The Butterfly Button
אכזבות בשידוכים

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה!

אני בחורה חרדית קרוב לגיל ה 30 , מחפשת ומחפשת ולא מוצאת …
כבר ממש קשה לי להשאר אופטימית שיום אחד גם אני אמצא את החצי השני שלי.
בתקופה האחרונה נפגשתי עם בחור שמאד מצא חן בעיני אולם לאחר שבררנו לעומק גילינו על בעיות נפשיות קשות שיש לו
וכדאי מאוד להתרחק ממש קשה לי עם זה כי קשה לי להאמין שהוא לא רגיל כמו שחשבתי וכמו שהוא נראה וגם עד שסוף סוף ראיתי מישהו שנראה הטעם שלי כבר ממש קשה לי לעכל את זה ואני כבר דמיינתי שאני מתחתנת וסוף סוף מסיימת עם הרווקות הזאת מצד אחד אני מודה להשם שאני יודעת מראש וחסך לי צער אחכ … הייתי שמחה לקבל דעה/עיצה/חוות דעת .. משו … פשוט כבר לא יודעת מה יהיה … אם נמצא יום אחד מישהו שהוא הטעם שלי ..

-השאלה קוצרה בשביל לשמור על חסיון השואלת-

תשובה:

שלום לך, גיבורה.

רציתי מאד לענות לך לפני יום- הכיפורים. קוצר הזמן, לצערי, לא אפשר לי.

ניסיון ההמתנה הוא כ כך לא פשוט. כל כך לא קל. מסוג הדברים שזר לא יבין. זו התמודדות שמלופפת בתתי ניסיונות. זו לא רק הכמיהה. זו לא רק האכזבה. זה לא רק הבדידות. זה לא רק החשש מפני העתיד. זה הכל יחד, עם דובדבנים נוספים. השנים שחולפות והרציף שמתרוקן רק מעצימים את הקושי. החגים מעמיסים גם משקל, ולמרות התקווה שמנסים לשאוב, לפעמים זה נראה שהיא פשוט לא קיימת.

ציינת נקודה שאני מעריכה מאד- את לא ננעלת על דברים שרצית בגיל 22. את פתוחה להצעות ומוכנה לבדוק הצעות שאולי פחות זוהרות בחיצוניותן. זה כרטיס גדול. את מצידך עושה את ההשתדלות. השאר כבר לא מוטל עלינו.

בו נדבר רגע על הניסיון האחרון, אותו את תיארת. האכזבה התנפצה לך בפנים. קיווית שסוף סוף מצאת את שחיפשת. יכולת אולי לגעת בקצה- קצהו של החלום הלבן. היו לך כמה ימים של פנטזיות, ושוב חזרת לנקודת ההתחלה. זה ניסיון מייסר. פוצע. אבל את מתעקשת שלא לקבל את הכאב. את מסבירה לעצמך שטוב שזה ירד עכשיו, לפני שהתארסת, אבל קשה לך, ואת משכנעת את עצמך שהמידע הזה לטובתך, וחוזר חלילה.

אני עוצרת את המעגל, כי הוא לא מביא לשום דבר. יש מן ‘מאבק’ בין השכל לרגש. את מנסה להסביר לרגש שזה בעצם לטובתך שההצעה ירדה, בעוד שהרגש מתנגד לקבל הסברים שכליים. הוא רוצה בן זוג, וזהו. תאפשרי לרגש את המקום שלו. זה באמת מאד קשה ומאכזב. תסכימי לקבל שזו התמודדות מורכבת וכואבת. תרשי לעצמך להתאבל על זה. זה הכי לגיטימי בעולם. רק אחרי שתנקזי את הרגש- תוכלי לראות גם את הצדדים הפחות כעורים שבסיפור.

סיפרה לי מישהי בת 38 (היא נשואה, כיום) שכשמגיעה הצעה- היא שמחה. לא. היא לא תולה בה הרבה מאד תקוות, אבל יש למה לצפות. יש תקווה. עובדה שהגיעה הצעה חדשה…

מכירה מקרוב מאד מישהי נוספת (גם היא כבר נשואה), שבגיל 30 נפגשה עם מישהו, והרגישה שזה זה. זה מה שהיא חיפשה. אחרי פגישה שניה הוא הוריד אותה. האבל היה גדול. גדול מאד. ניסו להחזיר את זה כמה וכמה פעמים. זה לא הלך. אחרי שנתיים היא התחתנה. עם מישהו אחר. מאושרת עד אחרי הראש, למרות שבאותם ימים היא קוננה שאין סיכוי למצא מישהו. היא סיפרה לי, שבתוך כל הכאב בזמנו, אמר לה מישהו חכם: הרי גם לא חשבת שהוא קיים. לפני כן גם אמרת שאת לא יודעת מתי תתחתני. אז הנה, הקב”ה הראה לך שיש בחורים שעוד לא שמעת עליהם, ושיש בחורים טובים…

אם לא הייתי עוברת את הניסיון הזה, לא הייתי מרשה לעצמי לכתוב את השורות האחרונות. אבל הייתי שם, חוויתי את הציפיות, האכזבות, התקוות והיאוש. זה לא פשוט בכלל. תרשי לעצמך לא להיות תמיד חזקה. זה בסדר, וזה מותר. קצת תנוחי, ותתמלאי מחדש. בינתיים תנצלי את הזמן בעבורך. לכי ללמוד תחום שמעניין אותך, אולי טיול שחברתך עם בית הומה לא יכולה לפרגן לעצמה. תפנקי את עצמך בקרם גוף טוב, או בתכשיט שאת אוהבת. תדאגי שיהיה לך טוב. טוב שלא תלוי בן זוג שעדיין לא הגיע, אלא במשהו מבפנים שיוכל לשמח אותך. בינתיים…

בע”ה יבוא יום שתוכלי להביט אחורה ולומר: היה שווה לעבור את המסע.

מאחלת לך קרב ובקלות את בן זוגך האמיתי, שתהיי תמיד מאושרת איתו.

איתך בתפילה

תמי

tammy171986@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מה צריך להרגיש כשנפגשים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאד בנושא שידוכים השאלה היא: מה צריך להרגיש. כולם אמרו לי כשזה יגיע את תדעי. ולא. אני לא יודעת. אם נחמד לי זה נקרא שאני מרגישה? האם לחשוב עליו יום למחרת זה נקרא להרגיש? או שאחרי הפגישה צריך להיות פרפרים וכו? אני פשוט לא יודעת...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...
אכזבה עמוקה משידוך שירד
אני בחור ישיבה כבר תקופה ארוכה בשידוכים , נחלתי אכזבות רבות במהלך הבירורים פגישות וכו’. אבל בימים האחרונים קרה משהו ששבר את ליבי לגמרי, נפגשתי עם בחורה כמה פגישות, ופעם ראשונה שנהניתי מכל רגע, היתה זרימה, התחברתי, וכך גם היא נתנה את התחושה, שהיא נהנתה וכו’, לפני כמה ימים קבענו...
נעלמה לי המשיכה אחרי שהתחזקתי מהנפילות
אני בחור כבן 22 התמודדתי בעבר בנסיונות קשים של צניעות אחרי כל פעם שראיתי ברחוב מה שהו זה גרם לי להיכשל על בסיס יום יומי, עד שקראתי איזה ספר שפתחתי שסידר לי את הראש וגרם לי לחשוב ולהפסיק לקשר בין מה שרואים ברחוב לבן המעשים שנכשלים אח”כ, וככה יצאתי מזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן