הי..

אני לא יודע אם את עדיין נכנסת לשאלה הזו, אבל חשוב לי להגיב לך בכל זאת כי אני מרגיש שהשאלה שלך כל כך חשובה.. אני מבין שאת מרגישה ריקה ומיואשת, כאילו את כבר מתה מבפנים, ונשמע שאת בעצם נשארת בחיים ולא מתאבדת רק כי את לא רוצה להכאיב למשפחה.. ויחד עם זאת באת לכאן לבקש עצה ועזרה, ואני מבין שיש בך צד שמסרב להיכנע לריקנות, שאת מנסה בכל הכוח למצוא משהו להיאחז בו, להחזיר לעצמך את התכלית והמשמעות שאבדו, לחזור לחיות גם למען עצמך ולא רק למען אחרים..

יקירה, אני עצמי לא יכול לתת לך סיבות לחיות, אבל אני כן יכול ורוצה לנסות להקשיב ולהבין את המצוקה שאת מרגישה, את הגעגועים למה שאבד לך. אני מתנדב באתר סה"ר ויש לנו צ'ט בכל ערב בין תשע לחצות – אולי תרצי לבוא ולדבר עם מתנדב או מתנדבת, לשתף בעייפות הגדולה, במחשבות האובדניות, במאמצים להחזיק מעמד. אנחנו נרצה שלא תהיי לבד עם הכל, שיהיה לך מקום שבו תוכלי לשתף בפתיחות בכל מה שעובר עלייך, ואולי יחד נוכל גם לחשוב לאן תוכלי לפנות לעזרה נוספת..

נחכה לך

מתנדב סה"ר
http://www.sahar.org.il/