דלג לתוכן
שלום!
ראשית אני חייב להודות מעומק הלב על האתר וההשקעה של המשיבים , אני מחכים מאוד מהתשובות שיש פה , על ההסתכלות על המציאות בצורה כל כך בהירה
השם יעזור שתמשיכו בהצלחה הזאת .
טוב , למעשה אני שאלתי אתכם לפני כמעט שנה שאלה , ומאוד עזרתם לי , אבל אז שאלתי את זה ממקום אחר ..
דהיינו , אני בועד רביעי בישיבה ליטאית טובה , ובאתי מרקע משפחתי דת"ל / חילוני , את הישיבה קטנה עברתי בהצלחה מאוד גדולה , והצלחתי היחיד מתוך חמישה להתקבל לישיבה , למדתי הרבה מסכתות , הצלחתי גם מאוד בעיון ועוד..
אבל מאז שהגעתי לישיבה גדולה , איבדתי את המושכות , עברתי שנתיים וחצי בישיבה שבמבט שלי אז זה היה סיוט סיוט סיוטטט מתמשך , ממש היו רגעים שהרגשתי ממש מרירות כזאת שכבר העדפתי כבר… , הסתבר עם הזמן ועם הרבה מחשבה והתייעצות ( בין היתר עם שניי משיבים באתר ) , שהמנטליות וצורת המחשבה החרדית לא התאימה לי , ובעצם היה לי סוג של משבר זהות , חוסר התאמה , הרגשת זרות , ומצד שני תופעה של " כלא מחשבתי " – מחוייבות מחשבתית להשקפה ודרך החיים החרדית – ליטאית , כאילו אין בילתה ,
בנוסף , המצב החברתי היה מאוד קשה , מבחור מוערך וחשוב הפכתי לאסקופה הנדרסת ממש , מילים ומעשים ( ! ) פוגעניים ,
חוויתי גם הטרדה מינית , והמצב היה כל כך לא פשוט עד שיום אחרי המעשה כבר שכחתי , אפילו לא התרגשתי ! לא הייתי פנוי לזה …
גם המצב בבית היה לא פשוט , היתה תקופה ארוכה של דוחק וצמצום ,
פשוט הייתי בדיכאון , וחשבתי שככה הולכים חלילה להיראות כל החיים – כלא אפור.. פשוט נורא ..
לא אאריך , וגם מה שכתבתי זה כמובן צמצום של ים של רגשות ומחשבות לכמה שורות , אבל המצב היה מאוד קשה ..
למעשה מצאתי נחמה בלחזור לצפייה בסדרות ושימוש באניטרנט , זה היה פינה שלי , שאין בה את הצל הישיבה , זה היה כמו בריחה לעבר , לזמן שהיה לי בו טוב ,
והאמת במבט כנה , זה באמת עזר לי להחזיק את עצמי , זה היה דבר היחיד כמעט שנהניתי ממנו , למרות שמאוד אהבתי ללמוד, לא הייתי פנוי ללימוד אמיתי , אז זה מאוד עזר לי , כך גם בניתי לעצמי את הצורה שמתאימה לי , את " ההשקפה " שלי , הקורונה הצילה אותי , כי בשיעור ב' כל זמן קיץ הייתי בבית , וזה עזר לי מאוד להתאפס על עצמי .. , וכוח לרצות להמשיך בכלל !
למעשה מאז בעיקר בשיעור ג' אני הייתי בבנייה עצמית של ההשקפה שלי , של מה מתאים לי , מה אני רוצה מעצמי , זה גם לווה בהרבה ייסורי נפש , התחבטיות קשות , והחלטות לקחת את עצמי בידיים , תוך כדי שבין היתר הייתי בייעוץ קבוע בנושא אישי ,
היה לי גם קטע שנוצר לי מהשהות בישיבה , שניתקתי את עצמי מהרגש , הפסקתי להרגיש כמעט לגמרי , הייתי בלי חיות כמעט , בלי " פרישקייט " , וגם פחדתי אז מללמוד ולהתעסק ביהדות , כי הרגשתי שזה חונק אותי , עד שגם באזה טיפלתי , החזרתי לעצמי בצורה משמעותית את הרגש , את החיות , את הקשר ליהדות , בעיקר על ידי הספרים של הראי"ה קוק זלה"ה , שמאוד מתאימים לסגנון שלי ,
היה לי גם התמודדות ברמה ראשונה של O.C.D , כנראה כתוצאה מהתקופה שעברתי , וגם בזה טיפתי בסיעתא דשמייא , ואני עדיין עובד על זה ,
השנה וחצי האחרונות לא היו שנים של מי מנוחות , אלה היו שנים של שיקום , של "מקימי מעפר דל ".. , השיקום בין היתר היה על ידי מנוחה , כל ליל שישי בחצי שנה האחרונה אני חוזר הבייתה , עד ראשון , רק בבית אני מרגיש את עצמי בצורה מלאה , אני חי יותר את עצמי , את הפנימיות שלי .. זה משהו די עמוק אצלי.. , אני עדיין לא מסוגל אפילו לשקול שבת בישיבה , יש לי ממש טראומה מהשבתות בישיבה ( לא מגזים .. ) ,
אני ב"ה הרבה יותר בנוי , רגוע , שליו , ברור , אני מאוד מודע לעצמי , קשוב לנפש שלי , אני הרבה יותר מחובר ליידישקייט , אני אוהב ללמוד ולהתפלל , כי זה מגיע ממקום הרבה יותר אמיתי , יותר מבפנים , זה רוחניות הרבה יותר כנה , יותר ממלאת .. , התפילות שלי שונות לחילוטין במהותן ..
אבל , השאלה שלי היא , שאני רוצה להמשיך הלאה , ללמוד יותר ברצף יותר להקדיש זמן ללימוד , יותר להיות שקוע בעיון , אני כבר חצי שנה לא לומד בקיאות , וגם לא את ההספק המיוחד של שישי – שבת , אין לי הרבה סבלנות לסדר ב' , שוב בגלל האסוציאציה .. , אבל אני מרגיש שיש בי מוכנות להתקדם , אני למשל לומד בליל שבת כבר בדרך כלל , בין שעה לשלוש שעות , למרות שאני לבד בבית , יש בי רצון ללמוד יותר , לדעת דפים , סוגיות , הלכה , כואב לי מאוד לראות את כל המסכתות שחברים שלי למדו , בזמן שאני – " יותר טוב " מהם בלימוד והתמדה מטבעי , אני הייתי צריך להתעסק בהתמודדות , בזמן שהם למדו ,
קשה לי לראות את החיובי בתהליך שעברתי , שעה שאני רואה את ההספקים ואת הידע של שאר החבר'ה , ולדעת שאני רחוק משם , מאוד … , הרבה זמן לא חייתי באוירה של " יש לי הספק , יש לי סוגיא שאני מונח בה " , אפילו ברמה
ה – " בעלבתית " של דף היומי ומשנ"ב ,
אז למעשה , אני מבקש עצה , איך לדעת להתקדם בצורה נכונה , שלא תלחיץ אותי
( אני מאוד נלחץ , אפילו שאני רק קצת מרגיש את הלחץ הלימודי – נפשי שהייתי שרוי בו , אני רוצה שזה יגיע ממקום רגוע , ושליו , ממקום של רצון , אני מאוד מפחד להכנס בחזרה ל " לופ " הזה של הלחץ , וכל תחושה של לחץ , מרתיעה אותי )
וכן באמת להבין שאני לא פחות משאר החברים שלי שלמדו והתקדמו בזמן שאני התמודדתי , שהם נהנו מחברה ומהישיבה בזמן שאני רק רציתי לברוח , אני רוצה להעריך את השנים האלה , כי אני באמת יודע שזה מתנה מהשם ,אני רק מרגיש שנשכחתי מאחור , למרות שבאמת האמיתית אני רואה שאני בוגר ועמוק לאין ערוך מהרבה מאלה שעשו " שטייגען " , ואני ממש מבחינה פנימית התקדמתי הרבה ..
אבל עדיין אני מרגיש שאני צריך עזרה איך לדעת להעריך את עצמי ואת התהליך , ולא להרגיש פחות , ואיך לדעת להתקדם בצורה הנכונה , כי אני גם רוצה למלאות את עצמי , כי כבר עוד מעט שידוכים בעזרת השם …
תודה רבה רבה !
