שואלת יקרה,
ישר כוח על השאלה. שאלתך חשובה מאוד והיא נוגעת ומייצגת רבים נוספים שנמצאים בבית שבו קיימת תופעה כזו (שלצערנו הופכת להיות נדירה פחות ופחות). ניכר כי לקחת את המצב של אחיך וההשפעה של המצב בבית לליבך, שזה מצער אותך מאוד ואף גוזל משאבים רבים ממך.
ברשותך, אנסה לעשות בשאלתך קצת סדר בדברים ולענות לפי הסדר:
א. בנוגע לעצם ההתמודדות של אחיך אליה התייחסת בשאלתך כתורף הבעיה המשליכה על שאר הדברים. מנסיוני הלא מועט בתחום, כדי לטפל בכך יש להבין עוד משתנים רבים נוספים בתמונה בכדי 'לפענח' את הגורמים לנשירה ולנסות למצוא דרך נכונה לטיפול. אם תרצו אשתדל בע"ה לעזור בשמחה בצורה אישית ככל שאוכל.
ב. תפילות מול בחירה.
ציינת שאת מתפללת המון על כך שהקב"ה יחזירו בתשובה, עד כדי שברגישותך הרבה זה מעסיק אותך כבר יותר ממצבך האישי כרווקה. מאחל לך שבזכות זה תכנסי לקטגוריית "המתפלל על חברו נענה תחילה". ובכל אופן, ניתן להתפלל גם על עצמך במקביל, יש מספיק 'תפילות' לכולם ובטוחני שגם אחיך ישמח לראות באושרך.
שאלת האם התפילות שלך יכולות לשנות את הבחירה שלו? בין המילים היה נדמה לי שאני שומע גם שאלה נוספת- מה התועלת בתפילה שכזו אם הוא בוחר אחרת? האם יש עניין וצורך להתפלל עליו או דרך לעזור לו או לבחור במקומו?
התשובה לדעתי היא פשוטה בעניין זה: לא. אין לנו דרך לבחור בעבורו.
אך גם- כן, יש לנו אולי יכולת לעזור לו מבחינה מוטיבציונית לבחור בטוב ולספק לו ככל האפשר איזור נוחות שהוא יתגעגע אליו וירצה לחזור אליו בעתיד ולבחור בו כשיגיע לשלב הבשלות הנכון בע"ה.
אם בנושא תפילה עסקנו, ארצה להרחיב מעט בחידוש שהתעורר לי בתפילת הימים הנוראים בעניין שאלתך ממש:
בתפילות ר"ה התפללנו: "יעלה ויבוא ויגיע… זכרוננו ופקדוננו וזכרון אבותינו.."
האם שאלת את עצמך מדוע איננו מזכירים ומבקשים גם על זכרון בנינו ובנותינו?
ובפרט נוכח העובדה שאצל הקב"ה אין מושג של זכרון רק על העבר כמו אצלנו, כי הוא זוכר גם לעתיד כמ"ש "צופה ומביט עד סוף כל הדורות כי תביא חוק הזיכרון.." וכו'. משמע שמביא זכרון גם על המפעל שעתיד להיות..
כך גם הנוסח הקבוע בתפילה "אלוקינו ואלוקי אבותינו".. מה עם "אלוקי בנינו"?..
אלא, היסוד הוא שלנו עצמנו, אין שום דרך להיות בטוחים במה ואיך יצאו ילדנו או האח שלנו בכהוא זה!את האלוקים שלהם- רק הם יבחרו!.. אין לנו אחריות על הבחירה האישית שלהם.
מה שכן, תפקידנו וחובתנו, שהם יוכלו לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו", כלומר שאנו כן נהיה שותפים בתפילתם, ושהם יראו מאיתנו את הדוגמא האישית שלנו לחיבור עם בורא עולם ולדרך הנכונה.
מעבר לזה כאמור לכאו"א יהיה את השביל שלו בעולם ועבודה אישית לו לגילוי בוראו. לפעמים הדרך קלה יותר וברורה ולעיתים על האדם לעבור תהליך מסוים, קצר או ארוך, לגילוי על עצמו ועל מהותו בעולם. גם כאלו יש וזה לגיטימי ככל שזה מצער. אך צריך להשתדל שלא נייצר אצלם אנטגוניזם לחזור. שלא נספק להם 'תירוצים' אמיתיים למה רע. (על אף שלעיתים רבות זה בלתי נמנע ומי שמחפש את הרע כדי להציג את זה כתירוץ ימצא תמיד).
ידוע מהאבודרהם שמה שלא נאמר בתפילה בשורה אחת "אלוקי אברהם, יצחק ויעקב" אלא בפירוט- "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" זה מכיוון שאף אחד מהם לא "סמך" על אלוקי אבותיו אלא טרח לגלות ולהכיר את האלוקים בעצמו בדרך הייחודית לו ולא 'לסמוך' על אמונת האבא. כך שכבר מצאנו מקורות קדומים ומוסמכים לכך שיש תהליכים שונים ומסע אישי אינדוידואלי לכל אחד בהכרת גילוי האלוקות שבו.
גם לאברהם אבינו הגדול לא היה "ביטוח" שיצא לו בפעם השניה "יצחק" ולא עוד "ישמעאל"..
תפילתך היא כלי המסוגל ליצירת והידוק הקשר האישי שלך עם בורא עולם ויוצרך, ובוודאי שיש לה השפעה, על אחיך או על אחרים במצבו. ולפני הכל- עליך בעצמך. חזקה על תפילה שאינה חוזרת ריקם ושיש לה השפעה, לעיתים לדורות אחרים אפילו.
דרך כך תוכלי גם לשמש את דוגמא לילדים הנוספים שבבית שבוודאי תמהים בליבם או בפיהם על הקורה בבית, ללמוד על מהות החיבור האישי שלנו ועד כמה הוא משמעותי בחיינו, לקוות ולהתפלל שאף אחיך יבחר בעצמו ללכת בדרכו- דרכנו..
ג. איך מרגיעים את אמא? איך מסבירים שגם סיטואציה כזו היא 'לטובה'?
שוב אני חייב לציין לשבח את רגישותך הרבה לאמך ואת הצורך לעזור גם לה במצבה ולרצות לענות לה על שאלות אמוניות שנשאלות.
ילד שנושר מהדרך הוא ללא ספק התמודדות אישית לא פשוטה בכלל להורים. ישנה הרבה אחריות אישית שהם לוקחים על עצמם, הרבה 'אצבע מאשימה' של 'איפה טעינו בחינוך' וכיו"ב.
אכן, אנו אמונים על כך ש'הכל לטובה' גם כשקשה לתת הסבר ברור. אם זה היה כל כך פשוט לא היינו צריכים 'להאמין'… אלו שאלות שנשאלות בכל סיטואציה החל מאובדן, מחלה, קשיים כלכלים וכלה בשאלת השואה האלמותית. יש על כך תשובות ויש לתת עליהן את הדעת ולהתחזק מהן, אך הבסיס הוא לדעתי להבין בצניעות רבה ש'לא הכל אנו יודעים ומבינים' והכל מתנהל לפי רצונו ותוכניתו של הבורא שרואה, יודע ומבין הרבה יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו בעולם.
נחמד לשמוע סיפור הרואי על מישהו שפספס אוטובוס וגילה שאותו אוטובוס בדיוק התפוצץ ע"י מחבל מתאבד….אבל צריך להבין שגם בלי לייצר ברקע 'פיגוע' המשמעות היא אותה משמעות גם אם פיספסת את האוטובוס ואיחרת לטיול השנתי, בלי שמצאת סיבה ברורה ומרגשת ש'הכל לטובה'. הכל לטובה זו מציאות אלוקית שמונהגת בעולם של הקב"ה שכל רצונו להיטיב בעולם ומהותו טוב. לשאלת הרוע שקיים בעינינו בעולם ישנה סיבה ולא בהכרח שנוכל לראות או להבין אותה בימי חיינו בעולם, אך זה לא מוריד כהוא זה מעצם נכונותה.
זה ש"הכל לטובה" לא אומר שצריך להיות מאושר המצב הנוכחי, לצאת ו'לרקוד על הגג' כמובן… גם כשמישהו ל"ע נפטר אנחנו עצובים למרות ש'הכל לטובה'. זה בס"ה מזכיר שיש מי שמכוון את התנועה ואפשר להרפות, לסמוך ולהישען עליו.
מותר לנו לכאוב, לגיטימי בהחלט להיות עצובים, חשוב בהחלט להתפלל עליו ולהשתדל לעשות ככל העולה בידנו, אבל עדיין להישאר ממוקדים בהמשכיות החיים הלאה, בעבודת ה' בשמחה ובחיוניות ככל האפשר.
לא לתת להחלטות ובחירות לא נכונות של אחרים להכתיב את סדר היום שלנו.
נבחר בעצמנו להמשיך לעלות בדרך ה' ולהיות דוגמא טובה לאחרים במקום להישאב למקומות אפלים יותר.
אשמח להיות בקשר שוב בעת הצורך.
בהצלחה ובשורות טובות!
אבי
[email protected]
תגובה אחת
השאלה על תפילה מול בחירה, דן בה כבר החזו"א
וביאר שכשאדם מתפלל על עצמו, הרי זה חלק מתהליך הבחירה – הוא רוצה לבחור בטוב ומבקש סיוע,
אבל תפילה על בחירה של מישהו אחר, לכאורה אין לה מקום, שהרי הבחירה נתונה בידי האדם עצמו וכל שהוא אינו חפץ בטוב, מה תועיל תפילת חבירו עליו [ולכאורה זו כוונת השואלת]
ועל זה תירץ החזו"א שמועילה התפילה גם על בחירה של אדם אחר. והסיבה לכך היא – שכלל ישראל הם כאיש אחד, ותפילת האחד על חבירו מועילה ונשמעת וכשחבירו מתקרב לה' מחמתה, מתיחס הקירוב למתקרב עצמו, כביכול ממנו ומרצונו נעשה דבר זה