שלום לך, גיבורה.

רציתי מאד לענות לך לפני יום- הכיפורים. קוצר הזמן, לצערי, לא אפשר לי.

ניסיון ההמתנה הוא כ כך לא פשוט. כל כך לא קל. מסוג הדברים שזר לא יבין. זו התמודדות שמלופפת בתתי ניסיונות. זו לא רק הכמיהה. זו לא רק האכזבה. זה לא רק הבדידות. זה לא רק החשש מפני העתיד. זה הכל יחד, עם דובדבנים נוספים. השנים שחולפות והרציף שמתרוקן רק מעצימים את הקושי. החגים מעמיסים גם משקל, ולמרות התקווה שמנסים לשאוב, לפעמים זה נראה שהיא פשוט לא קיימת.

ציינת נקודה שאני מעריכה מאד- את לא ננעלת על דברים שרצית בגיל 22. את פתוחה להצעות ומוכנה לבדוק הצעות שאולי פחות זוהרות בחיצוניותן. זה כרטיס גדול. את מצידך עושה את ההשתדלות. השאר כבר לא מוטל עלינו.

בו נדבר רגע על הניסיון האחרון, אותו את תיארת. האכזבה התנפצה לך בפנים. קיווית שסוף סוף מצאת את שחיפשת. יכולת אולי לגעת בקצה- קצהו של החלום הלבן. היו לך כמה ימים של פנטזיות, ושוב חזרת לנקודת ההתחלה. זה ניסיון מייסר. פוצע. אבל את מתעקשת שלא לקבל את הכאב. את מסבירה לעצמך שטוב שזה ירד עכשיו, לפני שהתארסת, אבל קשה לך, ואת משכנעת את עצמך שהמידע הזה לטובתך, וחוזר חלילה.

אני עוצרת את המעגל, כי הוא לא מביא לשום דבר. יש מן ‘מאבק’ בין השכל לרגש. את מנסה להסביר לרגש שזה בעצם לטובתך שההצעה ירדה, בעוד שהרגש מתנגד לקבל הסברים שכליים. הוא רוצה בן זוג, וזהו. תאפשרי לרגש את המקום שלו. זה באמת מאד קשה ומאכזב. תסכימי לקבל שזו התמודדות מורכבת וכואבת. תרשי לעצמך להתאבל על זה. זה הכי לגיטימי בעולם. רק אחרי שתנקזי את הרגש- תוכלי לראות גם את הצדדים הפחות כעורים שבסיפור.

סיפרה לי מישהי בת 38 (היא נשואה, כיום) שכשמגיעה הצעה- היא שמחה. לא. היא לא תולה בה הרבה מאד תקוות, אבל יש למה לצפות. יש תקווה. עובדה שהגיעה הצעה חדשה…

מכירה מקרוב מאד מישהי נוספת (גם היא כבר נשואה), שבגיל 30 נפגשה עם מישהו, והרגישה שזה זה. זה מה שהיא חיפשה. אחרי פגישה שניה הוא הוריד אותה. האבל היה גדול. גדול מאד. ניסו להחזיר את זה כמה וכמה פעמים. זה לא הלך. אחרי שנתיים היא התחתנה. עם מישהו אחר. מאושרת עד אחרי הראש, למרות שבאותם ימים היא קוננה שאין סיכוי למצא מישהו. היא סיפרה לי, שבתוך כל הכאב בזמנו, אמר לה מישהו חכם: הרי גם לא חשבת שהוא קיים. לפני כן גם אמרת שאת לא יודעת מתי תתחתני. אז הנה, הקב”ה הראה לך שיש בחורים שעוד לא שמעת עליהם, ושיש בחורים טובים…

אם לא הייתי עוברת את הניסיון הזה, לא הייתי מרשה לעצמי לכתוב את השורות האחרונות. אבל הייתי שם, חוויתי את הציפיות, האכזבות, התקוות והיאוש. זה לא פשוט בכלל. תרשי לעצמך לא להיות תמיד חזקה. זה בסדר, וזה מותר. קצת תנוחי, ותתמלאי מחדש. בינתיים תנצלי את הזמן בעבורך. לכי ללמוד תחום שמעניין אותך, אולי טיול שחברתך עם בית הומה לא יכולה לפרגן לעצמה. תפנקי את עצמך בקרם גוף טוב, או בתכשיט שאת אוהבת. תדאגי שיהיה לך טוב. טוב שלא תלוי בן זוג שעדיין לא הגיע, אלא במשהו מבפנים שיוכל לשמח אותך. בינתיים…

בע”ה יבוא יום שתוכלי להביט אחורה ולומר: היה שווה לעבור את המסע.

מאחלת לך קרב ובקלות את בן זוגך האמיתי, שתהיי תמיד מאושרת איתו.

איתך בתפילה

תמי

tammy171986@gmail.com