פונה יקרה,

מזל טוב לרגל נישואיך הקרבים. בניית בית בישראל הינו אחד הארועים המרגשים והכוננים ביותר בחייו של היחיד ובחיי האומה. כמי שמגדירה עצמה כ'מתחזקת' הרי שאין לי ספק שאת מבקשת לעשות את רצון ה', ואת שואלת את עצמך מה ה' אלוקינו דורש מאיתנו, ועל אלו אדנים הוא רוצה שנבנה את ביתנו.

איני בטוחה שירדתי לסוף דעתך, ואני מקווה שיהיה בתשובתי כדי לתת מזור לחוסר הנוחות שאת חשה.

אקדים ואומר:

דברי תורה הם דבר קדוש, והגוף שלנו הוא קדוש. והשילוב בין השניים,  על אחת כמה וכמה. לא רק שאין בו פגם, אלא הוא מבטא יותר מכל כי החשיבות  היקר והקדושה שאנו מייחסים למתנה המיוחדת הזו שקבלנו מאלוקים, ואשר בלעדיה, האדם לא יכול לפעול בעולם ולעשות את כל הטוב שהוא מצווה עליו. לפיכך – גם בקשר לגוף , אם של האישה ואם של הגבר, יש לנו הדרכות תורניות מפורטות כיצד להתייחס אליו- והדרכות אלו הן "תורה היא – וללמוד אני צריך" בדיוק כמו שאנו לומדים הלכות שבת, הלכות הנחת תפילין ועוד.

הגמרא אומרת לנו על הלל הזקן:

"גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז) זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: ר' להיכן אתה הולך, אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן! מה אם איקונין של מלכים, שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב "כי בצלם אלהים עשה את האדם"בראשית ט, ו) על אחת כמה וכמה.

ממקור זה אנו למדים שההתיחסות לגופינו צריכה להיות כאל 'צלם אלוקים' וכל פעולה הקשורה לתחזוקה של הגוף הופכת אם כן למצוה.

הגמ' בברכות דף סב עמוד א מספרת לנו:

תניא: אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא' ולמדתי ממנו שלשה דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום,

ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב,

ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.

אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך?

אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך.

והיא מביאה סיפור נוסף :

תניא, עזאי אומר, פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא,  ולמדתי ממנו שלשה דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו ר' יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?

אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.

וממשיכה הגמ' מעשה ברב כהנא שנכנס תחת מיטתו של רב, כשהיה רב עם אשתו, וכששאל אותו רב מדוע עשה כך, ענה לו:  תורה היא וללמוד אני צריך. ורב כלל לא גינה אותו או נזף בו.

על פי דרכנו למדנו, שאין בתורה דבר מגונה.  דברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע.  כמו שדוד המלך עסק בדם שפיר ודם שיליה, ואף אנו עוסקים כאן באתר בסוגיות רגישות ביותר, בפתיחות ובשיקול הדעת.

גברים כנשים צריכים להכיר את הנושאים הללו, כל אחד כדי למלא את תפקידו באופן הטוב ביותר במערכת הזוגית, שהיא מערכת משותפת, ואשתו היא כגופו, לא רק בכבוד שהבעל אמור לרחוש לאשתו, אלא המרחב הפרטי של שניהם הוא משותף ואין בו חיץ כלל.

לכן, כל נסיון ליחס ללימוד של הנושאים הללו משמעות של חדירה לפרטיות של האישה (כפי שהתבטאת "זה הגוף שלי לא שלך") או שליטה ("הופך אותי לאישה קטנה שתלויה בבעלה") הוא שגוי מיסודו, ונראה להיפך. כי את זו שצריכה להסיר את  ה'משקפיים מערביות'  שדרכן את מתבוננת על הנושא הזה, ולאמץ את המבט התורני .

סיפרת על עצמך שאת 'מתחזקת' . כמי שרואה עצמה וודאי כמי שרוצה להתחזק ולהשתפר כל העת, עלינו לזכור שהקושי הגדול, אשר איני מזלזלת בו, איננו לאמץ פרקטיקות והתנהגויות שלא נהגנו בהן בעבר: להתחיל ליטול ידים , לקרוא מילה במילה את ברכת המזון מן הסידור וכדומה. הקושי הגדול, והוא זה שדורש זמן , סבלנות והדרגתיות, הוא לשנות את נקודת המבט, ולאמץ את זוית מבטה של התורה על תחומים רבים שבהם אנו מבלי משים מתבוננים בצורת החשיבה המערבית.  כך נדע שאין מקום להוסיף על ההגבלות של התורה, הוראות נוספות שלא מצויינות בה, שכן, דווקא 'תוספת ההקפדה לכאורה, ותוספת החומרא לכאורה, היא זו שיכולה אח"כ לגרום לכך שאנשים כבר מזלזלים בהכל, גם באיסור המקורי.

הגמרא שואלת: "מניין שכל המוסיף גורע? היא אמרה לאדם הראשון: 'אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו' (בראשית ג, ג)" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כט, עמוד א) – ואילו הציווי שנתן אלהים היה, למעשה: "לא תאכלו ממנו" (בראשית ב, יז) בלבד.

רש"י: הקדוש ברוך הוא לא ציוה על הנגיעה ומתוך תוספת גרעו. שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו; אמר לה: ראי שאין מיתה על הנגיעה, אף על האכילה לא תמותי.

הייתי ממליצה לך בחום ליבי, שאת תהליך התחזקותך תעברי בלווי של רבנית דתית משכילה בשיעור קומתה התורנית וברוחב דעתה. כך תוכלי לעבור תהליך בריא, יציב, מאוזן ותומך של התקרבות והתחזקות תוך עיון בהשקפת התורה על הסוגיות העומדות לפיתחך, בפרט לאור נישואיך הקרבים, שהם כשלעצמם הינם משימה מאתגרת שיש לבוא אליה מוכנים נפשית ורוחנית.

מאחלת לך שתזכי לבנות בנין עד עד על יסודות תורניים יציבים

ורדית

[email protected]