יקרה יקרה שאת,

אני מחפשת את המילים שאוכל לשזור אחת לאחת לזר של אהבה, הערכה והתפעמות ממני אליך, עוד בטרם תקראי את תשובתי.

ככל שאני קוראת את מילותיך ליבי יוצא אל המתיקות, החכמה ועדינות הנפש העולות מהן ומבקש עבורך טוב ועוד טוב אחריו.

אני יכולה להבין בקלות מדוע חתנך רואה בך "הכי" ובטוחה שזה אכן בגלל מי שאת. (ולא בגלל סיבות חיצוניות, כאלו ואחרות) אבל בל נקדים את המאוחר.

אני מעריכה את שאלתך משום שהיא טומנת בחובה את הכאב שלך, העמוק, ניסיון דק עד דק ועדין לשמור על הלב שלך ובעת ובעונה אחת לשמור על חתנך ועל מרחב המחיה שלו. מעין גישוש למקום שלך ולהבנה ככלל איך הדברים פועלים בזוגיות. מה עושים כשמשהו פוגע בי כל כך עמוק אבל הוא נעשה,(לפעמים במתום- סגנון דבור לא מבוקר ולא מודע טוב לב שופע ועוד) ע"י בן הזוג ודורך לי במקום כואב. כל כך כואב.

קודם לכל דבר חשוב לי לשתף אותך כי אני מאוד מבינה את הכאב שחשת. חלק גדול מתחושת האושר הנפלאה שיש בחיבור הנוצר בקשר זוגי היא התחושה של היחודיות והמיוחדות של אחד לאחת. ההרגשה כי מכל בני העולם מצאו בני הזוג זה את זו ומבכרים אותם על פני כל דבר אחר הנה הרגשה מופלאה אשר על כן לכשראית משהו שדומה למה שקורה אתך- ברור שהלב מרגיש כביכול לקחו לו את היקר מכל- את היותך אחת ומיוחדת לחתנך ואת היות הקשר מיוחד ושונה מכל דבר אחר וזר לא יקרב.

זה ברור ומובן וראשית לכל דבר חשוב שגם את תחבקי את החלק הזה בתוכך. את אותה הילדה שנפגעה ואת רגשותיה. נפלא שבאופן אינטואיטיבי ידעת לעשות זאת ועוד שני דברים נוספים: למתן אותה שלא תשבור את הכלים, לידע לגבי תחושותיה ולנסות למצוא פתרון.

אני מספרת לעצמי, מתוך שאלתך שאת מבינה שיש משהו נוסף.

למעשה גם כותרת הנושא שלך " אמון" משקפת זאת.

לדבריך, עיקר ההתמודדות שלך נמצאת כרגע בחלל שבינך לבינך. המחשבות, הפחד, הספקות והקושי נמצאים בחוויה הפנימית שאת נושאת בתוכך יותר מהתרחשות

ספציפית שמתרחשת נכון לעכשיו. איך בונים את האמון בחזרה? איך מבטיחים שהלב לא יפגע שוב?

יקרה מאוד,

זוהי שאלה גדולה וחשובה ואנסה לענות עליה מתוך האמונה שלי וראות עיני את סוג העבודה הזו.

אני נעזרת במילה "עבודה" כיוון שבראש ובראשונה, אנו מאמינים כי הקב"ה הטוב והמיטיב מזמן לחיינו את עמל תיקון הנפש המדויק לנו ביותר ומעביר אותנו דרך מסלול של גדילה וצמיחה מיוחדים לנו. ככל שנשתדל להסכים לעמל הזה ולנסות להרחיב את מעגל הבחירה שלנו בו כך ייטב לנו ובו בעת גם תצטמצם ההתמודדות המסוימת באותו התחום.

כלל נוסף הוא שהמציאות החיצונית- כולל גם האנשים שסביבנו אינם אלא "טריגרים" המסייעים לשיעור אותו עלינו ללמוד להיות נגיש יותר ו"להתגשם" במציאות. אשר על כן פחות נתמקד בניסיונות שלנו לשנות את האחר ויותר בניסיונות שלנו לעזור ולגדל את עצמנו. מאמץ שאף פעם לא הולך ריקם. אין לנו יכולת לבחור עבור האחר. בחירותיו שלו ומעשיו שלו הם שלו. הדבר היחיד שבשליטתנו הן הבחירות שלנו.

גם במקרה הגרוע, חלילה, באם זולתנו יבחר בדרך לא טוב העבודה שלנו עם עצמנו תוותר כנכס בל יתואר ותשמור על ליבנו כמו גם תגביר עשרת מונים את הסיכוי של הזולת לבחור בטוב.

ולכן החלק הראשון של העבודה פותח

במפגש שלך עם עצמך בנושא הזה של האמון.

לו היינו צועדות יחד למסע ארוך של טיול אל תוך עולמך, יתכן היינו מנסות לבקר בתחנות חייך, להתבונן האם ישנן בעבר חוויות נוספות של פגיעה באמון, שמא חשש מוסתר ופנימי כי אליבא דאמת- אינך ראויה מספיק בכדי להיות האחת והיחידה.

מחשבות או חוויות דומות עלולות לערער מבפנים ולאיים על הביטחון שבקשר. פעמים רבות שהחוויות הפנימיות שלנו והמחשבות שלנו מנהלות אותנו בלי משים גם בלי קשר למה שקורה במציאות ולפעמים גורמות לנו לאסוף הוכחות מהמציאות כדי לאמת את עצמן. פעמים רבות הקב"ה מפגיש אותנו דווקא בבן זוג שמבלי משים עומד על נקודה שקרובה ודורכת באופן שנראה לנו דומה ומזכיר את חוויות העבר. האם זו נקודה רגישה במיוחד?

העבודה אז- שורשה בהתבוננות. בלמידה של העצמי שלי. בהבנה שלי למקורות של התחושה שלי. (דפוסי חשיבה, דמוי עצמי וזוגי, חוויות, סיפורים) בגלויים שלהם ובשיחות עליהם.

עצם ההכרה שלהם עוזרת לנשום לתוך הרגעים של החשש, להביט בעיניו ולומר לו- אני בוחרת להאמין.

כל זמן בו תבחרי להאמין- יפעל לטובתך ויגדל אותך גם ללא קשר למעשיו של הזולת.

קראתי בעבר קטע מאחד הסיפורים שבספר "ספורי מעשיות" לר' נחמן מברסלב שם מתאר הוא מלך שחלם חלום על כי המלכה עוזבת אותו. אותו מלך פחד כל כך מהחלום המוחשי והחל למרר את חייה של המלכה בגינו עד שלבסוף, מה לעשות, היא הייתה מוכרחה לעזוב אותו.. זהו, על רגל אחת עקרון ה"אשר יגורתי, בא לי" או החוויה שבתת מודע, כל עוד אינה נמצאת בנקודת עבודה. לו היה המלך מנסה להתמודד עם המנהלים הפנימיים שלו- הפחד, במקרה הזה, יתכן ולא היה מגיע לכדי הצקה ממשית למלכה.

יחד עם זאת- חשוב כל כך לא לדכא את החשש כי אם להאזין לו, לחבק אותו ולנסות לרפא את מקורו. ובחלק הזה ( כמו גם בקודמו) בן הזוג עשוי להיות לעזר רב.

אמנם, כפי שכתבת בחכמה, מעט לא נח וגם אין זה חכם לבקש מבן הזוג- "עשה כך" או "אל תעשה כך" אבל אפשרי, רצוי, חשוב וחלק עמוק מהקשר- לשתף בחוויה הפנימית, למצוא לה אוזן קשבת ולב שאכפת לו ואפילו- שינוי.

כשבן הזוג מודע לנקודת הכאב, לדפוס חשיבה ולהתמודדות בנפש של בן זוגו הוא עשוי לתת כתף מכילה לרגשות האלה, לעזור בשינוי מחשבות מזיקות וגם-

אם הוא מבין מעצמו שדבר כלשהו במעשיו מכאיב מאוד לבן זוגו- גם אם הוא לא קשור ישירות לכאב, סתם כך כי בן זוגו רגיש בנקודה מסוימת הוא עשוי לנסות להתחשב יותר, גם בצוננין ולא רק ברותחין. אבל גם אז- עיקר הרווח הוא בשינוי בין האדם לבין עצמו.

זהו תהליך ארוך וממוקד בעבודה פנימית אולם פעולות אלו של מודעות והתבוננות, לקיחת האחריות על תהליך פנימי עם שיתוף והכלה עשויות להפוך את קערת ההתמודדות ביחסים הבין אישיים על פיה ולהפוך עקב אכילס העלול להיות מקור לחיכוכים וקונפליקטים אין סופיים – למקום עבודה משותף כשכל אחד מבני הזוג מודע לחוויות הפנימיות המנהלות אותו ונעזר בבן זוגו להכיל אותן-

לרפא אותן בעצם.

אכן. אני מסכימה אתך בכל לב שאין דבר בריא ונכון יותר מאשר לחיות במערכת יחסים גלוית לב כנה ואמיתית. קודם לכל- אמיתית אבל- בדרך נכונה.

במילים פשוטות, לו תשתפי את חתנך בעולמה הפנימי של נפשך- ללא הטלת דופי במעשיו הישירים כי אם כחוויה שלך, כחשש בתוכך וכמשהו שאת נושאת, מן הסתם ייקל אף לו להיות לך שם משען ומשענה ואף להיזהר יותר.

ו.. הוא לא היחיד בדרך שיכול לעזור.

הראשון שאין שני לו, האחד שלעולם לעולם נמצא שם, נמצא גם עבור לבך, גם הוא מחכה לשמוע את כאבך.

אין הקלה גדולה יותר מלשפוך שיח לפני אב גדול ונורא ולדעת שהוא תמיד היה הווה ויהיה ותמיד עבורך.

שם ודאי ימצא הלב מבטח, מרגוע ועטיפת אין סוף בדרך לרפואתו, בדרך להאמין מחדש.

באהבה גדולה אליך ובשמחה אמיתית עבור נשואיך הקרובים, מזל טוב ושנים ארוכות ושמחות של אמון, אהבה אחווה שלום ורעות.

מתפללת לאך טוב וחסד עבורך, יקרה.

שלך לכל שאלה,

דקלה

[email protected]>