שלום לך שואל יקר

אני מבין את המערבולת הרגשית שבה אתה שרוי, אבל יתכן שאם נסתכל ונתבונן במבט רחב יותר. יתכן שתסבוכת זו באה במטרה לברר ולעלות אותך על מסלול עצמי נכון. וברשותך ארחיב על כך.

ראשית, עצם העבודה במסגרת מעורבת, זו אכן מציאות מורכבת שעלולה להוביל למערכת רגשית מאתגרת. לא בכדי התורה ואח"כ החכמים קבעו הלכות מיוחדות הדנות באינטראקציה שבין המינים. זו עדות שאכן עלול להיות קיים מתח מיני בכל אינטראקציה (גם אם הוא לא מורגש בפועל) זהו חיבור שעלול להתפתח בסיטואציות מסוימות אף למציאות לא ראויה.

המציאות הזו הינה אתגר גדול, ואני מנצל את הכנות והישרות שבה הצגת את השאלה (ישרות וכנות שראויה לשבח!) כדי להתבונן יותר לעומק ולהבין כיצד דרך האתגר הספציפי הזה, אנחנו יכולים להכיר ולהבין יותר את יצרינו ואת יכולת השליטה העצמית שלנו.

מקווה שאכן יעלה בידי לסייע לך, אין שום סיבה שתסבול ממחשבות שכנראה לא יפסקו. כך הוא הטבע האנושי שלנו לראות את האחר ולחשוב שהוא מתאים לנו, לראות אישה מוצלחת ומוכשרת ולחשוב שהיא הראויה והמתאימה לי יותר וכיוצ"ב. עלינו מוטל לא להתכחש לטבע הזה, אלא להבין כיצד אנו יכולים להתמודד אתו, להכיר אותו ובפרט את הכלים הנכונים להתמודד עם יצר תמידי זה.

הרגש שאותו תיארת בשאלתך, היחס לאותה אישה מהעבודה. האם הוא קיים רק כאשר אנו נפגשים באישה הנראית לנו הכי מושלמת. האם זה לא פוגש אותנו גם בדברים נוספים: בקנאה ברכב מפואר של חבר שלנו? בקידום שקידמו בעבודה מישהו אחר ולא אותי? בבית המפואר שיש לשכן ממולי ועוד דוגמאות נוספות מחיי היום יום שלנו.

לפני שנתבונן ברגש הזה, אני מהרהר איתך בקול: האם כאשר נשיג את מה שנשיג, הנפש תתמלא ותבוא על סיפוקה, האם אז יצרינו המקנא ישוב לפינתו בשקט.

כמדומני, שניסיון החיים שלנו מורה שלא!

זהו טבע שרוצה תמיד עוד ועוד וכל הזמן יחפש את מה שאינו תחת ידינו ומעבר להשגתנו.

יצר תמידי זה מעורר אותנו למחשבה: האם הסיטואציה הזו היא המציאות האמיתית? או שבחיים האמיתיים, המציאות עצמה הרבה יותר מורכבת.

יותר קל להתלבש, להתאפר יפה, לפזר חיוכים לעמיתים לעבודה, ליצור רושם מרשים וחיובי בעבודה או במצבים שנוח לנו. אבל חשוב לזכור: החיים עצמם יותר מורכבים, יותר אפרוריים ובדרך כלל גם תובעניים ולכן אנחנו מזלזלים בהם וממעטים לראות את המעלה והדברים החיובים בהם.

לדוגמא: אנחנו רגילים לראות אנשים שמעלים סיטואציות ורגעים שלהם ברשתות החברתיות. כל אחד מבין שהמציאות המשתקפת מזה היא רק חלק ממציאות החיים האמיתיים, ולפעמים אפילו היא קצת מעוותת ואינה מעידה באמת על מציאות החיים שמעבר לצילום ולשאר הזמנים הפחות מצולמים…

בשאלתך ציינת שזו שאלה שפתאום עלתה לך, זו איננה חוויה יום יומית שאתה מתמודד איתה כבר תקופה ארוכה, ומכאן אני מסתפק האם זו תחושה אמיתית? או ששגרת החיים ואינטנסיביות היום יום, משכיחה ומאפילה על הדברים הטובים שאתה חולק ביחד עם רעייתך.

האתגר בחיים לכולנו הוא: ראשית להאמין שמה ששלנו הוא ראוי ומותאם עבורנו. לא רק לומר מהשפה ולחוץ, באמת לעצור, להתבונן ולראות את הטוב שיש בנו בסביבתנו ויש הרבה!

עצם הרצון למשהו אחר, למשהו שונה. זהו טבע אמיתי שטבוע בנו. אך זו עבודת חיינו להבין מה שלנו ומה לא, מה שייך לנו ומה לא נוגע אלינו. מה שלא נוגע אלינו, כנראה שהוא גם באמת לא טוב עבורנו ועלינו להאמין באמת שכך רוצה הבורא.

כלי חשוב להעמדת מציאות זו, זו הפנמה עמוקה של דברי האבן עזרא בפירושו לאיסור התורה: "לא תחמוד בית רעך, אשת רעך ועבדו ואמתו וכל אשר לרעך". ממליץ לקרוא בעיון את דבריו.

זהו מבט רחב על שאלתך, אך במענה לשאלה הספציפית אם להישאר בעבודה או לעבור לעבודה אחרת, אני סבור שכדאי וראוי שתתייעץ עם אישיות שמכירה אותך יותר טוב (עדיף תורנית) אישיות שתדע באמת מה טוב ומה נכון לך.

אני בתשובה הזו, העדפתי להראות את הפרספקטיבה הרחבה יותר. שנבין שזהו טבע אנושי שיהא בין אם תחליט לעזוב ולעבור עבודה, ובפרט אם תבחר כן להישאר באותה עבודה. לעבור עבודה זו אופציה, אבל נדמה לי שהיא לא תפתור את הדילמה, היא רק תדחיק אותה. הרגש הזה הוא תמידי ותמיד יישאר בחלל, ולכן הפתרון צריך להיות בעבודה עצמית וזו העבודה לכל החיים בכל מקום שתהיה.

מקווה שהקלתי ולו במעט על ליבך המתייסר, ולסיום אסיים במילותיו של החכם באדם: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך אשר נתן לך תחת השמש". (קהלת פרק ט פסוק ט)

בהצלחה גדולה בחיים האמיתיים

צבי ג