שלום לשואל,
שאלת שאלה מצוינת. אינני יודע מה קורה כיום בעולם הישיבות מבחינת רמתם האישית של התלמידים, אך אם נמצאים שם כמוך ושכמותך אז אנחנו במצב טוב. ראוי לו לעולם הישיבות שיהיו בו כאלו שישאלו, ויבררו לעומק ענייני השקפה.
הרב ד"ר נתן בירנבוים, שעשה את דרכו מהנהגת הציונות אל אגודת ישראל, הסביר שהציונות הייתה מפלט עבור הצעיר היהודי האירופי לאחר ההתפכחות מחלום האמנציפציה עם עליית הנאציזם. בתקופת האמנציפציה חשבו הצעירים היהודים על התבוללות ושוויון מוחלט עם עמי אירופה. עליית הנאציזם ניפצה את חלומם בראותם שגם מי שסב סבו היה יהודי-נידוי והדרה היו מנת חלקו על פי חוקי תורת הגזע. לכאורה, האפשרות היחידה הייתה לשוב אל השם ואל דתו העתיקה בת אלפי השנים, אך הציונות מנעה את המהלך. הציונות פיתחה גאון לאומי ונתבה את להט האידיאליזם מרצון בהיטמעות לרצון בייחודיות ובעצמאות לאומית ומדינית. בשם האידיאל פנו צעירים יהודיים להפרחת שממות, להנסת נוכרים מאדמותיהם, להקמת צבא ומפעלים, אך שכחו את התורה שנתנה להם בסיני.
איננו צריכים להתייחס בשלילה למעשים. אך עלינו לשלול את תוכנם וכוונתם. כיהודים עובדי השם אנו מאמינים שכל מהלך, גדול כקטן, צריך להתנהל על פי התורה ועל פי חכמיה, ואיננו יכולים להסכים עם אלו שזנחו את הדרך. נכון שהמעשים ראויים. נכון שיש לנו מדינה, ותשתיות, וכסף, ויחסים בין לאומיים, וצבא, וביטחון, ואין ספק שעלינו לשמוח בהם ולהודות עליהם להשם. אך איננו יכולים להודות לעושים עצמם כי איננו יכולים להסכים עם דרכם, דרך של הזנחת ושלילת מקומה של התורה כמרכזית בקיומו של העם.
אנו חיים בתקופה בה החברה החרדית בישראל מתנהלת כעדר ללא רועה, ואיש הישר בעיניו יעשה. זו תקופה קשה מאד ורבות בה ההזדמנויות בהם אנשי בלייעל מנתבים את הציבור אל עברי פי פחת, אל גישות קלוקלות, אל העזת פנים שאינה דרכה של תורה, אל שחיתות ותאוות בצע, אל קיצוניות פסיכית, ואל היצמדות לסיסמאות ריקות וחלולות. קשה למצוא את האמת ואת אנשיה. עליך לזכור ידידי שתסכולך נובע ממצב חברתי זה, וספק גדול אם משהו ישתפר בזמן הקרוב. בכל אותם אנשים המפיצים פלסתר על המדינה ועל ציוניותה, ספק אם תמצא אחד שיוכל ללמדך השקפה תורנית אמתית מה היא. ממליץ לך לקרוא ספרים כמו 'באספקלריא של תורה' של הרב אליהו מונק ועוד, על מנת לקבל תמונה איכותית ומעמיקה, ולאמץ לעצמך תובנה ודעה אישית בעניין. יש גם לא מעט חרדים שגישתם לציונות ולמדינה מתונה משל זו שהוצגה בשאלתך, כך שאי אפשר, וגם לא נכון יהיה, להכליל.
בשורות טובות!
נתי
[email protected]
דלג לתוכן
5 תגובות
אם כך, מה טענותיך לציבור הדתי לאומי הדוגל בציונות דתית? נשמע שכל הדברים השליליים שציינת על הציונות נפתרו ע"י הציונות הדתית שדוגלת בתורה ובעבודה ומתוך כך גם בשמחה אמיתית במדינתנו
צודק מאד. בתקופה הנוכחית אין הבדל מהותי בין הציבור החרדי לציבור הדתי לאומי, מלבד סדר הקדימויות. מה בא לפני מה ועל מה לעולם לא יוותר ציבור X
פרידמן (1991) שרטט בזמנו ארבע קורדינטות לאפיון הציבור החרדי, ובכולן ניתן לומר שחלו שינויים מאז פרסום ספרו. החמרה בקלה כבחמורה כבר איננה נחלת כלל הציבור החרדי (הנטייה הכללית בוודאי שקיימת, אך יש שיקלו יותר מבעבר), שלילת הציונות בוודאי שלא, עיסוק בתורה גם הוא לא כי אנו יודעים שרבים יוצאים לצבא, תעסוקה ולימודים, ועוד היבט סוציולוגי שאין כאן מקומו.
אני רוצה לנסות בקצרה לענות על השאלה הגדולה הזו.
על אף שקשה לקצר בענין ארוך זה, אבל אשתדל ואקווה שיתקיים בקורא תן לחכם וייחכם עוד.
יום העצמאות הוא יום חג לרגל הקמת מדינת ישראל. וכאן צריך היהודי לשאול את עצמו האם זה חג או לא.
אם יבוא אדם וייתן לרעהו כל טוב, כסף כבוד בריאות בטחון וכל מה שתרצה, אך באותה השעה בידו השניה ישחוט את אחיו אשתו בניו ובנותיו.
האם אותו מקבל יחגוג את אותו היום כיום חג?!
מדינת ישראל הוקמה על ידי הקב"ה, לצערנו הרב הציונים תפסו את השלטון, ולקחו את המתנה שה' נתן וניצלו אותה כדי להשמיד את כל יהודי העולם, העלו יהודים מארצות רבות על מנת להעביר אותם על דתם! אף את החינוך הדתי והחרדי הותירו מתוך אמונה שהמעטים ייכחדו מעצמם [דברי הרשע ד.ב.ג]!
זו היתה עיקר כוונתם וכך נהגו שנים רבות.
ממילא הקמת המדינה אינה יום חג ליהודי שמבין שטוב לו להישחט כיהודי באירופה ולא לחיות כגוי בארץ!
חפץ ה' יצא אל הפועל למרות כל זאת, והנה ממתי מעט חרדים קם לו עם גדול של שומרי תורה שעושה את תורתו עיקר, עד אשר נהפך מקום שממון זה, שרק התחיל לפרוח קודם קום המדינה, למרכז תורה עולמי, שניתן לומר בוודאות שקשה לשער את מצבם הדתי של יהודי התפוצות לולי התפתחות עולם התורה כאן, הן בכמות והן באיכות, הרף שהציבור החרדי בארץ מעמיד מושך כלפי מעלה את כל שומרי התורה באשר הם.
כל הטוב הזה אינו פרי מעשיהם של אנשי השלטון בארץ, אלא למרות מעשיהם. אמנם לא נתחכש לזה שבדרך נס הקב"ה חילץ מידיהם שלא מרצונם אי אלו תקציבים, ועל כך יש להודות לה' באופן פרטי.
לא נתכחש לזה שמצבם הבטחוני של יהודים בארץ טוב יות רמלפני מאתיים שנה, אך גם מצבם בארה"ב צרפת או ברטניה טוב יותר, ועל כך יש להודות לה'.
אך האם נחגוג את יום העצמאות הצרפתי האנגלי או האמריקאי?!
הקמת המדינה היא אסון יהודי!
נגררו בעיקבותיה אי אלו הטבות, אך אין הדבר הופך את עיקר המדינה לדבר טוב.
בדומה למי שמת אביו מורישו שיש לו לברך דיין האמת ושהחיינו על הירושה, אז האם מיתת המוריש נעשית טובה?!
אני אשתף אותך בשאלה שהיתה לי בהיותי בחור צעיר, לייתר דיוק שאלה ששמעתי ברדיו ששאל מאן דהוא את אחד הרבנים וזה האחרון התפתל בתשובה שסיפקה את המראיין החילוני אך לא אותי.
העלתי שאלה זו בפני הר"מ בישיבה וזה האריך איתי בשיחה ארוכה, לא אשוב על כך השיחה.
השאלה היתה, מפני מה אין אנו אומרים 'מי שברך' לחיילי צה"ל?
התשובה בקצרה ויש להרחיב בה, היא ש'מי שברך' לחיילי צה"ל לא נועד להיות תפילה לשלומם כפי שנראה מהטקסט או כפי שיש הרוצים לומר, אלא נועדה להוות השתתפות ומצוה לאומית, ה'מי שברך' הזה אינו מטרה אלא אמצעי!
וכאמור יש להאריך בזה, אך חסד ה' היה איתנו גם בזה, וניתן במשפט אחד להוכיח את זה.
כידוע אצל האשכנזים נוהגים לומר את המי שברך הנ"ל אחר ההפטרה שעה שהציבור יושבים, ואז הציבור כולו קם ועומד על רגליו ביראת כבוד [לפני שנים כך היה היום במקומות רבים כבר נחלשו במצוה זו] ואומרים את המי שברך.
ואני שואל למה עומדים????!!!!???
שאלה רטורית זו מוכיחה כאלף עדים מה כוונת המי שברך הזה, ובכך התחסד איתנו הבורא שנוכל להסביר ענין דק זה בקלות רבה גם לאיש צעיר שקשה לו להבין את הדקויות הללו.
גם היום מדינת ישראל איננה ישות שעניינה גאולת ישראל, אלא מדינה ככל המדינות במקרה הטוב, ואם נתייחס אל זה שיש בארץ הקודש שלטון יהודי שאינו נוהג על פי התורה, ונבין את החילול ה' שיש בזה, כיצד בפלטין של מלך בני המלך מורדים בו, נבין שיש מקום רק לבכות עם בכי השכינה הקדושה.
ושוב זה לא סותר את זה שצריך להודות לה' על כל הטוב שמשפיע עלינו, בין אם זה בידי גויים או בידי רשעים כאלו או אחרים.
ועדיין לא נכנסו כלל לשאלה האם אין בהקמת המדינה ענין עם הפרת השלוש שבועות.
גם לא דנו, האם שלטון החסד דמדינת ישראל אכן מתחסד איתנו או שמא עושק אותנו.
גם לא התייחסתי להשפעות החינוכיות של הכרה במדינה, ועל זה כתב פעם מאמר הרב שמואל טל, מאמר ששווה לקרא. [על אף שאינו נמנה על בני הציבור החרדי במובן הפשוט של ההגדרה]
אני מתייחס כרגע בקצרה רק לשאלה האם יש לשמוח בהקמת המדינה.
האם יש בזה מוטיב של גאולה, כאשר אנו נמצאים תחת שלטון שבכל רגע עלול לכפות אותנו על מה שנוגד את מצוות ה'.
התייחסתי בקצרה ממש לסוגיא ארוכה מאד, אך לא יכולתי לשתוק על התשובות המתיפייפות שנכתבו כאן.
יש לומר את האמת, אף אם היא קשה להבנה או לא נעימה.
ההבדל ביננו לבין אנשי מרכז הרב, אמנם אינה בדקדוק בהלכה או התמסרות ללימוד תורה, שיש מהם רבים טובים מאד, וההבדל אינו בסדר העדיפיות, אלא סדר העדיפויות הוא ענין קריטי מאד, יש כאן שאלה יסודית בהשקפה, מה הוא מרכז חייו של היהודי.
בברכה.
מקווה שדברי יתקבלו על ליבך ויישבו בעינייך את ההשקפה החרדית.
נ.ב. אין שום טעם או סיבה ללמוד השקפה מדברי עיתון זה או אחר, שעיתון הוא טמא בעצם גם אם הוא יתד לא נאמן.
אבי,
יישר כח על הדברים ובעיקר על הלהט שבהם
אינני מוצא הבדלים מהותיים בין מה שכתבתי למה שכתבת, מלבד הניסיון שלי לנסח בעדינות את אשר על לבך ההומה
בברכה
נתי
היי נתי, לא יודע איך אינך רואה הבדל מהותי בין דברינו, אך כך הם הדברים, יקראו הקוראים את דבריי ויחזרולקרא את דבריך כדי להירגע, וכך יקבלו יותר את דברינו… 🙂
[המגיב נתי כתב שאין כיום הבדל מהותי בין החרדי לחרדל"י, וזה בעיקר מה שהביא אותי לכתוב ללא כפפות, האם זה אתה? את התשובה שלך, ואכן אין הבדל מהותי כל כך בין דברינו, אך נדמה בעיניי שהשואל הלהוט, צריך לשמוע את התושבה הלוהטת שתשיב לו את הדברים למקומם].
ככלל ישנה התקרבות בין הציבורים מכל מיני סיבות טעמים ודינמקות… מתוך כך רבים ביננו תוהים בשאלת השואל, ושוכחים על מה המחלוקת.
אנחנו מיצרים בצערם על פינוי גוש קטיף ועמונה וה' ישמור שלא יהיה עוד, אנחנו מעריכים את הטוב שיש בהם תורה גמ"ח וכו', אנו לא מטאטאים את הרע שיש אצלנו, אנחנו מתפללים איתם באותו בי כנסת ומטים שכם אחד בפעולות רבות.
אך עדיין אנו שונים יש ביננו מחלוקת תהומית!
ולגופה של תגובתך, טוב שאתם יודעים להשיב בעדינות בכל ענין.
בברכה.
אבי