The Butterfly Button
איך להתגבר על פחד קהל?

שאלה מקטגוריה:

שלום כבוד הרב,
אני בחור הלומד בישיבה קטנה ויש לי בעיה שזה פחד קהל אני מפחד מקהל ממש וכבר שלוש שנים שאני אחרי בר מצווה ולא עליתי פעם אחת בתור חזן.
בשנה הקרובה אני עולה לשיעור הגבוה בישיבה ששם אנו אחראים על כל כל התפקידים הציבוריים גולל עליות לתורה וכו',
אני כל כך מתבייש שאפילו לעשות פתיחה,גלילה, הגבה אני לא מעיז ויהיה לי מאוד קשה לסרב שנה הבאה כיוון שבתחילת שנה רק השעור שלנו עושה את אלה.
אם הרב יכול לעזור לי אני אשמח מאוד מאוד מאוד!!!.
תודה רבה ותזכו למצוות

תשובה:

שלום לך, שואל יקר!

כמה מתיקות שוכנת בשאלתך הכנה :)

טוב ליבך ניכר מכל מילה שכתבת, ועדינות נפשך כמו נשפך ממילותך המדודות.

הפחד שלך הוא פחד נפוץ ומצוי מאוד בקרב נערים, ובדרך כלל הוא נובע מסיבה אחת פשוטה: שכל.

כן!

מי שפוחד סימן שהוא חכם, כי הוא פשוט מודע לסיכונים. הוא יודע לצפות כיצד דברים יכולים להסתבך, וחושש במקרים כגון אלו שציינת כי הוא יטעה או יתבלבל, והמבוכה תהיה רבה.

אבל חשוב שתבין, שאסור לך לתת לפחד הזה לנצח אותך.

אסור לך לתת לו לחסום אותך.

הפחד הוא רק מחסום, הוא לא מציאות לא עבירה. וכמו כל מחסום – ברגע שמצאת את הדרך לשחרר אותו, אתה כבר יכול להמשיך הלאה בדהירה, ובעתיד גם לא להבין מדוע חששת כל כך.

אדם שהחשש הזה ממש תוקע את חייו, צריך ללכת לטיפול יסודי ומקצועי יותר. אך במקרה שלך אני חושב שכמה צעדים פשוטים מאוד יעזרו לך;

א. כאשר יש פעולה שאתה חושש לעשותה, קח דף ועט, ותרום לעצמך בפרוטרוט מה בדיוק מפחיד אותך. האם משהו ישתבש? עצם החשיפה לביקורת? תפרט על הדף מה שורש החשש.

ב. תדמיין את עצמך מצליח להתמודד עם המשימה היטב, תדמיין זאת מוחשי. אתה עולה חזן, ידעת הכל והכל בסדר.

ג. תתכונן היטב לפעולות שאתה צריך לעשות. במקרה של חזן – מה בדיוק המילים שאומרים ומתי, ובאיזו מנגינה. תלמד את הפעולה ותשנן אותה לעצמך היטב, כך שהסיכוי שתטעה יהיה נמוך עד לא קיים.

ד. תזרוק את עצמך למים. אם אתה יודע מה בדיוק צריך לעשות, פשוט תשליך את עצמך במודע (ואם יש תורנות שלא תלויה בך – תמתין לתורך) ותכריח את עצמך לעשות את זה.

זה לא קל, זה לא נעים, אבל מבטיח לך שאחרי שתעשה זאת – תחוש הקלה משמעותית מאוד, ואחרי פעמיים שלושה – משהו בנפש שלך ייפתח, ויהפוך אותך לאדם בנוי ובוגר יותר.

ואם כבר מדברים, רציתי לומר לך; חברה זה חשוב, אבל צריך גם לדעת לשים קצוץ.

בהתחלה – בדמיון. תאמר לעצמך במחשבה "יאללה, שיגידו מה שהם רוצים, מה אכפת לי", אחרי שתשנן זאת עם עצמך ואולי תאמר לחבר או שניים, תלמד לספור את הסביבה קצת פחות, ולחיות את עצמך קצת יותר. זה משהו שיכול לעזור לך המון בהמשך החיים.

נסה להיזכר מה אמרו החברים שלך עליך, לפני חמש שנים?… מי זוכר בכלל, נכון?

מקווה שדבריי הקצרים סייעו לך, אם יש נקודה שתרצה להתמקד בה – בשמחה רבה!

דרך צלחה ידידי

ישראל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתוסכלת מהאפליות במשפחה ומהחיים שלי
אשמח מאוד לעיצה מה לעשות עם חיי שנראים לי ממש מתישים … אני בת 41 אמא ל7 ילדים, בבית בו גדלתי אפלייה זה צורת חיים הכי מקובלת ורצויה , אין שום בעיה להפגין אהבה לילד אחד ממש בגלוי ומהשני להתעלם, להזמין מישהו שבת אחרי שבת ומישהו אחר לא להזמין חצי...
לא מרגישה שמגיע לי לדאוג לעצמי...
תודה על האפשרות! אני די נסערת כרגע… בעקבות המלחמה עלתה לי השאלה הבאה והיא נוגעת בי וגם בזוגיות שלי. אני בבית עם בעלי והילדים כבר שבוע כמעט, עובדת הרבה בשביל לתת בלי סוף גם טכנית וגם נפשית ורגשית. כשאני בעצמי דואגת ומבוהלת מכל מה שקורה ובמקביל צריכה לעבוד. בקיצור נמצאת...
אני כל כך מבואסת שאני לא האישה היפה בשביל בעלי
שלום רב ותודה רבה קודם כל על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית! ברוך השם אני בת 23, נשואה עם ילדה. חסדי השם. יש לי ביטחון עצמי ירוד מאוד לצערי. הדבר פוגע בי בהרבה מאוד תחומים בחיים , וגם פוגע מאוד בסופו של דבר בבעלי. אסביר בהמשך למה הכוונה. קודם כל...
יש לי חרדה חברתית והיא מעיקה עליי
משיב/ה:טל|
אז ככה, מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן בלי ביטחון עצמי, אבל באופן מוקצן ולא נורמלי. אני חושב שזה התחיל ממה שקלטתי מהבית. אמא שלי תמיד הייתה משוואה את החיים שלה לאחרים וגם את הילדים, תמיד הייתי שומע דברים בסגנון "תיהיו כמו הילדים של ההיא" וכמו ההוא" וכו'. אני...
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה
יש לי כמה שאלות: 1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן