The Butterfly Button
איך להשתחרר מהרצון להתחתן כעת

שאלה מקטגוריה:

שלום רב.
אני כבר כמה חדשים מחפש שידוך, אבל אין לי שום הצעות. חשבתי מחדש והגעתי למסקנה שלמרות שאני מתנהג בצורה אחראית ובוגרת ביחס לגיל שלי (יש לי הרבה עם מי להשוות בסביבתי) אני צעיר מדי, ואנשים לא באמת ‘סופרים’ אותי כמישהו רציני, עם תכנית לחיים ואישיות מבוססת.
אז אני שואל: איך אפשר להשתחרר מהרצון הזה לשנתיים שלוש? אני יודע שזה רצון טוב, אבל אין איך ליישם אותו בשנים הקרובות.
בכלל: למה אני כל כך רוצה להתחתן?! זה משגע אותי! כל החברים שלי הולכים, יוצאים, נהנים מהחיים, אבל אני שונא את זה! אני לא סובל את כל השטויות שחברים שלי עושים.
אני רוצה לחכות שנתיים שלוש עם הסיפור הזה, אבל אני פשוט לא מסוגל! הכמיהה שלי לקשר והרצון להפסיק להיות שרוי בלא שמחה, בלא טובה, בלא ברכה, פשוט לא נותן לי מנוח! זה רודף אותי יומם ולילה ואני פשוט נואש. מצד אחד אני רוצה משפחה, מצד שני זה לא ישים כרגע! איך אפשר להשתחרר מזה עד שזה יהיה רלוונטי, למרות שזה רצון טוב?!
ובכלל, אני צריך להשתחרר מזה? אם לא, למה לא?

תשובה:

שלום וברכה לשואל היקר!

השאלה שלך מאוד מסקרנת ומעוררת בי ענין, היות ויש בי הערכה עצומה לתחושות שאתה מתאר בתוכך.

אתה מתאר שאתה מרגיש שמשובות ה”נעורים” של חבריך לא מענינות אותך, ואתה כמה לקשר.

כמה בריא מה שאתה מתאר פה.

התורה פותחת ב”לא טוב היות האדם לבדו”. הבדידות היא תחושה מהותית ובריאה לאדם.

בחורים עסוקים בשאלה “למה צריך להתחתן”, ואילו אתה כל כך בריא. אשריך וטוב לך!

מאידך חשוב לי להתייחס לכמה נקודות בשאלה שלך, היות והן קריטיות על מנת להגיע להדרכה הנכונה עבורך.

כמובן אני מקדים שכיון שאני לא מכיר אותך, ואיננו מדברים פנים אל פנים, הסיכויים שלי, או בכלל של כל אדם אחר שאינו אתה בעצמך, לתת לך תשובה מדויקת עבורך, הם קטנים.

את ההחלטה תצטרך לעשות אתה בעצמך. ובאמת המכתב שלך מריח עצמאות, וזה דבר יפה בפני עצמו, וחזון נדיר במחוזותינו.

אתה מציג מצב שאין לך הצעות, ואתה מניח שזה בגלל שלא לוקחים אותך ברצינות, וממילא אתה מחליט שעליך לדחות את הרצון שלך להתחתן.

כדי לדעת מה באמת טוב לך, צריך להכיר אותך, ולנסות להבין ממה נובע הרצון שלך בחתונה.

אם באמת הרצון שלך הוא הבדידות, אז זה דבר בריא וראוי.

אם אמנם מדובר במניעים אחרים, שיכולים להיות רבים: רצון לברוח מתחרות והתפתחות אישית במקום בו אתה נמצא- ישיבה וכדו’, או חשק מיני טבעי, ומניעים אחרים, אז הדבר טעון בדיקה.

הסיבה שבחברה שלנו ובכלל מאחרים את גיל הנישואין, היא באמת בגלל שיש צורך לתת כמה שנים להתפתחות האישית והבגרות של הבחור.

במיוחד בדורינו, הפינוק המוגבר וההאכלה בכפית גורמות לצורך ב”שפשוף” קודם לחיי הנישואין. גם כדי שההחלטה עם מי ואיך להתחתן תהיה ממקום בשל יותר, וגם כדי שהתפקוד והיכולת להקים בית יהיו איכותיות יותר. הן מבחינה טכנית והן מבחינה נפשית ורגשית.

נקודה זו של המניע של הרצון היא צריכה לבא לידי בירור. במיוחד בינך ובין עצמך או עם מבוגר שאתה נותן בו אמון ויכול לפתח איתו את הנושאים, ושהוא בעל גישה והבנה בנושאים אלו, ואולי אף עם איש מקצוע.

אם אכן המניע הוא בריא, ובאמת אתה מרגיש בשל ומוכן לחיי נישואין, יש מקום לשקול להקדים את זמן הנישואין, ובעזרת ה’ תגיע ההצעה. כמובן שאין זה אומר שהחיים נעצרים, אלא החיפוש הוא לצד החיים עצמם, וההתפתחות בכל התחומים בהם אתה עוסק.

זו גישה של רבים מחכמי דורינו, וידוע בענין זה מרן הגר”ח קנייבסקי במיוחד.

אם אכן יתברר לך, וזה בירור שצריך להעשות בכל הכנות, שעדיין המניעים שלך הם לא נכונים. והם גורמים לך לא לראות את המעלה והתועלת של חתונה בגיל יותר בוגר, אזי שתצטרך להתמקד בפתרון הבעיות הצדדיות שגורמות לך לרצות ו”לברוח” לחתונה.

זאת מלאכה בפני עצמה, ולדעתי היא תהיה קלה באופן יחסי, כי ברגע שתדע שהמניעים הם פחות מהותיים, ותרצה לפתור את הבעיות ההן, אז תתמודד איתן וממילא פחות תהיה דחוף להתחתן, מלבד החשק הטבעי הבריא, והבדידות.

ובכל אופן אין צורך להשקיע בזה מאמץ גדול, כי מדובר בכמה שנים בודדות עד החתונה, ואין צורך להשתכנע כל כך שאין צורך להתחתן…

מאחל לך בהצלחה בבירור הנפשי והעצמי הזה. אל תהסס לפנות לעזרה מקרוביך או מאנשי מקצוע. החיים זה דבר חשוב מדי בכדי להדחיק או למרוח אותו. אפשר לשפר את ההרגשה תמיד, וצריך להתעקש על זה!

מקוה שעזרתי, ואני שמח אם כן.

נתנאל א

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מה צריך להרגיש כשנפגשים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאד בנושא שידוכים השאלה היא: מה צריך להרגיש. כולם אמרו לי כשזה יגיע את תדעי. ולא. אני לא יודעת. אם נחמד לי זה נקרא שאני מרגישה? האם לחשוב עליו יום למחרת זה נקרא להרגיש? או שאחרי הפגישה צריך להיות פרפרים וכו? אני פשוט לא יודעת...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...
אכזבה עמוקה משידוך שירד
אני בחור ישיבה כבר תקופה ארוכה בשידוכים , נחלתי אכזבות רבות במהלך הבירורים פגישות וכו’. אבל בימים האחרונים קרה משהו ששבר את ליבי לגמרי, נפגשתי עם בחורה כמה פגישות, ופעם ראשונה שנהניתי מכל רגע, היתה זרימה, התחברתי, וכך גם היא נתנה את התחושה, שהיא נהנתה וכו’, לפני כמה ימים קבענו...
נעלמה לי המשיכה אחרי שהתחזקתי מהנפילות
אני בחור כבן 22 התמודדתי בעבר בנסיונות קשים של צניעות אחרי כל פעם שראיתי ברחוב מה שהו זה גרם לי להיכשל על בסיס יום יומי, עד שקראתי איזה ספר שפתחתי שסידר לי את הראש וגרם לי לחשוב ולהפסיק לקשר בין מה שרואים ברחוב לבן המעשים שנכשלים אח”כ, וככה יצאתי מזה...
איך אפשר להמשיך להאמין שזה יגיע?
רווקה בת 32. אני כבר לא מסוגלת לעמוד בביקורות או בכלל ״להגן על עצמי״ מפניהן. אני מרגישה שלא נשארה לי טיפה של הערכה עצמית או כבוד עצמי בעיקר מצד המשפחה והסביבה. והאמת,שאני בכלל לא צריכה את הביקורת הזאת,כי אני עושה את זה נפלא בעצמי! נעשיתי אטומה. גם אם יש הצעה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן