שלום לך,
אקדים ואומר, שהיכולת שלך לשאת את הסיטואציה המכבידה הזו עד עכשיו, מלמדת על בגרות ויכולת לגבש לעצמך גישה ערכית, ולהתנהל לפיה, גם אם ישנם לחצים חיצוניים שונים, שעשויים לפתות אותך להתנהג באופן שונה. הן להכנע להם, והן לבעוט בהם.
ההבנה שחובת כיבוד אב ואם קיימת גם כשזה לא הכי נוח, ולא קל, מציבה בפנינו אתגר מאד לא פשוט. שכן היחס שלנו להורינו, מתחיל בינקות, כשאנחנו תלויים בהם לחלוטין, ואף מזהים את עצמנו באמצעותם. תהליך ההתבגרות, ההיפרדות מזהות ההורים ובניית הזהות האישית, נעשית בצילם של ההורים, ותוך חובה לכבדם.
הערותיו של אבא, יכול שתבואנה מתוך הרצון לגונן ולהדריך אותך, שזה חלק ממהותו כאב. ללמד את בנו להפוך למבוגר היודע לחיות בצורה הנכונה. ולכן, זה לא שהוא לא מרוצה ממך. אין לי ספק שהוא מרוצה ממך מאד (תאזין לו פעם איך הוא מתגאה בך כשהוא מדבר עליך עם אחרים..), הרי שמתוך ראיית טובתך, הוא רוצה להעניק לך את כל מה שיש לו. את כל הבנתו תחושותיו ביחס לאיך נכון וראוי לחיות.
אכן, האינטנסיביות הזו, ואולי אף הקירבה היתרה של אביך, מכבידה על המרחב החופשי בו הנך מבקש לנסות את צעדיך הראשונים בעולם המבוגרים.
ומאחר שאנחנו מבינים שבסופו של דבר, לך ולאביך יש מטרות ויעדים זהים. אני סבור שיש מקום לשוחח איתו על הדרך להגיע לשם. ספר לו על תחושותיך, ועל איך שהדברים נראים מנקודת מבטך. על כך שדרוש לך מרחב בו אתה יכול לטעות, וללמוד מטעויותיך, בו אתה לומד את יכולותיך ואת מגבלותיך. בו אתה נופל, וקם. וכן, גם מבקש את עצתו ומאמץ כל דבר שמתאים לנסיבות, ומכבד גם את השאר. את המסורת המונחלת בביתכם מדורי דורות, ואת האנשים שנשאו מסורת זו, בנפתולי העיתים.
אתה יכול גם לנסות לשוחח על כך עם אמך. אני משער שהיא תבין לליבך, ותדע להשיא לך עצה נבונה ואוהבת.
בעיקר, עליך לכבד את שני הוריך ולהיות אסיר תודה להם, על כך שנשאו אותך על כפים, דאגו להאכילך ולהלבישך, נשארו ערים בלילות כשהיית חולה, חינכו אותך, לימדו אותך לדאוג לעצמך, לימדו אותך להישמר מדברים מסוכנים, היקנו לך ידע יהודי ותורני, והביאוך עד למצב בו אתה כבר מסוגל לעמוד בכוחות עצמך.
יחד עם זאת, יש לך את תפקידך המיוחד בעולם, והקב"ה שם אותך במקום המיוחד הזה, בבית המיוחד הזה, בו תרכוש כלים ומיומנויות ויכולות מיוחדות המתאימות לתפקידך המיוחד. וכנראה, שהדרכה צמודה זו של אביך, היא חלק מהאמצעים לרכישת אותם כלים. הן תוכן ההדרכה המהווה אוצר של ידע והנהגות לחיים, והן יכולתך להתמקד בדרכך, בסביבה עמוסה בהוראות, תוך כדי כבוד וקבלה.
זהו שביל זהב מיוחד במינו, שמעטים הם הזוכים לצעוד בו, ואתה נבחרת על ידי הבורא לעמוד בנסיון הזה, ולהתנשא בו.
אין זה דבר של מה בכך.
אני מאחל לך, שתוכל להתמיד בצעידתך בשביל זהב זה, ותרכוש את הכלים המיוחדים שלך, שיבנו את האישיות הנפלאה שלך, ובעתיד, תוכל להסתכל לאחור, ולהיות אסיר תודה להוריך ולאביך מחד גיסא, ואף להבין לנפש ילדיך ותלמידיך שלך, מאידך גיסא.
אם תרצה לשוב ולשוחח בענין זה, ובעניינים אחרים, אשמח להיות כאן בשבילך.
להשתמע
יחזקאל
[email protected]
3 תגובות
שלום
כתבת "אין לי ספק שהוא מרוצה ממך מאד", זו מנין? לצערנו הרבה הורים אינם יודעים להיות מרוצים לא מעצמם ולא מצאצאיהם, ראייתם ממוקדת בחסר ולא בקיים, או שיש להם ציפיות בלתי ניתנות למימוש מציאותי, מהסיפור העצוב של השואל הייתי נוטה יותר לכך, ובכל אופן הייתי מברר, איני יודע את גילו של השואל, אבל במידה וזו המציאות, אי אפשר להשאירו במקום זה שמחפש את הערכת האב, שכנראה לא תוכל להתממש, עליו להבין שזו הבעיה של אביו ולא שלו, לרכוש חשיבה מציאותית וחיובית על עצמו ועל העולם, ולא להעביר את עיוותי החשיבה של אביו לדורות הבאים.
בברכה
יענקי
בס"ד
יענקי היקר, שבוע טוב.
ראשית, יישר כוח על האיכפתיות והערתך.
שנית, אתחיל מהסוף: אתה צודק. אין קשר בין עמדתו הביקורתית של האב, לבין איך שעל השואל להעריך את עצמו.
אולם, יחד עם זאת, עדיין הוא מחוייב בכיבוד אב ואם.
אולם, כפי שאמרתי, ואבהיר שנית, אכן השואל נמצא בסיטואציה קשה מאד. כי בשונה מבוס מריר, או בוסית ביקורתית, מהורים אי אפשר להיפטר. ולכן, זה מגביר את החשיפה של השואל לביקורת רצופה, דוקא ממי שהיה מצפה ממנו לקבלה והכלה.
מכאן, הנסיון הקשה והמיוחד שהוא נתון בו.
ומכאן, גם העוצמה שהוא יכול לקבל מהנסיון הזה.
הרי גם האב לא נמצא כאן, ואיני יודע מיהו ומהו (פרט לתחושות השואל), ואיך אשפוט אותו? דבר אחד אני יודע, כל ההורים בעולם, רוצים בטובת ילדיהם. אך לא כל ההורים יודעים איך לעשות זאת. ומכאן, שאני מאמין שאביו של השואל רוצה בקידומו בחיים והצלחתו. אך העובדה שהתחושות של הכותב הן כפי שהוא העלה במכתבו, מורה על כך שכנראה האב אינו יודע איך לעשות זאת.
ומכאן המסקנה, כפי שכתבתי: הרם את ראשך, לך בדרכך, והמשך לכבד הוריך ולהעריך את הדברים הטובים שקיבלת מהם.
גישה חיובית כזו, ללא ספק תעביר גישה מציאותית וחיובית ביותר לדורות הבאים.
גישה מתנתקת, עשויה להותיר חלל קשה לגישור בעולמו של המתנתק, ואובדן של קשר חיובי ומעשיר בין סב לנכדיו.
כמובן שיתכנו מקרים שונים ואין ללמוד ממקרה למקרה, כמובן גם שיתכן שטעיתי בהבנת המצב אצל השואל, ואיתי תלון משוגתי.
ואף על פי כן, נראה לי שברוב רובם של המקרים, הגישה שהצגתי היא הגישה הנכונה, ואף המועילה ביותר.
שבוע טוב וחודש טוב
יחזקאל
איזו תשובה מדהימה. נתקלתי בפוסט במקרה בפייסבוק ובדקה אחת נפלו כמה אסימונים ומחסומים של 29 שנים. תודה רבה לך.