The Butterfly Button
איך לבנות חוסן נפשי לילדים שלי?

שאלה מקטגוריה:

תודה רבה על אתר נפלא!
אני בת 43 אמא למשפחה ברוכה בטווח גילאים 22-4 שנים. בעקבות קריאת כתבה בשולחן שבת באחד מעלוני פ”ש על תפקידנו ותיפקודינו בפועל כהורים התפתח דיון משפחתי על כך. בכתבה הועלו מספר פרמטרים לבחינת תפקודנו כהורים. אחד מהם היה בנית החוסן הנפשי של הילדים ותפקידנו כהורים לשמש מסגרת ומשענת נפשית יציבה וחזקה לילדנו בעיקר בזמני משבר. כל המתבגרים טענו כמעט פה אחד שאינם חשים כך! (אגב, בשאר הפרמטרים כמו זיהוי רגשות/ הכלת מצבים/ תמיכה רגשית כללית / סיפוק צרכים גשמיים עמדנו בכבוד כהורים במשימה – לטענתם.
לאחר מחשבה, מלבד העובדה שהצטערתי מאוד לשמוע שאלה תחושותיהם החלטתי לנסות לשנות בתקווה שלא מאוחר , לפחות עבור הצעירים מבינהם. אציין מס דוגמאות שהועלו בשולחן שבת: *בעקבות המצב הבטחוני – הבית נכנס לסטרס וחרדות. איננו גרים באיזור לחימה. אין מגויסים נכון לכרגע. *יש כמה ילדים פחדנים/ חשדנים/ הססנים. * לדבריהם חלק מהילדים יותר מידי שקולים. לא לוקחים סיכונים. לא תופסים אומץ…
אני יודעת שאני אמא דאגנית וחרדתית (חשבתי עד עכשיו שזה כיוון שגדלתי כבת יחידה להורי על כל המשתמע מכך אבל מנגד בעלי אב למשפחה ברוכה וגם הוא דאגן אבל פחות ממני). גם בתחום האמוני נראה שהחוסן לא מספיק וזה אמור להיות העיקר לא?!. כיצד משנים זאת? האם אפשרי עדיין לבנות חוסן גם לבוגרים שבניהם?

תשובה:

שלום לך אמא מופלאה.

איזו שאלה מרגשת שאלת, ממש שימח אותי לענות לאם מיוחדת כמוך.

קודם כל המתבגרים שלך מנהלים איתך שיח פתוח וכנה.

אני מקווה שאת יודעת כמה השיח הזה הוא משאב יקר וכלל לא מצוי בכל המשפחות? הערכת את עצמך מספיק על היכולת הזאת לשוחח עם המתבגרים בפתיחות ובכנות?

אם לא,

קבלי עכשיו את המדליה!

את מתארת מציאות של הקשבה מתעניינת בעולמם של ילדייך, של סקרנות למצבם הנפשי.

מתוך התיאור אפשר היה לחוש את הבטחון של ילדי המשפחה לומר בכנות, קשה לנו, לא נח, לא דיי, לא מספיק. ואת כאמא הצלחת להקשיב ולא להאשים, להטיח, להתפרק, אלא לחשוב ולשלוח שאלה לאתר אקשיבה.

זה המון!

בואי ונראה קודם כל איך משפיעה שיחה כזאת פשוטה לכאורה על היכולת האמונית של ילדייך.

אמון ואמא הן לא סתם משחק אותיות. זה בנוי קומה על גבי קומה.

אמא שמצליחה לתקשר, לשוחח להקשיב ולהכיל תסכול מייצרת קומה אמונית אצל ילדיה. בואי נבחן את זה:

אתם פשוט שוחחתם, החלפתם מידע ורגשות, בעצם התפללתם.

כן, על הבסיס הזה של שיח וקשר נבנית היכולת לשוחח עם בורא עולם, להתפלל. להרגיש שמישהו בכלל שומע אותי, שאני מעניינת את הסמכות שמעלי, שגם אם לא עונים לי, יש איכות בהקשבה ובמלל שאני מביא לקשר.

ועכשיו בואי נבחן את תוכן השיח, זה לא היה תוכן של הודיה ושבח. זה היה תוכן של תסכול, קושי, מצוקה.

ואת היית שם, אפשר לתת בך אמון שלא תתפרקי מאמירה פחות נעימה. אפשר לבטוח בך.

הנה הבסיס היציב לתחושת בטחון שיש גב מאחורי. שההורה מספיק בוגר ומאפשר לילד להביא כאב. זאת הקומה השניה לאמון ואמונה של ילדייך עם בורא עולם, שנמצא שם, שמנהל את האירוע הזה שנקרא עולם. עם כל פיתוליו וקשייו.

את בטח מתפלאה ואומרת,

רגע, אבל אני לא פתרתי להם את הבעיות. רק הקשבתי.

אולי אפילו נבהלתי.. מאד.

מסתבר שנבהלת או יותר נכון, חשת רגשות אשמה.

אבל ילדייך מכירים אותך טוב יותר ממני, ואולי גם ממך. הם יודעים שאת לא מתפרקת מההשאלות והבקשות האלו. את יציבה. לכן הם מדברים איתך.

ילדים שמזהים שההורה לא יוכל לעמוד בביקורת או תסכול, נמנעים בדר”כ לשוחח איתו בכנות (הם עושים דברים אחרים ולעיתים גם לא פשוטים כדי להביא את התסכול…אבל לא מדברים)

אז קודם כל מקווה שאת עונדת את המדליה !

את נוטעת בילדייך תחושת אמון ובונה להם בסיס איתן לאמונה בבורא עולם וליכולת תפילה וקשר.

וזה המון.

ולעניין התסכול שילדייך מביאים ותחושת האשמה “שמא אני לא אמא טובה מספיק?”

ובכן , קבלי דבר ראשון :

אין כזה דבר אמא מושלמת. המצאה… המצאה דמיונית שגובה מיליוני דקות של רגשות אשמה..(.במיוחד בלילה בשעה מאוחרת…)

את אמא טובה. טובה דייך עבור ילדייך.

הפסיכולוג וויניקוט היה פורץ דרך בתולדות הפסיכולוגיה הוא טבע את המושג “אמא טובה דיה”. עד אז נהגו להאשים אמהות בכל תחלואי הנפש של הילדים. וויניקוט אמר בפסקנות, אין כזה דבר אמא מושלמת. זה המחלה הראשונה של כל האמהות… הרצון להיות האמא הכי מותאמת, מדויקת, מגוננת ושומרת.

אין.

יש כאב, מלחמה, תסכול ואכזבה.

אמא טובה דיה מצליחה לשמוע, להיות, להקשיב, לא לברוח גם כשקשה, אבל לא למנוע כל בעיה מגיל בקבוק ועד גיל חתונה..

אז אמא טובה דיה את בוודאי.

וזה הרבה.

ולעניין החרדה שאת מגלה בתוכך.

מסתבר שיש לך גם חלק חרדתי יותר, אולי בגלל עברך, אולי בגלל הרצון שלך להיות אמא הכי מגוננת ומונעת כל רגע של קושי מילדייך.

זה מעניין לחשוב מדוע.

וזאת העבודה שלך להעמיק ולראות: האם אני חושבת שאצליח למנוע מילדיי כישלון או כאב? למה? האם זה ריאלי? מה יקרה לי אם ילדי יכשל? כמה אחוש אשמה על כך?

מאמינה שתמצאי את הנקודה שצריכה ברור פנימי. מקווה שהברור יתן לך אור וכיוון איך לשחרר יותר את ילדייך להתמודד עם תסכול ואכזבה , התנסות וטעיה.

זה תהליך שעם מבט פנימה תצליחי להתקדם בו.

אבל כרגע האמירה הכי פשוטה עבורך ועבור ילדייך היא ..

נכון, אני אולי לא האמא שיודעת הכי טוב לשחרר את ילדיה לצאת לעולם ולהתנסות.

אולי?

וילדיי מסתבר יצטרכו להתמודד עם חיזוק נושא העצמאות.

נכון.

נו?

אז מה?

קדימה, זה החלק שלכם בעסקת החבילה המקסימה הזאת שקוראים לה משפחה.

ככה בהשלמה שקטה ורגועה שאת נותנת את הטוב שבך, לפעמים מצליחה ולפעמים לא.

וזה פשוט בריא ובסדר גמור להתמודד עם הורים שמצליחים חלקית.

מקווה שהועלתי לך.

שנטעתי בך ביטחון שאת אמא טובה דיה. וזה המון.

נ.ב. אם אחד מילדייך סובל מחרדות שמפריעות לו בתפקוד היומיומי, כלומר הוא נמנע מפעולות שחשוב שהוא יעשה. כדאי לפנות ליעוץ ממוקד יותר.

כרגע מהתמונה הכללית ששרטטת לא היה נראה שכך.

בשורות טובות, שלווה ושלום.

והמון נחת.

אסתי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמא שלי יורדת עלי בלי סוף
אני בת 31. נשואה + 1. מאז ומתמיד יש לי בעיות עם אמא שלי מהילדות שעוד גרתי איתה תמיד היא הייתה יורדת עליי בלי סוף, לא יודעת להכיל אותי בכלום, אי אפשר היה לספר לה שום דבר מבלי לקבל צעקות ממנה, לא אהבה שחברות באות אליי בתור ילדה כדי שחס...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...
הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
השקפת העולם שלי שונה מזו של ההורים שלי
אני בחור ישיבה לומד בישיבה קטנה ולא כל כך מוצא את עצמי גם מבחינה לימודית וגם מבחינת חיבור לערכים החינוכיים. אני מבין שאני עוד צעיר ושלא הכל ניראה תמיד נכון אבל בכל זאת אני שואף לדרך חיים שונה ויותר מאפשרת. אני גם רואה הרבה שוני ביני לבין ההורים שלי מבחינת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן