תשובה:

שלום וברכה

ראשית תודה על דברי הפתיחה. זה נותן כח להמשיך לענות, כששומעים שזה אכן מסייע.

וכעת אגש לעיקר דברייך. את מתארת מצב בו את נמצאת בבלבול, "בתווך בין הסמינר לאביך" כלשונך. כשאת לא יודעת להכריע מי צודק, הסמינר או אביך.

הייתי יכול לבחור באחת משתי הסמכויות הללו ולומר לך, תמיד צריך לשמוע בקול אבא, יש לך אבא תלמיד חכם למה שלא תשמעי בקולו. הוא הרב שלך. הייתי יכול לומר גם אולי להיפך, שאביך כנראה נוקט כדעת יחיד ולמה שלא תתנהגי כמו רוב חברותייך.

אך נראה שלא לזה את מצפה וגם לא נכון לענות לך כך. את כבת סמינר בוגרת מבקשת משהו אחר, עיקר הבגרות הוא עיצוב האישיות, כשהאישיות מתעצבת חפץ האדם לדרך משלו, לדעת מה זה ועל מה זה, לעשות את הבחירה לעצמך ולא שאחרים יבחרו בעדך. ולכן את נקרעת, ולא יודעת מה לעשות. ולכן גם אם התשובה שאת צריכה לעשות כאחד מן הצדדים, זה צריך להיות ברור לך, איך לבחור בזה ומדוע.

במיוחד שכבחורה מעמיקה השאלות הללו צפות לך גם בהקשר לעתיד, איך בהמשך החיים תדעי להחליט-להכריע-לבחור.

חשוב קודם שתדעי להעריך את המצב אליו נקלעת. יש אנשים רבים שהולכים ככבשים בעדר, לא מודעים לאפשרויות ודרכים שונים, ולא בחרו דרך משלהם. וכל חייהם עושים מעשים על פי מה שהובילו אותם אחרים. את זכית תודות לאביך הדגול, לבית שמלמד אותך לחשוב, לבחור. וכבר על כך עלייך להודות לה' ולאביך היקר.

כעת אנסה עד כמה שאפשר לרדת לעומקה של סוגיא שהעלית. אני רוצה טרם שאתחיל לכתוב בירורם של דברים, לחלק את השאלות שלך. את שואלת כמה שאלות. א. איך יתכן שישנם כמה דעות, אותה דת אותה תורה, ויש רב שאוסר ויש רב שמתיר, היתכן?

ב. כאשר ישנם שתי דעות, איך ידע האדם באיזה דעה לבחור?

ג. האם אדם יכול לבחור לו רב שידוע כמיקל, כי הוא חפץ להקל, ונח לו לבחור לו את הרב המיקל שיהיה רב שלו?

ד. האם אדם יכול לא לבחור לו רב, ולעשות תמיד כמו הדעה המקילה?

ה. למה בסמינר תמיד מחמירים?

ו. למה אביך תמיד מיקל?.

קודם אסביר איך יתכנו שתי דעות באותו דין, כששניהם מאותו מקור, מן התורה הקדושה שבכתב או שבעל פה.

ובכן, אחת מנפלאות תורתינו הקדושה היא היכולת שניתן לאדם ללמוד אותה לפרש אותה ולהסיק ממנה מסקנות שונות. שבעים פנים לתורה, התורה ניתנה לבני אדם, וככזו טמן בה הבורא יתברך יכולת של שבעים גישות. אמנם ישנם כללים מאד ברורים, לא כל מה שהאדם חפץ יכול לומר, יש כללים של לימוד, יש היררכיה ברורה למי ניתן לחלוק על מי, יש כללי פסיקה ברורים מאד, אך עדיין בתוך המסגרת של הכללים, בתוך ההיררכיה הברורה, יש לאדם יכולת לומר את שלו, על פי ההבנה שלו בדברי התורה ובדברי חז"ל, וכך לומדים שני בני אדם סוגיא אחת, לפני שניהם פרוסה כל הסוגיא כל הראיות וכל הסברות, והאחד מכריע אסור והשני מכריע מותר. סברת הלב של כל אחד שונה וכך הוא מכריע אחרת. אך סברת הלב השונה היא תולדה של אופי שונה של נטיות לב שונות, של מכלול הבדלים של האישיות שיוצרים דעה שונה.

האם שניהם צודקים? האם יתכן ששתי דעות סותרות שתיהן יהיו צודקות?

ובכן חז"ל הקדושים לימדו אותנו שכן, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". איך יתכן? האמת שמותר או האמת שאסור?

בכדי להסביר נושא זה יש להסביר משהו נוסף. כל דיני התורה הם כלים חיצוניים לאמת האלוקית החבויה בפנימיותם. המצוות והאיסורים באים לבשר אמת גדולה אלוקית, אמת מוחלטת. אלא שהאמת האמתית המוחלטת לא נתפסת כלל בכלים אנושיים, את האמת המוחלטת האלוקית יודע רק ה' יתברך. האדם יכול לראות חלק מן האמת. גילוי האמת לא אמור להיות על ידי אדם אחד אלא על ידי האנושות כולה. וכך על ידי מבטים שונים ומשונים האמת מופיעה בעולם, הפסיפס של כל הדעות יחד מבשרות את האמת המוחלטת האלוקית.

קשה לתפוס את זה כי לנו יש כלים אנושיים אין לנו יכולת לתפוס שיש משהו אחר שלא מובן לנו, והוא נכון. אבל אפשר להבין את זה אם ניתן דוגמאות מן החיים שיהוו כעין משל לענין הזה:

לדוגמא, בכדי לנהל מפעל יש צורך לפזר כספים, לפנק את העובדים, לייצר מוצר מרהיב ביופיו, שנותן חשק ללקוחות לקנות אותו. אך בכדי לנהל מפעל נכון צריך גם ניהול כלכלי תקין. בכל מפעל יש מנהל חשבונות ומנהל שיווקי הדואג לפרסום ולשווק את המוצר. מנהל החשבונות מבקש לקצץ בהוצאות כמה שיותר, אחראי הפרסום לעומתו מבקש לפזר כספים בכדי לגרום לביקוש מוגבר של המוצר, מי צודק מבין שניהם? שניהם צודקים!!! במקרה הזה, הדבר נתפס בכלים אנושיים, וכך המנהל שאחראי על שניהם מנהל אסטרטגיה של המפעל ויודע מתי נכון לשמוע למנהל החשבונות ומתי נכון לשמוע לאחראי הפרסום. אך העולם הנצחי, האמת האלוקית לא נתפסת בכלים אנושיים ולכן לא תמיד אנחנו יכולים להבין מה תפקידו של האוסר ומה תפקידו של המתיר. אנחנו כן יכולים להבין שיש בשורה מסוימת המופיעה בעולם על ידי דרך מחמירה ויש בשורה מסוימת המופיעה בעולם על ידי דרך מקילה. קשה יותר להבין איך בפרטי ההלכות יש בשורה שונה כאשר אומרים מותר וכאשר אומרים אסור, מה התפקיד של ההנהגה לאסור משהו מצד הלכות בישול ומה התפקיד של ההנהגה להתיר בשבת דבר מה מצד איסור בישול. אך אפשר באופן כללי להבין שהשבת אמורה לבשר בעולם בשורה מסוימת, שהיא מבושרת על ידי תוכנית מדויקת של איסורים, יש אופי של שביתה מסוים שמופיע בעולם בהנהגה של בית הלל ויש אופי הנהגה המופיע בעולם בהנהגה של בית שמאי. אך לא רק בית שמאי ובית הלל, אלא כל מחלוקות חכמים בכל הדורות, וגם מחלוקות בין תלמידי חכמים בדורנו אנו, באות לבשר בעולם בשורה מסוימת כל אחד לפני מה שעלה לו בסוגיא. זו סיבתה ותפקידה של המחלוקת.

עד כאן הסברתי איך יתכנו שתי דעות בדבר אחד. כעת ננסה להסביר מה יעשה האדם העומד בתווך איך הוא יבחר כמו מי לעשות. הוא לא למד את הסוגיא, אין לו דעה אישית, כמו מי יעשה? האם הוא יכול לבחור לפי נטיית לבו, סתם כי כך נראה לו? או סתם כי הוא רוצה להקל?

ובכן, לא יתכן להחליט על פי נטיית הלב ללא ידיעה בסוגיא כלל, ההלכה נקבעת על פי חז"ל הקדושים ועל פי פירושי הראשונים. משם יסוד הכל וכל הדיון סביב הסוגיא. רגשי הלב שלא מגיעים מלימוד מעמיק של הסוגיא לא רלוונטים בהכרעת ההלכה, כי אין זה הכרעה בסוגיא, זה רק מביע את רגשי הלב של חשיבה שאינה תורנית. מקומה של סברת ונטיית הלב בהכרעה בתוך הסוגיא בהבנתה ובשיקול דעת, זו היא חשיבה תורנית של תורה שניתנה לבני אדם ללומדה.

ולכן אדם שלא לומד ומכריע לעצמו צריך לדבוק בפוסק הלכה שיכריע לו. איך הוא יבחר רב? האם הוא יכול לבחור ברב ירא שמים שידוע לו שהוא מיקל כי הוא חפץ בקולות?

ובכן, ראשית יש לומר, אג'נדה של קולות, או אג'נדה של חומרות, פסולה. לא יתכן שתהא אג'נדה הלכתית. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל אמר פעם שהוא לא היקל לעולם ולא החמיר לעולם, הוא פשוט פסק מה שיצא לו מלימוד הסוגיא, כשהמסקנא הייתה שמותר הוא התיר, זו לא קולא, זה לא מגמה של היתר, אלא כך האמת. וכך גם כשמסקנת הסוגיא לאסור, הרי זה אסור ולא בגלל מגמה של חומרא. נכון אמנם שיש אנשים שקשה להם יותר להכריע מחמת אופים ויש כאלו שיש להם יכולת הכרעה יותר גדול, ולכן יש כאלו שמכריעים יותר קולות, אך בדרך כלל הם גם מכריעים הכרעות של חומרות. יש להם שיקול דעת ויכולת הכרעה גדול, זה גם אופי, זו לא שיטה.

ולכן לא יתכן לבחור רב בגלל המסקנות שלו, הבחירה ברב צריכה להיות על פי פרמטרים אחרים. כפי שהסברתי ההכרעות השונות בהלכה נובעות מאופי ונטיית לב שונה, ולכן יכול אדם להתנהג על פי הכרעותיו כי הכרעותיו המתאימות לאופיו מתאימים לאמת שצריכה להופיע על ידו. אדם שאופיו מתאים להכרעה אחרת, צריך לבשר בעולם חלק אחר של האמת שמוכרע על פי נטיות הלב המתאימות לאופיו. כאשר אדם בוחר רב הוא צריך לבחור רב שאהוב עליו שמוערך עליו שהוא מבין אותו, הבחירה הזו מלמדת על התאמה בין הרב לתלמיד-בין השואל לנשאל, וכך הכרעות הרב הנובעות מאופיו מתאימות גם לתלמיד שדבק בו.

אך כל זה משמעותי להמשך חייך, כעת את סמוכה על שולחן הורייך, וחיה על פי המשנה הסדורה של אביך, הוא כעת הרב שלך ואת צריכה לנהוג כמוהו. הוא תלמיד חכם ואין טעם שלא תשמעי להכרעותיו.

בסמינר מלמדות מורות שההלכות שהן מלמדות הם לא בחירה אישית שלהן, הן נשים והן לא פוסקות הלכה. אינני יודע מדוע הן מלמדות אותך בדרך כלל חומרות, יתכן והסיבה היא מחמת שלא מעוניינות להיכנס לוויכוחים הלכתיים הן מלמדות בנות שמגיעות מבתים רבים, בכל בית יש רב אחר, והן רוצות ללמד את המקסימום שלא תהא בת שתלמד משהו שונה מהבית ותקיל בבית במה שנוהגים בבית לאסור. לא יתכן ללמד את כל הדעות, הבנות תתבלבלנה, ולכן הן נוקטות חומרות לרוב כשהן לבטח סומכות על כך שבתים שיש להם רב, וההכרעות שונות מן הנלמד בסמינר תוכלנה לשמוע בבית את ההנהגה השונה, אני מאמין שבסמינר מדגישים מידי פעם בשיעורי הלכה שההלכה הנלמדת היא לא דעת כולם, ואם יש מי שנוהגים בביתו אחרת על פי הכרעה של אבי המשפחה או רב המשפחה חלילה לשנות מהנעשה בבית. זה נכון ביחס לכל ההלכות הלכות שבת הלכות ברכות, וגם בנוגע לכללי הצניעות. אם המורה לא הסתייגה ואמרה שכאשר נוהגים אחרת בבית תתנהגנה כמנהג שנוהגים בביתכן, אין זאת אלא משום ששכחה לומר זאת.

מצד שני חשוב לדעת, הבית הוא לא כל העולם, ואם נוהגים אצלך בבית בשונה מהנאמר בסמינר, אף שאין לך לפקפק בדרך של אביך, אך בנוגע להתנהגות בתוככי הסמינר במיוחד בנוגע ללבוש החיצוני וכיוצא בזה, אך גם בנוגע למה שתאמרי לחברותייך, עלייך לנקוט בעמדת הסמינר, אין סיבה שחברותייך ישמעו ממך התנגדות לנאמר בסמינר, הן לא מחויבות למנהג שנוהגים בביתך והן מחויבות לנעשה בבית שלהן, ובתוככי הסמינר גם את וגם הן מחויבות להנהגות הסמינר, אחרת יהיה אנרכיה.

ביחס לאביך חשוב לי לומר דבר מה נוסף, אינני מכיר את אביך ואינני יודע מדוע מסקנתו להקל תמיד, אך יתכן שזה נראה לך יותר ממה שזה, תבררי איתו יותר ותראי שאמנם יש הרבה דברים שהוא חולק, אך לא כל פעם הוא מכריע להקל.

גם מה שאת כותבת שהוא סבור שלא צריך לשמר מנהגים, כנראה לא הבנת אותו, הייתי מציע שתפתחי שיחה מעמיקה עם אביך ותשמעי ממנו יותר ברור על מה הוא מדבר. מנהג זה דבר חשוב ולא מזלזלים במנהגים, כנראה הוא מדבר במקומות שאין מנהג של ממש, או על מנהגי שטות. יש לך אבא תלמיד חכם תנצלי את זה לשמוע ממנו שילמד אותך באופן ברור יותר את דרכו כך תביני יותר מה את עושה, ולמה את עושה.

יש עוד נקודה חשובה, את מתארת את אביך כמזלזל מעט במה שנאמר בסמינר על ידי המורות. האם נכון שתזלזלי גם את?

ובכן, הזלזול המבוטא על ידי אביך נובע כפי הנראה מדעה נחרצת שיש לו. כך הם טבעם של דברים שאדם שהכריע דבר מה מתייחס לדעה הנגדית לו כטעות, קשה לבעל העמדה לייחס חשיבות לדעה נוגדת לו, ולפעמים זה גם לא נכון להתייחס לדעה הסותרת אותו, הוא לפי אופיו רואה בדעה האחרת טעות ושליחותו בעולם לומר שזה טעות, גם את זה הוא צריך לבשר לא רק את ההכרעה שלו. אך את לעומת זאת כיון שאת לא בעלת העמדה, את נוהגת כמו אביך רק כיון שהוא הרב שלך, אך אינך צריכה להביע את העמדה התקיפה שלו. מהמקום שלך חשוב שתביעי הערכה לדעות אחרות ולא לזלזל בהם.

אני מקוה שדבריי יעשו לך סדר במחשבותייך ובהנהגותייך. כמובן שאם יש משהו לא ברור תוכלי לשאול ולברר עוד במייל המכותב למטה.

בברכה מרובה

שלמה ל

[email protected]