שלום לך צדיקה,

חשבתי המון על המורכבות שאת נמצאת בה על הכוחות שאת מתארת שיש בכם, אך בעיקר על הפוטנציאל העצום שקשור בתוך המערכת יחסים שלכם.

תחילה אפתח בלחבק אותך מכאן, התחושות שאת מתארת התסכול, הכאב, הכעס ואיבוד האמון כל כך מובנות ומתבקשות בסיטואציה שבה הקוטביות בתוך הקשר כל כך צועקת, שהנקודה הזאת שמאפיינת זוגות צעירים "שכטוב אז טוב וכשרע אז רע", מובילה לתחושת חוסר יציבות בקשר וטלטלה גדולה.

אני מבינה אותך, זה קשה, כואב ומתסכל.

אני קוראת שוב ושוב את פנייתך, ואני שואלת את עצמי, מה את מבקשת ממני בעצם?

האם כלים לתקשורת? כי כפי שתיארת יש לכם קושי בתקשורת, אבל לאור התיאורים שלך, אתם מצליחים לתקשר מצויין, והכוונה שלי היא שאתם מבינים אחד את המסרים של שני, הוא פתאום כועס או נפגע, מתעצבן ומגיב באופן אגרסיבי כלפייך ופוגע בך מאוד. עד כאן נשמע שהוא מתכוון להעביר מסר של חוסר שביעות רצון ואת מבינה את המסר שלו מצויין. ומהצד השני עושה רושם זהה, זאת אומרת, שאת שומעת אותו קצר ופוגעני כלפי חוץ ואת אינך מוכנה לשאת את החוויה הזאת ולכן את מגיבה באופן שהודף את האגרסיה כלפיך. משמע שאת מבינה את המסרים שלו והוא מבין את המסרים שלך כך שבעיה תקשורת זה לא העניין כאן לדעתי.

עכשיו עולה השאלה אז מה כן הבעיה?

וכמובן בשביל זה אני אצטרך לדעת עוד הרבה מידע ויש לי עוד המון שאלות אבל לפחות על פי מה שמצטייר על פני השטח משאלתך אני אוכל לומר שנראה שיש כאן עניין של ויסות.

ויסות גם שלו וגם שלך.

שמחתי מאוד לקרוא שאת בטיפול אני מקווה שאת ממשיכה בטיפול ומבקשת מהמטפלת שלך שתתן לך כלים לוויסות, חשוב לציין, שזה בשום שלב לא אומר שאת צריכה לקבל את התגובות שלו ולוסת אותם ולשתוק ולהמשיך הלאה ,לא זה מה שאני אומרת, אלא זה שאם אני אדע לווסת את התגובות באופן מועיל ואפקטיבי בתוך הקשר אני אוכל, אולי, בעזרת השם ליצור תנועה שונה בתוך הריקוד הפוגעני הזה ששניכם רוקדים, וכן, גם מהצד שלו, אני מניחה, שאם נשאל אותו לתחושותיו הוא גם יגיד שהוא רוצה לעצור את התגובות האלה ולהגיב בצורה יותר מתונה, נראה שלא סתם הוא מבקש סליחה שוב ושוב.

אך משהו בתוך הקשר שלכם בריקוד הזוגי שלכם מאפשר לכם מצד אחד לאהוב בעוצמות נורא גבוהות להתחבר להעריך אחד את השני לרצות להיות ביחד להבין את היתרון ואת הכיף ואת המתנה שהשם שלח לכם בעצם החיבור שלכם כזוג אך מהצד השני ליצור ריחוק וכאב כשמשהו לא מסתדר לכאורה,

את מתארת זוגיות נפלאה שיש בה המון מרכיבים טובים המון הערכה וכבוד ואני רוצה לשאול אותך כמה שאלות שאולי יאפשרו להתבונן שנייה במה שקורה ביניכם,

כמה אתם משוחחים על החוויה הכואבת הזו? האם הוא מודע לכאב שלך? האם את מבינה מה גורם לו לכעס? על מה זה יושב אצלו? מה הוא בעצם מבקש ממך באופן כל כך פוגעני וחד, אבל בעצם משקף צורך לא ממומש? האם מדובר בתגובות תלושות מהמציאות? ללא כל בסיס?

ושימי לב, אני מבררת על ה – מה כואב, בלי להצדיק כלל את ה -איך! וזה חשוב לי מאוד לחדד.

מה הסיבה שהוא מסב לך סבל, אבל לא מוכן לבוא איתך לטיפול כדי לעצור את זה? ומה את מייצרת מולו אחרת שמשדר שאת לא מוכה להמשיך ככה עוד, אלא אם את עדיין מסוגלת למשוך ככה, והוא מרגיש את זה.

אני מקווה שאת מבינה שכל עוד המצב נמשך ככה, ללא שינוי, זה ימשיך לתחזק את הקרבה והריחוק בקשר באותה צורה. ואם מבקשים שינוי, צריך לדעת שיש לעבוד עבודה קשה על מנת לקיים אותו, אל כל עוד שני בני הזוג בוחרים בו, הוא וודאי בע"ה יתברך יכול להתבצע. אני מאמינה בכם מאוד, כתבת שאתם בעלי תשובה, וזה כשלעצמו מעיד על היכולת שלכם לעצור בחיים להתבונן לבחור אחרת,לשנות, לעשות מהפך, לפעול נכון במציאות מורכבת ולשנות. ולכן בעיניי את כל היתרונות של הכוחות האלה אם תפנו לתוך ה"שכינה שורה ביניהם" הזוגיות שלכם שתהיה בראש מעיינכם אתם תוכלו בעזרת השם לחולל את השינוי.

אני אשתדל, בע"ה לתת לך מספר כלים להבנה וויסות בתוך קונפליקט והיה רצון שתוכלו לנסות לממש את ההכוונה בתוך הזוגיות שלכם.

יקירה, מריבות ומחלוקות זה חלק בריא בתוך קשר, השאלה היא איך אפשר לממש אותן באופן יעיל ובריא. אני לא רוצה שתפחדי מלחשוב ולרצות אחרת ממנו ולא שהוא יפחד מלחשוב ולרצות אחרת ממך זה נורמאלי ותקין.

אצל הרבה זוגות, רק עצם המחשבה, שקיימת מחלוקת נגרמת חרדה, פחד, תעוקה, ותחושת חוסר אונים. תגובות אלו מובילות באופן טבעי למצוקה, להתגוננות ולא מעט פעמים לתגובה אגרסיבית.

קונפליקט בריא מתחיל בעצם הבנת היותנו נפרדים, אנשים אינדיבידואלים בעולם שהקדוש ברוך הוא ברא עם חשקים משלנו, תאוות משלנו, תשוקות, רצונות ובחירות משלנו. ההסתברות הסטטיסטית שרצונותינו יתנגשו עם רצונות בני זוגנו היא גבוהה מאוד עד כמעט הסתברות מלאה, כי גם אם אנו מסכימים לעיתים קרובות על המטרה, לא מעט פעמים המחלוקת היא על הדרך.

לכן, קונפליקט בריא מתחיל בהבנה שאני מקבלת את היותי נפרדת ואת אותו אחר נפרד ממני, ומאמינה ומקבלת שמותר לי ולו לחשוב אחרת, לשאוף אחרת, לקוות אחרת!

ולכן בהבנה הזו, השאלה היא לא "למה אנחנו רבים" אלא השאלה היא איפה מתנגשים הצרכים שלנו?

איך אנחנו חולקים באופן מחבר?!

בלהט הוויכוח, הכעס בהצפה, תחושת חוסר האונים ממריאה, ואז, לצערנו מתקיימת נטישה של המריבה, ממש באמצע, בן היתר על ידי הורדת מסך, שתיקה רועמת, צעקה אגרסיבית, הפניית הגוף לכיוון הנגדי ואף עזיבת השטח המשותף בפרט והבית בכלל, העיקר לא להתמודד מול התחושה הקשה והכואבת שיש לי מה לומר ולא שומעים אותי ואולי אם אני אגיב מתוך רצון לשתף באמת אני גם עלול לפגוע ולהתחרט.

ולכן, כדאי ורצוי לסיים את המריבה על ידי שימוש בכלים לפתרון בעיות, קיום שיח רגשי מכיל ובעיקר מכבד שעיקרו להבין את האחר, גם אם לא מסכימים.

ובמידה ומרגישים שההתנתקות מאפשרת רגיעה והורדת מתח, אז חשוב ואפשר לתאם מראש או לבקש רשות מבן הזוג לעצור לאורוור ורגיעה. והכי חשוב, ברגע שיש ירידת מתח וחוזרת השליטה הרגשית, חשוב וקריטי, לחזור ולדבר אודות הנושא הטעון.

שינוי בפועל יכול בע"ה להתרחש בשלושה מישורים שהם התנהגותי, מחשבתי ורגשי.

התנהגותי משנה את מה שעושה, המחשבתי מתרכז ובוחן את עצם השינוי הנדרש על כלל משמעויותיו והרגשי מרגיש אחרת כלפי האירוע.

כשאנו מרגישים אחרת, אנו מתנהגים, באופן טבעי, אחרת, ואז העמדות שלנו משתנות בהתאם.

לכן, המסקנה היא שהתוצר הרגשי הוא הוא החשוב ביותר. ישנם שני פרמטרים משמעותיים להבנה לעניין הרגש, הראשון שקשה מאוד לקפוץ מרגש לרגש ומה שאתה מרגיש, זאת החוויה המציאותית שלך כרגע ועל זה אין להתווכח והשני זה דרך שינוי מחשבתי והתנהגותי, זאת אומרת שניתן לשנות ישירות את הרגש. וכאן את בטח מעלה את השאלה: איך משנים תוצר רגשי?

אז כאשר מתנסים בהתנהגויות חדשות, ומשנים את אופן ההסתכלות על האירוע, משתנה גם הרגש, ואז, מקבלים חיזוק טבעי להתנהגות הנכונה ולמחשבה השונה.

לכן מה צריך? לצורך העברת מסר ברור לבן הזוג, תחילה יש להתנסח בתוך עצמך, מה אני רוצה? מה אני חווה?מה חסר לי? למה אני זקוקה? ממה אני חוששת? ועוד.. ואז, ורק אז לנהל את השיחה אודות הצורך הלא ממומש שלך, תוך שימוש במסרי "אני זקוקה", "אני מרגישה" "אני חוששת" ולא בשפת האתה, אתה, אתה.

ובעת קיום השיחה, יש להשתדל לשזור הקשבה מלאה, אמפתית ורגישה אודות הצורך הלא ממומש של בן הזוג, שפוגש באופן טבעי את הצורך שלך.

חשוב מאוד לדעת, הבנה אמיתית מתחילה בהבנה שלנו את עצמנו.

אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב, שתוכלי להתבונן פנימה לדעת את הצרכים שלך לדעת לשקף אותם לבן הזוג שלך להתפלל על זה שהוא יצטרף אליך לריקוד החדש שבו את רואה אותו כנפרד וכמי שחווה משהו נוסף ואחר, ואת מאפשרת לזה להיות רק בצורה מכבדת וראויה.

חוללת כזה שינוי משמעותי בחייך אני בטוחה שיש בכוחותייך לבחור בעצמך ובנכון לך.

מאמינה בך מאוד,

שירה