי קודם, עבודה זו אינה הראשונה והעיקרית, במקרה שלך אבל גם היא חשובה.
המשפטים שאת כותבת על עצמך הם:
“אין לי כוח ומשמעת עצמית להכין ש”ב ועבודות”
“אני אישה גרועה שלא עושה כלום”
“למה נולדים אנשים גרועים כמוני?”
“הלוואי שלא הייתי”
האם את שמה לב שהמשפטים שאת מביאה הולכים ונעשים יותר ויותר קשים כלפי עצמך?
את מתחילה בציון עובדה – “אין לי כוח”. ממשיכה בשיפוטיות מקומית – “אין לי משמעת עצמית”. אח”כ עוברת להכללה והקצנה של השיפוטיות – אישה גרועה (שיפוטיות מוקצנת ששמה עלייך תווית). לא עושה כלום (הכללה) ואז את מערערת על זכות הקיום שלך – “למה נולדים אנשים גרועים כמוני?”. המשפט האחרון שהוא הקשה מכולם ונובע מכולם, מבטא רצון לא להיות.
ההדרגתיות הזו מראה את כוח המחשבה, איך מחשבה מוטעית אחת מובילה למחשבה המוטעית הבאה. כדי למנוע את ההידרדרות הזו חשוב לזהות את הטעות שבמחשבות האלו, כבר בהתחלה ולסלקן.
המשפט אין לי כוח מתאר מצב והוא לגיטימי. כל מה שבא אחריו הוא פרשנות שיפוטית, פוסלת ומבטלת. הפרשנות שהבאת היא דרך אחת לראות בה את המציאות ולא דרך מוצלחת. יש עוד דרכים רבות לפרש את אותה מציאות. אני מציעה לך לבחור פרשנויות אחרות שיחזקו אותך ולא להפך.
מדוע שלא תאמרי לעצמך – “אין לי כוח. עלי לדאוג לעצמי. אני בהיריון/חלשה/עמוסה. בתקופה הזו קשה לי יותר מאשר בזמנים רגילים. עלי למצוא פתרונות למטלות שהתחייבתי עליהן קודם. אסביר לבנות ונחליט ביחד מה אני יכולה ומה לא. אדבר עם רכזי הקורסים ואבקש הקלות זמניות. אדבר עם בעלי והוא בטח יבין ויעזור ויתמוך. אני אישה טובה שכרגע קשה לה אבל בטח שיהיה לי במי להיעזר עד שהמצב ישתפר. מצב הרוח שלי הוא לא אני. הוא תופעה שאני מטפלת בה ובע”ה המצב ישתפר. אין לי כוח פיזי אבל יש לי אמונה ורצון”.
איך תרגישי אם תאמרי לעצמך משפטים אלו? לדעתי זה ישפר את מצבך. אנא נסי וספרי לי מה היו התוצאות.
לגבי רגש השנאה לבעלך, אני מאמינה שכשתנקטי בפעולות שישפרו את האיזון ההורמונלי, פיזיולוגי שלך וכשתקבלי את עצמך בחולשתך, רגש השנאה יתברר כאיתות מצוקה. נסי לדבר עם בעלך שיחה ישירה על מצבך. ספרי לו על הקושי שלך כשאין לך כוח וכשאינך מצליחה לבצע מטלות. הוא אדם טוב וכשתסבירי הוא בוודאי יבין ויתמוך. אם יש צורך בשיפור התקשורת, השתמשי בכלי התקשורת המקרבת שבו את מתארת בפניו את המצב, מספרת לו את רגשותייך ומגלה לו את צרכייך ולסיום מבקשת ממנו עזרה. כשתתמידי בזה, הקשר יהיה זורם ופתוח והעזרה והתמיכה בו תבוא.
אני מקווה שעזרתי. אם את רוצה להבהיר ולדייק, את מוזמנת לפנות שוב.
בהצלחה בתהליך היצירה שאת עסוקה בו כרגע.
אתך בקושי ובתקווה
פנינה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
