שלום לך יקירתי
אני קוראת מכתבך תשושה ועייפה מכיוון שגם אני, כאשת טיפול וחינוך חוויתי כמה ימים חלושים, מבולבלים ומציפים. כי כן. את ( וגם אני) מגיבה כרגע תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. עצם הבלבול, הלחץ, הספקות והחרדות מוכיחים שזהו לא המצב הנורמלי, שבדרך כלל ביום יום, הגברים הם בסדר והבנות הם מקסימות ואיש נמצא עם אשתו בקדושה ובשמחה ובחורות יוצאות מן הבית וחוזרות אליו בטוחות ונאוות עם שמלה חמודה ונעליים נוחות. וכשפתאום מגיע כזה יוצא מן הכלל כולנו, נשים וגברים, מתערערים, ואז באים הספקות וצונח עלינו חוסר השקט- שהם נורמליים כל כך לטרוף שנחשף.
המחשבות שלך הם תוצאה ישירה של תמונת עולם שלווה, ברורה ויציבה שלרוב המוחלט קיימת ביופיה ברוב הקהילות וברוב הבתים. פתאום רעדה האדמה וכולנו התחלנו לנוע ולנוד. אבל רעידות אדמה אין בכל יום.
זה יחלוף, השקט יחזור.
קודם כל תודי להשם שאת באה ממשפחה שיש בה מודעות שאפשר לדבר על זה ולחשוב את זה. וגם תודי להשם שאת יפה, זו מתנת קסם שמביאה לך כבר עכשיו הרבה שמחה ובעתיד תגרום בעזרת השם לחיבור נהדר עם בעלך.
לפעמים בגיל ההתבגרות היופי הנשי יכול לבלבל גם את הבחורה עצמה. זה מאד נעים להיות יפה, אבל אולי גם מביך… זה ככה. ובעיני יש משהו מאד יפה שאת אוהבת את יופייך, אבל גם לא עפה על עצמך יותר מידי. העדינות הזו, היא הצניעות הראויה. כמו בכל מתנה שקיבלנו מהשם ( כשרון כתיבה, קול יפה, חכמה, יכולת ריקוד) יש איזון דק ועדין בין הנאה, שמחה, יצירתיות וסיפוק לבין שחצנות, התנשאות, וגאווה. ואת בדיוק על קו התפר המקסים הזה.
הסיפור היוצא דופן, בהחלט יוצא דופן, של האיש הרע לא אמור לערער לך את ההנאה הפשוטה ממתנת השם שקיבלת. תהני מאוד מדמותך הנאה, תפרגני לעצמך לבוא לידי ביטוי עדין, נעים, נשי ואצילי.
כשקורים כאלו אירועים. מתחילים הבנים לחשוש שהם חוטאים על כל מחשבה שיש בהם והבנות נרעשות שמא הנשיות שלהן מסוכנת.
וזו פשוט טעות איומה. רוב רובם של הבנים הם צדיקים ומתוקים ויש בהם יצר חיים שלפעמים קצת מבלבל מבפנים בצורת מחשבות של רצון לקשר, מחשבות שיובילו אותם לבנות בית עם אישה ולהקים משפחה של חום ואהבה.
ורובן המכריע של הבנות מקסימות והצורך הכול כך טבעי, בריא וחי שלהן להראות טוב, להתלבש יפה, להתאים בגדים ולהרגיש את עצמן נאוות ומצודדות יוביל אותן גם כן להינשא בחשק ובאהבה לחתנים נהדרים.
אסור באיסור חמור לתת ליוצאי דופן שפרצו את גבולות ההלכה והאנושיות באופן כל כך גס, להשפיע על הביטחון שלנו במי שאנחנו, על הזרימה המתוקה של החיים, על החיוך, על ההנאה מלהיות בעולם הזה עם בגדים יפים ועם רצון לשמוח, לפרוח ולמצוא חן פשוט בעיני רואינו.
כמובן שיש גבולות חשובים של הלכה, שעוזרים לנו לדעת מה כן ומה לא. דווקא מול המוות נרבה חיים, שמחה, סיפוק וכיף בתוך הגבולות הברורים. לא נחשוש לבטא את עצמינו, לפרוח, להתקדם וליצור.
לעניין בחירה בבן זוג: ראינו כבר אנשים שנראו נורא שמורים ונתפסו בקלקלתם. אינני חושבת שיש איזשהוא מדד חיצוני שיכול לערוך שיקוף של רנטגן על עולמו הפנימי של בני האדם.
אישה אינה אמורה לפתוח מוסד של אינקוויזיציה שחוקרת את כל המחשבות שיש בראש של בעלה.
בני זוג אמורים לחיות בקדושה, בשמחה ובטהרה וכל זוג בריא מוצא לעצמו את הדרך כיצד לעשות זאת.
אם את מרגישה כי עולמך הפנימי יתאים יותר לאיש עם אופקים רחבים לכי בכיוון הזה. אי אפשר לבחור בן זוג רק מתוך החשש שמא יש לו דחפים אפלים. זוהי הסתכלות מעוותת, שכופים עלינו אנשי עוול.
בדקי כיצד את מתקשרת איתו, האם הוא איש שיחה, האם את חשה מוגנת לצידו. האם יש בו מחויבות לחיים של קדושה, התמסרות לתורה ומצוות והליכה בדרך השם? האם הוא מעניין אותך ואת אותו?
הניחי לחלוטין לכל הנושא היצרי בצד. אין לו מקום בפגישות. הוא סתם מזהם את היכולת שלך להיפתח את הרבדים הנפשיים והרוחניים של המיועד.
לגברים וגם לנשים יש לעיתים מעידות, בנושא היצר המיני, אבל לא רק. אי אפשר להתחתן מתוך חוסר אמון מוחלט מה יקרה אם אגלה שהוא…
גם אם מגלים נפילות מדברים על זה. מאפשרים תיקון, תומכים, פונים לאנשי מקצוע.
על כל חיים וולדר אחד שסרח ישנם מאות מאות רבות של אנשי חינוך וטיפול טובים והגונים שעושים מלאכה מצוינת. אנחנו פשוט לא שומעים עליהם כי הם הרוב המוחלט, השפוי, הדומם.
לא ניתן למכחול שחור אחד לצבוע את התמונה הגדולה. יש ירוק ואדום וכחול וכתום גזר וצהוב לימון שממלאים את ספסלי הישובות, את הסמינרים, את הרחובות שלנו. והם יצבעו בעבורינו את תמונת העתיד.
אי אפשר לתת ליוצא הדופן, הלא נורמלי, לקחת לנו את הרוב המוחלט והנורמלי, המופלא.
מאחלת לך להינות ממי שאת, בקלילות, בשמחה, בצניעות עדינה ובסיפוק. ולמצוא את האחד שלך, שלא יהיה מושלם, אבל יהיה בן אדם טוב, שעובד על מידותיו, ששואף ומתקדם.
וביחד, בתוך גבולות ההלכה והאנושיות, תתעלו את היצר, החיובי, הטוב, המרבה חיים בעולם, לבנית חיים של אהבה, קדושה, אור ונחת.
איתך במבוכתך וגם בשמחתך שתבוא במהרה.
אתי
3 תגובות
תשובה מדויקת ויפה כל כך!
שאלה שעלתה לי בעקבות קריאת השאלה:
מה הדרך הנכונה באמת לדבר על מוגנות עם הילדים?
כי החשש שלי, שמקבל ממד הגיוני ע"פ השאלה הזו, שדווקא שיח על הנושא פותח את הילדים לעולם מושגים רחב מדי, למודעות שיכולה דווקא להסיר תחושת ביטחון ואמון בריא בעולם..
לפעמים המחשבות שעולות לי בראש הן דווקא- למה לדבר? או איך נכון לדבר ולהסביר? אולי מודעות יתר והרחבת מושגים בעניין זה יכולים לקלקל יותר מאשר לעשות טוב? ואם כן מדברים, כמה פעמים להזכיר את העניין הזה, האם לא עדיף להמעיט בשיחות על הנושא?
אתן דוגמא קטנה:
הילד שלי בן ה6 חזר הביתה בשעות הצהריים כשכבר חשוך בחוץ.
הוא סיפר לי שבדרך הקצרה הביתה פגש אותו אדם מבוגר ושאל אותו לאן הוא הולך (כנראה כדי לוודא שהוא לא סתם מסתובב ברחוב) התגובה המיידית שלי היתה- אני לא מרשה לדבר עם זרים! לא משנה מי זה!
והילד שלי, בתגובה מאד הגיונית ענה לי- אבל הוא איש צדיק, היה לו כובע וחליפה, למה את חושבת שזה מסוכן לדבר איתו?
ופה הבנתי את הדילמה שלי. שמצד אחד אני צריכה להנחות אותו לעניין בסיסי של כבדהו וחשדהו.. ולהסביר לו שרוב האנשים בעולם הם טובים אבל יש קצת אנשים רעים שיכולים גם לעשות לפעמים דברים רעים ולכן צריך להיזהר (ופה כמובן מגיעה השאלה שלו, איזה דברים רעים למשל?)
ומצד שני, אולי לא כדאי להכניס לו מושגים רחבים מדי בעניין? אולי לא כדאי לדבר מדי כך שזה יגרום לו לבחון מדי את הסביבה שלו מה שיכול לגזול ממנו תמימות ילדית בריאה?
לפעמים דווקא שיח מרובה בעניין והכנסת מושגים במוגנות יכולים לגרום לילד לעוות את המציאות. אם לדוגמא אומר לילדה שלי- אם מישהו/י נוגעים בך באזורים מסוימים בגוף (וכאן מגיעה הדגמה) מה יקרה אם באמת מישהו יגע בה בלי כוונה והיא מיד תעוות את המציאות הנכונה? ותהיה בטוחה שחוותה את מה שכ"כ הזהירו אותה ממנו.. (כמו בשאלה שלמעלה- הרב בשיעור הסתכל עליי.. אולי הוא בעצם מטרידן?)
אז.. בקיצור 🙂
איך וכמה נכון לדבר עם ילדים על הנושא הזה?
שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מעבירה סדנאות מוגנות לאימהות בהרבה נקודות בארץ.
שווה לך לבדוק האם יש סדנא באזור מגוריך
זה יכול לעשות לך הרבה מאוד סדר.
כתובת המייל בה תוכלי לקבל את כל המידע הרלוונטי:
[email protected]
בהצלחה!