שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך והרגשתי את הלב שנגזר ונקרע בין שתי אהבות גדולות.

מבקש לקיים שתי נאמנויות.

האהבה בינך לבין בעלך יקרה וחשובה ומהווה נכס יקר מאד- שלא כל אחד זוכה לו.

ודאי שאין לפגוע באהבה הזו בשום צורה.

גם תחושת השייכות לאבא, הרצון לשמר את הקשר, את החוט אל ההורים- חשובים ויקרים מאד.

ההורים העניקו לנו את החיים עצמם ואנחנו לא רק חייבים להם הכל אלא ממשיכים לינוק מכוחם.

וגם הקשר הזה- קודש קודשים.

אלא שכמו בכל דבר בעולם הזה- גם לקשרים החשובים ביותר שלנו יש גבולות.

כמה שהם קדושים ונעלים- לא נקיים אותם בכל מחיר. יש גדרים.

אני רוצה לעבור איתך על הדברים שכתבת ולחשוב קצת ביחד.

"יש לנו את כל הכלים ברוך השם לבניית זוגיות מאושרת" האם התכוונת שיש לכם זוגיות מאושרת?

או שהפוטנציאל קיים אך האושר איננו בגלל הקונפליקט מול אבא שלך?

"בהתחלה זה היה רק מולו עכשיו זה גם מולי מה שגרם לי לא לרצות קשר עם הורי עד שהם יכבדו את בעלי במינימום קבלה"

כאשר ההתנהגות הפוגענית היתה רק מולו- כן רצית איתם קשר?

האם דוקא כשההתנהגות הזו הופנתה גם כלפייך- את לא רוצה קשר?

אם כן- מדוע התנאי שאת מציבה הוא שיכבדו את בעלך? הייתי מצפה לשמוע – עד שיכבדו אותי….

אני שואלת אותך את השאלות האלה לא כדי לקנטר אלא כדי לעזור לך להקשיב לעצמך, חשוב שתבררי לעצמך קצת יותר את הרגשות והמניעים שלך.

מה באמת חשוב לך, מה באמת את רוצה? מהם הגבולות האמיתיים שלך? מה מגדיר ומגדר בשבילך את גבולות הקשר עם ההורים?

"מצד אחד אני רוצה להיות אשה טובה שומרת על כבוד בעלי"

הרצן שלך ראי ויפה מאד. יחד עם זה כדאי להתבונן בו קצת.

האם מישהו מינה אותך לשמור על כבודו? האם אין הוא עצמו מסוגל לשמור על כבודו?

או שאולי את יכלה פשוט לכבד אותו בעצמך באופן הכי עמוק ומלא, ולהניח לתפקיד של לשמור על כבדו בעיני אחרים?

"אני מבינה שההתנהגות של אבי חצתה קווים אדומים"

מי הוא הקובע את הקווים האדומים? האם לכל אדם יש את אתם קווים אדומים?

ואם היא לא חצתה קווים אדומים? לאיזו מסקנה אחרת היית מגיעה?

"אני כן הייתי מצפה שבעלי ימשיך להיות בשקט ולקבל את העלבון בשבילי כי אני רוצה קשר"

האם למעשה את מבקשת ממנו מפורשות למחול על כבודו כדי לאפשר לך את הקשר עם אבא שלך?

האם קבלת העלבון שלו אכן נדרשת כדי לאפשר לך את הקשר?

האם הציפייה שלך היא מתוך אמונה שכך נכון וראוי או מתוך רצון להמלט מהמצוקה שלך?

"אני רוצה שכל הצדדים היו מרוצים גם בעלי וגם אבא שלי"

אולי כאן לב העניין:)

האם באמת יש ביכולתך לגרום לכולם שביעות רצון? האם זה תפקידך? האם הדבר בידייך או באחריותך?

האם תוכלי לעמוד בכבוד בעובדה שאנשים לא יהיו מרוצים?

"הוא באמת חצה קווים אדם מניפולטיבי וקשוח ועדיין זה משפחה"

האם כאן את בעצם נקרעת בשאלה האם הוא ראוי לקשר?

מצד אחד מי שחצה קווים לא ראוי, מצד שני- מי ששייך למשפחה ראוי מעצם המשפחתיות….

אלי תרצי להמיר את העיסוק בכמה הוא ראוי ובסדר או לא- לעיסוק ברצון שלך בקשר?

לתת מקום לרצון הטבעי שלך לקשר?

עד כאן התייחסתי למילים שלך הצעתי לפנייך שאלת למחשבה, ועכשיו

בואי נעשה כאן קצת סדר:

במצב שאת מתארת קיימים שלש מערכות יחסים.

שלך עם בעלך

שלך עם אבא שלך

של אבא שלך עם בעלך.

כל אחד מן הקשרים האלה הוא חוט ששניים מחזיקים בו.

שניים ולא שלשה.

והשניים שמחזיקים בשתי קצות החוט הם האחראים הבלעדיים על הקשר הזה.

כל אחד מהם אחראי על חלקו. אחראי לנהל את הבחירות שלו בתוך הקשר הזה.

הקשר שלך עם בעלך הוא יקר וראוי שתשקיעי בו.

את מה? את הנתינה, ההתחשבות, החברות, הרעות, האהבה שלך….

מה פחות כדאי לעשות בקשר הזה? לגונן. הגנה על בעלך מפני אבא שלך ולקיחת אחריות על רגשותיו הם למעשה מקטינים אותו.

באותה מידה, הדרישה שיקח אחריות על הקשר שלך עם אבא- מקטינה אותך.

הקשר שלך עם אבא גם הוא חשוב.

איך את יכולה לממש אותו? האם את יכולה להתקשר ולדבר איתו? לבקר אותו? להיטיב איתו?

בלי לדון בשאלה אם הוא ראוי הוא לא, בפשטות- בשבילך. כי הקשר חשוב לך. בלי תנאים.

הקשר בין אבא שלך לבעלך– אותו אני מציעה שתניחי להם.

תאמיני בשני הגברים האלה שהם ימצאו את דרכם ללא עזרתך.

שכל אחד מהם יעשה את הבחירות שלו ויגיב באופן שמתאים לו.

האם תוכלי לסגת מהעיסוק בקשר ביניהם? לא לקחת בו תפקיד?

ובכל זאת,מה קורה כאשר בעלך לא רוצה לבוא לבית הורייך? הרי אתם מתפקדים כיחידה משפחתית אחת.

מה מתאים לך לעשות אז? ללכת לבד? לוותר על ההליכה כי את מעדיפה להיות איתו?

השאלה היותר חשובה היא לא מה תעשי- אלא מאיזו עמדה תעשי.

אם לבעלך קשה ללכת לשם- את יכולה ללחוץ אותו בכך להטיל עליו אחריות שאינה שלו.

את יכולה לוותר ולהשאר איתו מתוך כעס עליו או על אבא שלך,

והאפשרת השלישית היא אחת שמתחלקת לשתיים. או שתלכי בעצמך במטרה לעשת משהו שחשב לך.

לא נגד ולא בעד אף אחד מהם. נטו בעד עצמך.

או שתשארי עם בעלך במטרה לעשת משהו שחשוב לך. לא כדי להפגין משהו למישהו אלא כי חשוב לך להיות איתו, או כי נכן לך עכשיו לתת יותר משקל לרצון שלו,

לא משנה מה הסיבה- היא סיבה שממוקמת בך. ברצון שלך, בצרך שלך, בערכים שלך.

כל עוד תפעלי מהמקום הנכון ולא מתוך מטרות שמערבות את האחרים- התוצאות ב"ה תהיינה לטובה.

מאחלת לך קשר נהדר עם שניהם,

והרבה אהבה בחיים שלך,

זלטי