שלום לך אישה יקרה,
סיפרת בכמה משפטים ספורים סיפור חיים שלם, מרגש וקשוח מאד.
סיפור של התמודדות לא פשוטה שלך ושל בני משפחתך סביב חזרתך בתשובה.
אמנם כתבת בתמצות, אך כאנשי טיפול אנו מיומנים לקרוא את הסיפור שמאחורי המילים, את השנים הארוכות שבהם את מתמרנת בין הרצון שלך לחוות חיים רוחניים ולהתקדש, יחד עם המלחמה על שלמות הבית, הזוגיות והילדים. והתחושה שעולה מהמילים היא תחושה של סיפור חיים שלם, עם המון פרקים שכותבת אישה חכמה, מחוברת, שרואה את הצרכים של בני המשפחה שלה ומבינה אותם כל כך ואולי אפילו מרגישה קצת אשמה על כך שבעלה וילדיה צריכים לסבול בגלל הבחירות שלה. וכאב על הפער בין החלום למשפחה יפה ומאושרת שיושבת סביב שולחן השבת לבין ויכוחים מתסכלים על כך שאי אפשר ללכת לים או לטיול שכרוך בנסיעות.
עולות לי דמעות (אמיתיות לגמרי) כשאני קוראת את הסיפור שלך, את מיוחדת, את מחוברת, יש בך עוצמה ביחד עם רכות.
שימי רגע בצד את תחושות האשמה, (הם הרי גם ככה לא יעזבו אותנו בחיים..)
אף אחד לא נשאר אותו בן אדם לאורך כל שנות חייו, באותה מידה שבחרת לחזור בתשובה יכולת לבחור בקריירה שצריכה טיסות תכופות מסביב לעולם, או משמרות מסביב לשעון, החיים הם דינאמיים והאתגר העיקרי הוא להתנהל בהתאם לשינויים בחיים ולשלב אותם בהצלחה במסגרת המשפחתית המשתנה גם היא.
את עושה את הבחירות שלך – הולכת בין הטיפות, מבינה שלא תוכלי לכתוב בעצמך את הספר של ילדייך או של בעלך כפי שהיית רוצה שיהיה..
אהובה,
בורא העולם, זה שבחרת בו במסירות נפש לפני למעלה לעשור, זה שבכל שבוע נמצא איתך באותן שבתות של כאב – הוא זה שכותב את עם בעלך וילדייך את הסיפור האישי שלהם, הוא איתם בבחירת שלהם, הוא יתגלה אליהם בדרך ובזמן שלהם.
איפה את בסיפור הזה?
את המודל, ההשראה, מקור הכוח, הדוגמה האישית, זאת שסוללת את הדרך לילדייך לעשות את הבחירות הטובות ביותר לחייהם ולכתוב את סיפור החיים שלהם.
את תבחרי איך הם יחוו את השבת שלהם בכל דבר שיש לך השפעה עליו. האם הם יחוו אותו כיום עם אווירה עכורה? מלא וויכוחים ועצבות? או יום שמח, עם אוכל משובח והורים אוהבים.
תני להם לבחור בשבת כי היא מיוחדת, כי יש בה קסם שאין בשום יום אחר, כי לאוכל יש טעם מיוחד, כי לאמא יש רוגע מיוחד וזמן להקשיב או לשחק איתם, כי יש מבטים של הערכה ואחדות בין אבא לאמא ואווירה של חום ואהבה בבית, הפתעות מיוחדות ששמורות רק לשבת. את כבר גילית שהשבת נכונה לך, נסי לעזור לבני משפחתך לגלות שהשבת נתנה להם אמא – ולא לקחה להם אותה..
אין ספק שזו עבודה קשה, אבל מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת.
בעלך ואת חיים יחד למרות המהפך שלך, בעיני זה סימן לכך שאתם אנשים מיוחדים, עם הכלה גדולה וכבוד אחד כלפי השני, מריבות וויכוחים אמנם יש בכל בית, אך אולי אפשר לתחום אותם לזמן אחר? כאשר הילדים לא נמצאים, ולא בשבת? נסו להפוך אותם לדיונים, עם דד ליין קצוב ולנהל אותם ברציונאליות ופרקטיות ולא בכעס ובהתחשבנויות קטנוניות, סביב משהו טעים ובאווירה טובה. ושוב, זה קשה, בוודאי לצד של בעלך שאולי מרגיש שאיבד אותך לטובת שמירת המצוות, והוא זה שצריך לעשות ויתורים גדולים למענך.
צריך להיות בני זוג מיוחדים מאד בכדי לחיות בזוגיות עם פערי דת גדולים כמו שאת מתארת. זה לא מובן מאליו שזכית בבעל שמכבד אותך ואת אורח החיים שלך למרות שבחרת בו כבר אחרי שנישאתם זו לזה. האם את זוכרת להיות בתחושת הודיה על כך? להעריך ולכבד את הויתורים והשינויים שהוא עושה למענך באהבה?
שלום בית הוא ערך עליון ביהדות ויש לו השפעה אדירה על בריאות הנפש של ילדים. ויחד עם זאת נכון שלא ניתן לחלל את השבת, אך ישנן פעילויות רבות שניתן לעשות יחד במהלך השבת מבלי לגרום לחילולה.
האם תוכלו לגבש לעצמכם סדר יום מיוחד לשבת שבו כולם יהיו מרוצים? שכל אחד יתפשר על הדברים שפחות משמעותיים עבורו?
אולי לטייל ברגל באזור הבית יכול להיות פתרון טוב לרצון של בעלך לצאת עם הילדים?
אולי ניתן לנצל את ימי שישי הארוכים לטיולים ארוכים יותר שכרוכים בנסיעה? או לנסוע מיום שישי לאזור שבו אתם רוצים לטייל ולשהות שם בשבת?
נסו להגדיר את גבולות הגזרה שלכם מראש – ולא במהלך השבת, על מה אפשר להתפשר ומה הוא גבול אדום.
ברור שזה לא יהיה קל לשניכם, אבל אם חשובה לכם האחווה בבית אתם תצליחו לכבד האחת/ד את צרכי השני/ה.
אני מאחלת לכם בית מלא אהבה, אחווה ותחושת יחד,
והרבה עונג שבת משותף!
מורן.
דלג לתוכן
