שלום לך שואל יקר.

“קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף…” כמה כאב עוברים בדרך, כמה אכזבות, כמה תקוות מתנפצות להם על הסלעים החדים.

קראתי את דבריך. קראתי ובכיתי, קראתי והערצתי.

בכיתי על הכאב, על השריטה שנפערה לה בלב. לאחר תקופה כל כך ארוכה של שידוכים, לאחר כל כך הרבה פגישות מאכזבות, הנה היה נראה לרגע שזה מגיע. פתאום זה נראה זה. אבל ברגע אחד הכול שקע. הודעת פרישה קצרה שגודעת את התקווה, ומשאירה לב חלול.

אבל גם קראתי והערצתי. הערצתי אדם עם יכולת ניתוח מדהימה, הערצתי אדם שיודע לשים את האצבע על הנקודות הכואבות, ולא לפחד מלהגדיר מה כואב, אבל יותר מהכול הערצתי אדם שמספיק חזק כדי להיות חלש.

לא הרבה אנשים חזקים מספיק כדי להיות חלשים, להביט על עצמם ולהרגיש שהמציאות קצת מאיימת עליהם. בדרך כלל מנגנוני ההגנה נשלפים חיש, ומעטה האדישות המעושה ממהר להשתלט על הפנים העצובות.

הערכתי מאוד את האומץ שלך. את אופן החשיבה הכנה שלך. אלו תכונות מופלאות כל כך, תכונות שגורמות לאדם להיות בהמשך בעל כל כך טוב, בעל שאפשר באמת לסמוך ולהישען עליו.

יש בך כנות כובשת, יושר ומודעות עצמית נדירה. דע לך כי אלו בדיוק התכונות הנדרשות עבור הקמת בית אוהב ואיתן, וברוך ה’ ניחנת בהם בשפע.

יש דברים שרק השנים מלמדות. דברים שלא לומדים לא בבית הספר ולא באוניברסיטה. אחד הדברים שהשנים לימדו אותי הוא, שאין קשר בין איכות הבחור, לבין המהירות שבה הוא מוצא את הזיווג שלו.

הכרתי בחורים שכולם היו בטוחים שנכונו להם תקופת שידוכים ממושכת, אבל הם היו הראשונים להתחתן בישיבה, ומהצד השני יש לי חברים רבים כל כך, איכותיים, חלקים, ולא בררנים, שמצויים כבר שנים רבות בשידוכים.

נסתרים דרכי ה’. איש אינו מבין חשבונות שמים. דומה כי המקום בו זה מומחש באופן המובהק ביותר הוא בשידוכים.

בנוהג שבעולם אדם שממהר, יתפוס את הרכבת. מי שמקפיד על פעילות גופנית, יהיה בריא יותר. כללו של דבר העולם מתנהל על פי חוקיות. הקב”ה הוא קל מסתתר. הוא מסתתר בתוך חוקי הטבע. נדרש מאמץ רב כדי להסיט את הלך המחשבה הטבעי, ולהתבונן במי שאמר והיה העולם.

אך דומה שנשאר מקום אחד בו אין לחוקי הטבע מקום. מרחב נקי שבו יד ה’ ניכרת במוחש. כוונתי כמובן היא לשידוכים.

בשידוכים לא ניתן למצוא שום קורלציה בין האופי, הכישרון, רמת העושר, סטטוס המשפחה, ועוד, לבין המהירות בה נמצא השידוך המתאים. זה יכול לקרות מהר, וזה יכול לקרות גם לפתע פתאום, לאחר כמה שנים, כשאנו כבר מלאי הערכות מוטעות לגבי הסיבה האפשרית לעיכוב.

אתה מספר כי אתה חושש שאולי ההתלהבות המוקדמת שלך הרתיעה אותה, ואולי זו הסיבה לריחוק שלה. לא סביר בעיניי. כלומר ייתכן אולי שזה מה שקרה בסיפור הזה, אבל זה בוודאי איננה הסיבה לעיכוב שלך למצוא את השידוך שלך.

אתה אדם עם מודעות עצמית מצוינת, ואין סיבה להניח שיש לך צורך לשפר אותה.

כמובן, לכל אחד מאיתנו יש לפעמים התלהבות. אך האם ההתלהבות שלך כאן גרמה לה להתרחק? יתכן. האם זה אומר שטעית כשהתלהבת? ממש לא!

אני מניח שאם זה היה השידוך שלך משמים, ההתלהבות שלך הייתה מדביקה אותה, וזה רק היה מסייע להתקדמות של השידוך. אם זה לא קרה כאן, כנראה זה לא השידוך שלך.

הנטייה שלנו לחפש את האשמה ולהיסחף להלקאה עצמית, נטועה בצורך שלנו להיות בשליטה. כדי לשלוט בסיטואציה אנו מחפשים את הגורם לתקלה, כדי שנוכל להימנע ממנו בפעם הבאה.

זו הלקאה עצמית מיותרת. זה לא באשמתך שלא התארסת איתה, וזה לא אשמתך שלא התארסת עד עכשיו. בורא העולם ייעד אותך לאשה אחרת, ובדיוק כפי שאתה עכשיו עובר מסע לא פשוט כדי להגיע אליה, אשתך לעתיד עוברת מסע דומה.

שניכם מחפשים זה את זה במסלול מופלא שמיועד רק עבורכם. אין כאן לא טעות בנוסחה, ולא התנהלות לקויה שלך. יש כאן רק יד’ ה’ שמכוון אותך באהבה גדולה, למקום שהכי טוב עבורך.

אבל מה עושים עם הכאב המפלח? איך צולחים את המשבר בשלום?

דע לך שיש שתי דרכים לקבל כאב. דרך מייסרת, ודרך מנחמת.

הדרך המייסרת היא מלחמה בכאב. אם אתה נלחם בכאב ולא מוכן לקבל אותו, הוא מייסר ממש. הכאב לא ייתן לך לסלק אותו סתם כך. הסיבה לכאב נעוצה בחוויה קשה שעברת, וכאב זו תחושה טבעית שאופפת אדם תקופה מסוימת לאחר קבלת המכה.

זה בדיוק כמו מכה פיזית שאדם מקבל. מיד לאחר המכה, מגיעה תחושה של כאב. אין מה להילחם בו. הוא מגיע בגלל אירוע שפקד את גופנו, הוא לא יכול להיעלם סתם כך.

אבל יש דרך אחרת לקבל כאב. דרך הנחמה. דרך ההשלמה.

אם אתה מאפשר לעצמך להבין שקיבלת מכה חזקה. שעכשיו זה זמן כואב. שזה טבעי שעכשיו יהיה עצוב, הכאב מקבל את המקום הראוי לו, והוא ילך ויפחת.

התורה לימדה אותנו כיצד מתמודדים עם כאב. נותנים לו מקום. מאפשרים לכאב להתקיים.

כשקורה לא עלינו אסון ואדם נפטר, התורה מצווה אותנו לשבת עליו שבעה. מה עושים כשיושבים שבעה?

יושבים על הקרקע, וכואבים. לא נלחמים עם התחושות, לא מנסים לסלק את הכאב. הציווי שלנו הוא לשבת כמה ימים, ולאפשר לגוף לחוות את הקושי.

רק זה מאפשר ריפוי של הגוף והנפש.

ולכן, אל תיבהל מכך שאתה שבור ובוכה. זה בריא. זה מעיד על מערכות נפשיות תקינות. זה מעיד על כך שאתה לא מדחיק, שאתה לא מתעלם מהחוויה הקשה שעברת.

תן לעצמך לבכות ולהתפרק, זה ייקח אולי תקופה מסוימת, אבל כשהתקופה תעבור, אתה תמצא אדם מחושל יותר, חכם יותר, ורגיש יותר.

מותר לך לכאוב. זה לא כאב של החמצה, בורא העולם מוביל אותך בדרך הזו, ולכן החמצה בוודאי שאין כאן. אבל זו בהחלט תחנה כואבת בדרך אל אשתך. וכשכואב, בוכים.

זו חוויה שאם תתמודד איתה נכון, תחשל אותך, לא תחסל אותך.

אני בטוח שיש לך את הכוחות להתמודד עם הקושי, ועוד יותר בטוח שבזכות האתגרים הללו עוד תזכה להקים בית חזק, בית שמכיל ובטוח ונעים להיות בו.

מאחל לך למצוא במהירות ובנקל את זיווגך, ומזמין אותך לשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ.

בהערכה רבה.

דניאל אברהם.