שלום לך שואלת יקרה שביקרות, רגישה וחושבת.

קראתי את דברייך הכואבים, אני חש את הסערה שמתחוללת בלבך. שאלתך נוגעת בנקודה רגישה שמעסיקה רבות וטובות כמוך בציבור שלנו כמו בכל מקום.

את מתארת תחושה של חוסר כבוד, של אפליה מובנית בציבור החרדי, ומביאה דוגמאות שצורבות את הלב – החל מביטול מופע לנשים ועד למילים של ברכה שמעוררות בך תסכול. אני מבין לליבך, מבין היטב. אכן ישנם דברים רבים שלוקים בחסר עמוק.

*

אם כי אני הקטן רוצה להציע לך הצעה שבמקרה זה, ובחיים בכלל, תהיה מועילה לך. נסי לצאת מהפריזמה האישית שלך, מהאמוציות שיש בך, עם כמה שהן נכונות, והביטי מבחוץ, הביטי מלמעלה. המראה שתקבלי יהיה תמיד שונה משמעותית ממה שאת רואה מבפנים כשאת יושבת לחוצה וכואבת. תשתהי להיווכח שלעיתים רבות מראה זה אף ייטיב עימך וייתן לך דעה רחבה וברורה יותר.

בהקשר זה, וכדוגמא, אני חפץ לצאת לרגע מהמבט הצר של "חרדים מול חילונים" "גברים מול נשים", ולהתבונן בתמונה רחבה הרבה יותר.

כפי שאת יודעת, מעמד האישה וכבודה הוא אינו נושא מגזרי כלל וכלל. זוהי סוגיה אוניברסלית, אנושית, שכל העולם כולו עובר במאות שנים האחרונות. האנושות כולה נמצאת במסע של התפתחות, למידה ושיפור. כל ציבור, כל חברה וכל מגזר צועדים במסע הזה בקצב שלהם, מתוך המטענים התרבותיים וההיסטוריים שלהם. מה שנתפס לפני מאה שנה כנורמה מוחלטת בכל העולם, נראה לנו היום מופקע לגמרי, ולעיתים רבות אף אסור באיסור חמור.

יתרה מכך, המדובר כאן הוא לא על מעמד האשה בדווקא, אלא על מעמד כל אדם צלם אנוש באשר הוא. העולם מצמיח את האדם האישי, מאדיר אותו, ונותן לו כוח ואחריות.

הציבור החרדי אינו חסין מתהליך עצום זה של העולם, כפי שהיהדות תמיד הילכה בד בבד עם רוחות העולם. הציבור החרדי גם הוא משתנה ומתקדם, גם אם לפעמים הקצב נראה לנו איטי מדי או כרוך בחיכוכים וכאבי צמיחה רבים, בכל מקרה הרוח הולכת למקום טוב ומשופר יותר.

זוהי התמונה הגדולה שחשוב שתביטי בה, חשוב שתפנימי אותה, וחשוב שמשם יתחיל הדיון, ורק בסופו רדי חזרה אל מקומך ואל בית מושבך, ודוני בו.

אנחנו הציבור החרדי, בני אדם. אנו בני אדם ככל האנשים. איננו שונים במאום מכל ציבור אחר בהקשר הזה. אנו חותרים לטוב, ועיתים נופלים למוטב. אך תמיד עינינו לשיפור מתמיד.

*

נקודה נוספת שחשוב לי לשתף אותך. אין כמעט קשר "מהותי" בין התורה והמצוות לבין הסטטוס החברתי של מעמד האישה בכל רגע נתון. זה אמנם מפתיע. אך הדבר נכון, ישנן הלכות שיוצרות גדרים שונים של הפרדה בין גברים ונשים, ישנן מגבלות של צניעות או תפקידים שונים, חלק מהם בהתאמה לזמן ולמקום. אך רוב הנושאים שהעלית אינם נובעים מ"גזירת הכתוב" אלא מתהליכי קידמה והתפתחות אנושית שלוקחים זמן. התורה היא נצחית, אבל האופן שבו חברה מיישמת כבוד והערכה הוא תלוי זמן ותרבות.

יש כמובן לדון בכל פרט ופרט, אך הדברים רובם באמת אינם חלק בלתי נפרד מחיי תורה ומצוות, מאמונה בה', מהליכה בדרך היושר הצדק האמת והמשפט.

*

אנא ממך, נסי להתבונן פנימה ברגע של שקט, ולהרהר, מה באמת נוגע אלייך באופן אישי? מהו הדבר שפוגש אותך ביום-יום ומפריע לך באמת? לפעמים אנחנו שואבים אל תוך הלב כעס כללי רק בגלל שזה ה"קול" שזועק כרגע בחוצות. לא תמיד יש בכך חסרון, ה"קול" בחוצות חשוב הוא עד מאוד, אך אל תתני לרוחות הסערה שבחוץ לנהל אותך, לטשטש אותך ולבזבז את כוחות הנפש שלך על מלחמות תיאורטיות חסרות תוחלת ותקווה.

יתרה מכך, אם כנה את וכנים דברייך, והנושא באמת בוער בך ועז רצונך לשאוג – אל תסתפקי בכעס, ממש לא. להיפך, ניטשי את הכעס לטובת לקיחת חלק אישי בקידום הרעיון הזה. לא במלחמה, לא בצעקות ולא בשבירת כלים, אלא מתוך המערכת. עשי מעשים קטנים שמקדמים כבוד, הבנה ועדינות בסביבה שלך. שינויים אמיתיים ומרגשים קורים מבפנים, בשקט, מתוך אהבה והערכה, וכך תעשי.

כמו כן, קיימות כבר היום מסגרות רבות של לימודים מכל סוג של נשים ובנות שמשתוקקות ורוצות להתקרב אל ה', לדעת את דרכיו ולהידבק בהן, ולרומם את רוח הציבור הנשי בעולם החרדי.

אין טעם לבזבז אמוציות יקרות ותחושת מרירות על מציאות שהיא חלק מתהליך עולמי. שרק הולך ומשתפר. וודאי וודאי שאין זו סיבה לעזוב ציבור או מסגרת חיים. מעמד האישה הוא מאפיין חברתי, הוא חשוב, אך הוא אינו חזות הכל. כשאדם בוחר היכן להקים את ביתו, ישנם עוד עשרות שיקולים של שייכות, ערכים, קהילה ומשמעות, שבעיני וכמדומני שאף בעינייך הם קריטיים הרבה יותר. וכי חסרים לתורה איכויות וערכים להציע, בכל תחום, בכל מישור. שבגינם כדאי להישאר בדרך זו.

*

מתוך כוונה תחילה תשובתי לא נסובה סביב משוב הלכתי-תורני לסוגיות מעמד האשה, משום שכיוונתי לענות לליבך בדווקא. כמדומה אני, שזהו לב העניין. הלב שלך מבקש הכרה, הערכה ושלווה, ואלו דברים שצומחים בתחילה מתוך הבנה של התהליכים העמוקים שעוברים עלינו כבני אדם, ולאחר מכן החתירה לאמת על ידי עשייה מכל סוג שהוא לשיפור הדברים הטעונים שיפור.

אנא ממך, היי כ"לוליינית" על חבל דק. דעי להכיל את המורכבות, להבין את העבר ולהביט בתקווה אל העתיד, ובעיקר – למצוא את המקום שלך בתוך כל זה מתוך רגיעה ושמחה.

אני רוצה לסיים בתודה ששיתפת את מחשבותייך

תקווה יש בליבי שקיבלת ראשיתו של מענה

ואיחול לעשייה ברוכה ולשלווה מרובה.

בברכה

דוד

[email protected]