בס"ד

שלום וברכה ליקר שביקרים!

אשריך וטוב לך על שזכית לחזור בתשובה! הלוואי ואזכה גם כן להקריב למען הקב"ה את מה שאתה מקריב ומדמם למענו יתברך. אשמח אם תתפלל עלי שאזכה גם כן לקרבת אלוקים. שמי לתפילה: יהונתן בן תמר מרים.

לפני הכל, אין בידי לפרט מספיק את הערכתי הרבה כלפיך. מבין שורות דבריך עולה דמות של נפש רוממה, איש שמקריב בכל רגע כל כך הרבה למען האמונה שלו, ולמרות כל הקשיים הנוראיים, לא מסתפק ומתנחם במה שכבר עשה, אלא ממשיך להילחם ולשאוף עד הקצה. יהי חלקי עמך!!!

ולפנייתך:

אתחיל מהברור מאליו במישור המעשי, אין שום מציאות שאתה יוזם צעד כלשהו ללא שהבחורה מסכימה עליו בפה מלא ובנפש חפצה! זו לא הוראה דתית ואף לא מן ההיבט החוקי, אלא מינימום של התנהגות אנושית, וודאי כשמדובר כלפי מי שמצטיירת כאהבת חייך.

וכעת ע"פ סדר מכתבך:

חובה על האדם לדעת, כי המשיכה לעריות הינה משיכה טבעית ומבורכת. זו בריאה בריאה שטבע בנו הקב"ה למען המשך קיום המין האנושי. וכפי שהגמרא מספרת, שפעם השביעו חז"ל את יצר העריות לעזוב את העולם, ולמחרת לא נמצאה אף ביצת תרנגולת.

תפקידו של היהודי הוא רק להילחם ולעולם לא להתייאש, ההצלחה והניצחון הם הבונוס. הקב"ה אינו קבלן של הצלחות, אלא של מאמצים. רק בשבוע האחרון קראנו בפרשה על שינוי שמו של יעקב אבינו ל'ישראל'. הפסוק אומר לנו שזה על שם המלחמה עם המלאך והניצחון עליו. ומסבירים רבותינו: הוא לא קיבל שם על הניצחון, אלא על עצם המלחמה, כי היא זו שחשובה בפני הקב"ה. לכן, כל עוד אתה נלחם, אזי עליך לזכור שאתה בכיוון הנכון והטוב. אמנם יש נפילות, אך הן חלק מתהליך הצמיחה. ודע לך: כל פעם בודדה שאתה נמנע, זהו עולם מלא!!!

אתה מציין שהיו קשיים רבים והתגברתם עליהם ובכ"ז אתם שומרים נגיעה. אני בכוונה כותב "בכל זאת", כי הרגש שלנו פועל בצורה שככל שאנו משקיעים בקשר, כך אנו אוהבים יותר (זה סוד הזוגיות). ואם לאחר כל הוויתורים ההדדיים אתם שומרים נגיעה, הרי שזה מלמד שמדובר בזוג אריות המוכנים לקרב. וקרב הוא קרב והוא קשה ולכן שורש המילה הקרבה הוא קרב, וזהו גם השורש של המילה קרוב. כי הקרבה בקרב מובילה לקירוב וזהו הקרבן שאנו מקריבים עבור האחר ועבור הקב"ה.

הנקודה שאתה מעלה לגבי התגברות החשק והרצון, זהו אות וסימן לכך שהקשר בריא. ע"פ תפיסת היהדות, קשר זוגי הוא דבר שנבנה לאט לאט עם הזמן, ולא כמו שתופסים אותו בעולם הכללי שאם ישנה משיכה ראשונית אזי זה סימן שניתן להתחתן. קשר בריא הוא זה שנבנה על קשר נפשי שמוביל לקשר גופני, ולא ההיפך. אמנם אין זה פתרון לבעיה, אך זה סימן שאתם בדרך הנכונה והבריאה.

אני מקווה שלא תכעס עלי אם אציין שלדעתי אין פער בתפיסתכם את הקשר והרגשות המעורבים בו, אלא שכבני אדם שונים אתם מגיבים אחרת. מה גם שככלל אשה צריכה 'יותר' את החלק הרגשי מאשר את החלק הפיזי, וע"כ ברגע שהיא מתמלאת באהבה ממך, היא מסופקת מכך.

כפי שציינת, גם היא צריכה את המגע, אך גם היא כמוך (אמנם במינון נמוך ממך) מקריבה למען המטרה הגדולה יותר של קשר אמיתי וטהור.

לגבי החלטתכם להמתנה עם החתונה:

ראשית, כל הכבוד לך ואשריך בעולם הזה על כך שאתה מבין לליבה ומשתף פעולה עם צרכיה, גם כשזה קשה מנשוא עבורך. מבין הדברים הגרועים לנישואין, זו ההחלטה להינשא לפני ששני הצדדים מוכנים לכך על כלל ההיבטים.

שנית, מי שמתחתן על מנת לפתור בעיות, בד"כ רק מכפיל אותם. כלומר, עד עכשיו היתה בעיה לאחד מבני הזוג, וכעת עם הנישואין הבעיה הפכה לנחלת שניהם. ואם ניקח ספציפית את ענין שמירת הנגיעה, הרי שבעז"ה לאחר החתונה נכונו לכם עוד עשרות רבות של זמנים שבהם המגע אסור. אם כעת תמצאו פתרון טכני לבעיה, הרי שלאחר הנישואין אין פתרונות. ואם ח"ו תרשו לעצמכם כעת לעגל פינות, הרי שלאחר החתונה כשזו תהיה בעיה לשניכם, תעמדו על שפת צוק כששניכם חזקים פחות בעמידתכם האיתנה. לכן כאמור, חתונה איננה פתרון לשום בעיה, ודאי לא לאיסור הנגיעה.

הערת אגב (או שלא אגב):

אין לך כל בעיה! יש לך קושי, וקושי אמיתי, אך זו כלל לא בעיה. ההרגשות, התהליכים והקשיים שאתה חווה הינם נורמליים ואף מתבקשים.

לשאלתך מה עליך לעשות:

אבהיר כי אינני מורה לך מה לעשות, והאחריות וההחלטה הינם שלך בלבד! אני רק מנסה לסייע בעצה כאדם אובייקטיבי וקצת כבעל ניסיון. יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידי, ובעיקר שדברי ישבו על ליבך כראוי ולרצון.

לאור האמור לעיל, אני כשלעצמי ברור לי שאסור לכם לסיים קשר כ"כ בריא וקדוש. קשר ששני הצדדים בו משקיעים ומוותרים האחד למען האחר, ושניכם למען הקב"ה. קשר רוחני של שנים הרוצים ומקיזים דם למען בית יהודי ראוי וקדוש הבנוי על יסודות איתנים של רוחניות וחיבור נפשי הרבה לפני הקשר הפיזי. דווקא אתה שלמוד מלחמות הנך, אתה שיודע עד כמה קשה להתקרב לקב"ה, לא יכול לפספס קשר עם מישהי שתומכת בך ומחזקת אותך, ודאי לא כשהאופציה השניה בכלל לא ידועה וצופה אל נסתרות.

הבט אל נקודות האור והחוזק שבקשר הקיים: אתה מציין שהקושי כבר תקופה, אך ב"ה אתם מחזיקים מעמד. חדד לעצמך את הנקודות שעזרו לך עד כה להחזיק את עצמך, והגבר אותן. חדד לעצמך כפי שציינת שברמה מסוימת כבר העלית על פני השטח את הקושי, ובשבילה = בשביל עצמך ובשביל אהבתך אתה מתגבר. כבכל ניסיון רוחני, על מנת לצלוח אותו בשלום על האדם לחזק לעצמו את נקודות החוזקה שבו.

בד בבד, כפי שאתה ציינת את האפשרות של המשך המאבק, תמיד מועיל ללמוד על הנושא המדובר, הן בסור מרע = כמה שזה לא רצוי מבחינה רוחנית ולא בריא מבחינה אישית, והן בעשה טוב = לדעת כמה זה מחזק את הקשר הנפשי ואת האהבה הרוחנית ביניכם.

ועל הכל לא להפסיק להתפלל ולהתחנן לפני הקב"ה שיחזק אותך מחד, ויברך אותך ואותה בכל הטובות בזכות מה שאתה מקריב. (אשמח אם בשעת התגברות תתפלל גם עלי)

ובמישור הפרקטי:

בטוחני שאין כל פתרון בסיום הקשר הנוכחי וחיפוש קשר חדש. החל מהעניין הטכני שתהליך סיום הקשר ופיתוח קשר חדש יקחו גם כן כשנה, וכלה בכך שזו הבחורה שאתה באמת אוהב ובאמת רוצה, ואם תיפרדו זו תהיה פרידה מלאכותית ולא אמיתית. ליבך תמיד יהיה קשור אליה, גם אם תנסה ליצור קשר חדש.

אני כן מציע לך להיות עם יד על הדופק ולבחון תחילה מול עצמך ואח"כ יחד איתה, האם ניתן כבר להתקדם, האם היא כבר כן בשלה לחתונה. אמנם דיברתם על שנה המתנה, אך אין זו תורה מסיני. לפעמים עצם זה שהיא יודעת שאתה לא לוחץ, נותן לה את המרחב והמרווח האישי להתקדמות בקצב גבוה יותר משחשבה. עליך להיות חכם ורגיש, ולא לעשות זאת בחופזה ח"ו, אך אם בחנת בזהירות ונראה לך שחלה התקדמות מבחינתה, אתה רשאי לגשש גם לפני מלאת שנה מהחלטתכם.

אם תעמיק ותפנים שכל התהליך הוא לטובתך לא פחות מאשר הוא לטובתה, הרי שהשלוה והרוגע יחזרו לשכון בליבך, ותזכה ללמוד בנעימות ובחן ולאגור מצבורי רוח ותורה לקראת הקמת הבית היהודי האולטימטיבי.

אסיים בבקשה:

אם משהו מדברי לא ברור דיו, אם אתה מתחבר לדברי אך זקוק לחידוד/חיזוק, אנא חזור לכתוב לי וביחד נטכס עצה.

החותם בלב מלא אהבה והערכה ומתוך תפילה להצלחתך/הצלחתכם

יהונתן

[email protected]