שלום לך בחור יקר,

וסליחה על האיחור במענה.

כמו כן, תודה רבה על המילים החמות, שנותנות כח להמשיך!

בנוגע לשאלתך:

הציפייה שלך לקשר חם עם ביטויי אהבה גלויים, היא ציפייה אלמנטרית מאד, כמעט מובנת מאליה. זוהי זוגיות נורמלית ותקינה!

עם זאת הייתי רוצה להתעכב על המילה 'גלויים'.

אני מניח שכוונתך במילה זו להחצנה של האהבה בין הבעל לאשה עצמם, ולא כלפי הסביבה. ובכל זאת, ברשותך, אפתח את הנושא הזה, כפתיח לדברים שקשורים לשאלתך.

ברחוב שלנו המתירני, אפשר למצוא גבר ואשה אוהבים, שמתנשקים ומבטאים אהבה בפני אנשים זרים ואפילו באמצע הרחוב. לפעמים זה נראה לא לענין, אפילו דוחה; ולפעמים עולה דווקא מחשבה אחרת – מה רע בזה? הם צריכים להתבייש בזה שהם אוהבים? אהבה זה דבר טוב! מה לא לענין בזה, למה צריך להסתיר את זה? זה לא צנוע? מה לא צנוע בזה?

ננסה להבן זאת דרך סיטואציה אחרת מהחיים: פעמים רבות ניתן לשמוע מישהו (בדרך כלל הורה או מבוגר אחר) מנסה לשכנע מישהו לעשות דבר מסוים, ולא להתבייש. איך הוא עושה זאת? בדקך כלל במשפט כמו 'למה אתה מתבייש? הרי לא עשית שום דבר רע!' מכיר את זה? וואהו! איזה משפט לוגי ורציונלי!

אז למה זה לא עובד? למה ההוא ממשיך להתבייש ולהגיד 'לא נעים לי'?

התשובה היא שבושה לא קשורה לעבירה או למצוה. בושה קשורה לאינטימיות, לפנימיות. כאשר דבר פנימי מתגלה או אינטימיות נפרצת מגיעה הבושה.

(הבושה שיש בעשיית עבירה, היא משום שהיא חושפת את החולשה של האדם, שהיא אינטימית ופנימית).

גילויי אהבה בין בני זוג הם דבר שבינם לבין עצמם, והחשיפה שלהם החוצה היא חילול האינטימיות, החצנת הפנימיות, ולכן זה נתפס כדוחה. זה לא דוחה כי זה דבר נמוך, אדרבה, זה דוחה כי זה גבוה וקדוש.

'איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם', והרי 'ה' אמר לשכון בערפל' (מלכים א, ז יב). השראת השכינה שיש בתוך אהבת האיש והאשה יוצרת ערפול וכיסוי, משום שהיא פנימית ואינטימית.

הרמב"ם אומר שלשון הקודש נקראת קדושה משום שאין בה מילים לזיווג שבין איש ואשה.

גם בזה, משום הגובה והקדושה שבזה.

לבטא משהו במילים, זה להחצין אותו. להפוך אותו לחוויה שניתן לשתף אותה בין אנשים. זוהי מהותה של השפה. זיווג בין איש לאשה הוא דבר קדוש, ולכן אין לו מילים, כי הוא בלתי ניתן להחצנה.

זאת הסיבה שלא מקובל לדבר בפגישות על גילויי אהבה. לא משום שזה נתפס כלא לגיטימי, ממש לא. זה לא רק לגיטימי אלא אפילו מובן מאליו, וכך אנחנו רוצים שהוא יישאר, מובן מאליו מבלי צורך לדבר עליו.

אני לא תמים. ברור שקשר זוגי טוב הוא לא מובן מאליו. חז"ל עצמם אמרו 'זכו שכינה ביניהם'. דווקא אם זכו.

אבל הדרך ליצור אותו הוא לא על ידי דיבור. למעשה אתה עצמך היטבת לתאר את הבעייתיות שבזה בדבריך 'הבעיה שאני לא רוצה שזה יבוא כי השכל שלה מסכים עם זה, אני רוצה שזה יהיה חלק מהאופי שלה'.

זה משפט חכם מאד שמעיד על הבנה עמוקה ורגישה של הקשר הזוגי. הוא לא מתבסס על שכל אלא על רגש, ולכן גם אין טעם לדבר עליו, כי דיבור לא יכול להכיל את העומק שברגש.

עדיין לא עניתי לך, רק ניסיתי להסביר את השאלה שלך. אין לך אפשרות לוודא מראש את אופי הקשר שלך עם מי שתהיה אשתך משום שהדיבור אינו הכלי המתאים כאן.

אבל מי אמר שדווקא דרך דיבור מוודאים דברים? אם אנחנו מדברים על רגשות, לא יותר מתאים פשוט להרגיש אותם?

נסה לרגע להתנתק מעולם של דיבורים ושל הגדרות. נסה לחוש את הפרפרים בבטן לנוכח המתנה לטלפון מהשדכן, או חמימות שמתפשטת בלבבות וממלאת את החלל שביניכם. יש ספק מהו התרגום של זה בקשר זוגי מלא? האם זה יכול שלא להתפרץ לתוך גילויי אהבה? ה'וידוא' של ההתאמה ביניכם עובר הרבה דרך הרגש (לא רק דרכו, הרגש עלול לסנוור! אבל הוא שותף מלא בתהליך), וככזה, הוא יכול לתת לך תמונה טובה למדי גם על אופי הזוגיות שתהיה ביניכם.

מאחל לך שתמצא בהקדם את רעייתך, תחוש את הקשר שביניכם שהוא מעבר למילים ולהגדרות, ותחיו באהבה ואחוה כל ימיכם!

שלך

יצחק

[email protected]>