הי אהובה ויקרה

השאלה שלך מעניינת וזרקה אותי לכיווני חשיבה מגוונים: אציג לך אותם ומקווה שבעז"ה תוכלי להפיק מהם תועלת.

מראש אני "מזהירה" אותך שאלו יהיו הגיגים שיבקשו ממך התבוננות פנימית – אשמח שתקדישי לזה את הזמן בכובד ראש. מאמינה שאם טרחת והנושא מעסיק אותך עד כדי שליחת שאלה לאתר המקסים הזה – יש פה יותר ממשהו שמבקש מענה פנימי.

• מתי האתגר הזה ההתחיל

לא פירטת כמה זמן אתם נשואים והאם מדובר בשנים בודדות או כבר הרבה יותר. אני רוצה להזמין אותך להתבונן האם תמיד היה ככה? האם כשהכרתם גם בלט השוני והיה לך קשה להקשיב לו? לפי מה שאת מתארת מדובר בהתנהלות מאוד מאוד שונה מבחינת הרגלי השיח שהוא לא "הרגל נרכש"– איך זה בא לידי ביטוי בתחילת הקשר?

לפי מה שאת מתארת מדובר בקושי מול משהו שלא היה נוכח בתחילת ההיכרות שלכם – וזה תמוה בעיני כי סגנון של דיבור ואופי של שיחה אינם הרגל נרכש או משתנה בקוטביות.

אני רוצה לשאול אותך בעדינות וממש וברגישות רבה: האם "קוצר הרוח" שאת מתארת מול שיח ארוך של בעלך הוא איזשהו ביטוי מוסווה לחוסר שביעות רצון שלך ממנו במובן מסויים? אולי ל"תיסכול" מול דברים שלדעתך לוקח לו זמן להגשים או לעשות? האם יש כאן איזשהו הרגשה (סמויה וממש לא מודעת או מכוונת) שהוא מורח דברים, מדבר יותר מידי ולא מגיע לענין שאת חושבת שהוא צריך להשיג? אולי את מרגישה או חושבת שהיה מתאים שהוא כבר ישיג איזשהי מטרה גשמית או רוחנית ויפסיק 'לברבר' בדרך? יכול להיות שבשלב שאתם כעת בחיים את מרגישה שאת כבר "הגעת ליעד" שלך ולנקודה העיקרית והוא ממשיך ללכת סחור סחור?

במידה ויש משהו בדברים שכתבתי אני מבקשת ממך שתנסי לא להיבהל. מדובר בשלב מאוד נורמאלי ושכיח בחיי נישואין וזה בסדר.

אחרי שהבנת שזה נורמאלי ותנשמי לסיטואציה תזכרי שזה שזה ככה עכשיו לא אומר שמיד יהיה ככה. תביני את התיסכול והכאב שלך. מותר לך להיות מתוסכלת. זה לא אומר כלום עליך, או עליו או על הזוגיות שלכם.

חשוב לזכור שכל אחד יצוק מחומר אחר ויש נפרדות גם בחיי זוגיות: לא בטוח שבעלך הוא איש של הישגים ותכל'ס ממוקד. יכול להיות שהוא יותר איש 'הגות' ורוח והולך גם לרוחב ולא 'דוך' למטרה כמוך. זה שוני שאני מאמינה שאת ניפגשת בו בזוגיות לא רק בשיח יומיומי – האמנם?

במידה וזה הכיוון אז אני יכולה להציע לך גם "לקבל" את הסיטואציה עם כמה שפחות רצון לשנות אותה. וגם לנסות לחזק את ההבנה של הניפרדות בינכם – שהוא זה הוא עם קווי האופי שלו והכלים שלו ובעיקר זה לא אומר עליך כלום. לא ההישגים שלו, לא ההתנהלות שלו ולא האופי שלו. לוקח זמן להתרגל לקו המחשבה הזה אבל הוא יכניס הרבה שקט ושלווה גם לחיים האישיים שלך וגם לזוגיות שלך. הרבה פעמים כשמשחררים ציפיה או רצון – משהו מתחיל לזוז.

• מה אפשר ללמוד ממה שקורה

כשמשהו מפריע, מעצבן ו'מדליק' אותנו בסביבה שלנו מדובר בדר"כ על אחד משני תובנות שכדאי לנו להתבונן דרכן על העניין המרגיז (אפשר גם לראות שזה מתמזג למשהו אחד):

1. אולי יש כאן משהו שאנו מקנאים בו ורוצים אותו גם

2. אולי יש כאן 'בקשה' לא מודעת שלך ללמוד ולנכס גם לך את היכולת הזו לא תמיד להיות עניינית ולהגיע "ישירות לנקודה" אלא ללכת קצת מסביב ובנחת, ליהנות מהדרך…

לפני שתתעלפי ממה שכתבתי 😊 אני רוצה לבקש שתמשיכי לקרוא בראש פתוח… האם נקודה 2 רלונטית לך…? אני מנסה לחשוב האם לאישה חכמה, נבונה, עניינית וממוקדת כמוך אין לפעמים רצון פנימי ואולי לא נגלה (או שאת נבהלת מלאפשר לעצמך) להיות קצת בנחת הזו – כמו בעלך. ביכולת להאריך… לשהות.. להנות מהדרך… להתבונן קצת על העבר ועל ההווה לפני שמגיעים לעתיד ולתוצאה? האם בעלך לא יכול להיות לך איזשהי השראה ללימוד של שהייה ונוכחות בכאן ובעכשיו – בחוויה?

זוהי מיומנות שאם את פחות רגילה אליה יכולה להכניס לך הרבה ספייס, שלווה ושפע בחיים. כשאנחנו יכולים לאפשר לעצמינו לחוות את החוויות שלנו ולא רק להיות ממוקדים בתוצאה – נכנס הרבה אוויר ואנרגיה של שפע גשמי ורוחני. את בטח יודעת אבל אני אזכיר כאן שוב שהרבה מהגדילה האישית שלנו היא דווקא במרחב של הנישואין והזוגיות. יש דברים שרק קשר ממושך וקרוב כל כך יכולים להציף ולהאיר ולזכות במקומות גלותיים מאוד לצאת לגאולת הנפש – פשוטו כמשמעו.

אם זה נכון מה שכתבתי- מציעה לך עקב בצד אגודל לנסות לאט לאט להיות בחוויה של הדברים ולא רק בהישגים. בהתחלה זה אולי יהיה מוזר – אבל מהר תראי ש"עם האוכל בא התיאבון" וזה משתלם לךץ

ממש מקווה שכיוונתי לדעת גדולים ושהצלחתי מה שנקרא "לשפוך או על הפרשה" הזו שהיא ארוכה מידי בעינייך 😊

מאחלת לך עוד שנים רבות מאושרות וטוב עם זוגיות מהנה

רותי