שלום וברכה שואל יקר, אני מתנצל על האיחור במענה. שאלתך הכנה מעידה כאלף עדים על נכונותך הטהורה לתחזק את אהבה עם רעייתך היקרה.
החיים עלי אדמות מלאי אתגרים בתחומים שונים.
תיאור שאלתך הכאובה, מלבד האתגר הדתי האישי של בחירה בדרך חדשה מול מצפון נוקש על נשילת הדרך בה גדלת, הנך מתאר כי נוצרו פערים זוגיים, ובפרט כאלה שלא תוכננו מראש טורם הנישואין.
יחד עם צומת דרכים מורכבת זו, אתה מוצא לנכון לפנות כדי לקבל כלים או עצה להתמודד, דבר המעורר הערכה על נחישות לחתור ולהתקדם ולא להרים ידיים.
פערים מול התנגדויות:
אם יורשה לי, הבה ננסה לבחון את האתגר שהנך מציין בשאלתך.
שאלתך יכולה להיות פשוטה, ויכולה להיות מסובכת. יתכן שמדובר בהבדלי פערים, אך יתכן שמדובר בתכונת התנגדות.
כלומר, במידה ומדובר על פערים בזוגיות, אזי יש לבחון מהי מדתיות ההשפעה של הפער. האם הפער מצייר קושי קל, קושי סביל, קושי בלתי סביל, ומה הם הדרכים לגשר על הפער.
אך במידה ומדובר על התנגדות, כלומר, שהנך לא מוכן לקבל את הפער שנוצר בינכם, ובתוכך אינך מוכן לקבל את הערכים של רעייתך, או שאינך מוכן להשלים עם הפער ועם ההשלכות שנוצרו, אזי זה מורכב יותר.
למה פער סביב נושא הנדה חריג?
לכל זוגיות ומערכת יחסים, ישנם פערים והתנגדויות מסוימות, זה יכול להיות על סגנון אוכל, מקום מגורים, אופן שימוש בכסף, פערים בתשוקה מינית. הכלל שעל שני בני הזוג לעשות מאמץ למצוא את הגשר למרות הפערים, אך לא לברוח או להתעלם מהפערים.
במקרה שהנך מציין, ישנה אי בהירות, שכן הנך מציין שהנכם מצליחים לגשר על מספר פערים שנוצרו בגין שינוי אוח החיים שלך, בעוד שבנושא של זוגיות לאחר טבילה אינכם מצליחים לגשר על הפערים, ובמקום לאפשר קירבה הנך מתמלא בכעס עד שהנך נזקק להדחיק את הקושי החבוי בתוכך כדי לאפשר מגע של חיבה בליל הטבילה.
עליך לשבת עם עצמך ולבחון במסרק סמיך, מה שונה הפער הזה מיתר הפערים שבו הנך מתאר שאתם מצליחים לגשר ולמצוא את הדרך להתגבר על המכשולים. מה מניע אותך להתאכזב ואף לכעוס כאשר רעייתך שבה מהטבילה.
עליך לשאול את השאלה הפשוטה: "למה?" למה אני כל כך כועס על אשתי סביב הנושא של הנדה.
הבקשה לשנות את ההסתכלות שלך על מצוות טהרת המשפחה, נתונה במידה רבה בידיים שלך. השאלה הראשונה שעליך להבין, היא, למה באתגר הזה אתה כל כך כועס, למה נושא זה כל כך קשה? כי מה? עד כדי כך היא חוזרת מהמקווה, קשה לך לחבק אותך.
מדוע אתה מחריג את הנושא של שמירת מצוות נדה של רעייתך יותר משאר ניהול פערים שהנכם מצליחים בו? מדוע אתגרים אחרים, לשם דוגמה, אשתך שומרת שבת, ואתה לא, ואתה חי עם זה בשלום, למרות רצף האתגרים שזה מעלה, אך בנושא של שמירת טהרה קשה לך לחבק אותה כאשר היא שבה מהמקווה. לחקור איזה משקל את נותן לנושא של נדה.
במידה ותצליח לאבחן את סיבת החריגה באתגר הזה מיתר הפערים, יהיה ניתן לבחון יכולות למצוא הכוונה להתמודדות. מובחנות גבוהה נמוכה, צריך טיפול.
הנני נוטה שלא לתלות את החריגה בגין תשוקת המין. אין ספק שהצו להימנע מאישות וממגע בימי נדה, זה לא קל, ולמרות הרצון והצורך לחיי אישות, ישנם מצבים שאנו כגברים צריכים ומסוגלים להתאפק, מה גברים עושים אחרי לידה? או בהריון שיש הנחיה רפואית לאסור לקיים יחסי אישות? ישנם מצבים שעלינו לפתח מסוגלות להתאפק למשך תקופת זמן מסוימת.
הצעת כיוון:
האמת, שאין בידי ניתוח קסם ומסקנות מקצועיות, אך אני מעלה כיווני חשיבה.
כמושכל ראשון נראה, כי התחושה הטבעית של כל בעל לנהל את הצורך הבסיסי להיות עם אשתו, כמידת חפצו. כאשר האשה מונעת אפשרות לקירבה מחמת צו דתי, זה בהחלט עלול להיות כבסיס לאכזבה ולכעס, היות והבעל עלול להרגיש שאשתו איננה מקדישה את עצמה אליו בצורה מוחלטת, אלא ישנו מוטיב דתי שהתאזרח בתוך הזוגיות והוא חוצץ ביניהם.
יתכן והתחושה הזו מתעוררת דווקא בליל טבילה, כמין תחושה בסיסית של "כשאני רוצה אותך, את לא מסרבת, עכשיו שאת רוצה, אני כן אמור להשיב בחיוב?!"
בנוסף, יתכן שישנה תחושה של חוסר הוגנות ואיבוד מקומך האישי. כלומר, במקום שיחסי האישות יתנהלו לפי הרצונות והצרכים שלך, זה הופך להיות למשהו מקובע ומרובע, שמתנהל על פי גורם חיצוני, ללא התחשבות בצרכים ובתשוקות הטבעיות. יתכן לשרש את מקורה של התחושה, בתור העדר זהות. כביכול, הצו הדתי מחייב אותך, לפעול על פי הלכות הטהרה, ובכך הוא כביכול דוחק את בסיס המיקום שלך בזוגיות.
במידה שהנך מזדהה עם הלך הדברים, ראשית יקל מעליך להבין את תגובת הכעס והתסכול שהנך מתאר, שנית הנני סבור כי המודעות של רעייתך לכך בכוחה לסייע לא מעט לאתגר.
במידה ורעייתך תהיה רגישה לנושא הזה, והיא תבין את הגורם לקושי שלך, היא תנסה להכיל ותשתדל למנוע את היקף האתגר, ותתן לך את המקום לבחירה ולרצון שלך, במסגרת שהיא מסוגלת במגבלות ההלכה, יהיה לך יותר קל להתמודד עם הקושי הזה.
יחד עם זאת, עליך להיות רגיש מאד לאתגר של רעייתך, כי במידה וכאשר נישאתם זה לזו בלב ונפש חפצה, עם צפייה לשמירת טהרה, ואתה שינית את כללי המשחק, אזי "כל המשנה ידו על תחתונה", כלומר עליך לשאת במלוא הרגש והאחריות לרעייתך אשר כללי המשחק השתנו מהתוכנית המקורית שלא לרצונה.
כהמלצה אישית, כדאי מאד לגשת לקבלת כלים להתמודד באתגרים העומדים לפניכם, מאנשי מקצוע, דבר שיכול לסייע לכם הרבה יותר ממה שאתם סבורים.
סיום:
לסיכומו של דבר, זכית ואשתך שומרת על מצוות טהרה, שיש בה חכמה אלוהית. ההיסטוריה מלמדת כי גויי הארץ קינאו באושר ובשלווה הקיימת במשפחה היהודית. הצו העליון לפרוש ממגע ומקיום יחסי אישות החל מהופעת הדם ועד לטבילה, לא נועדו לייצר הרחקה, אלא לייצר קירבה רבת עוצמה.
בימי טהרה, הקשר הזוגי משוחד במגע הגופני. הצו האלוהי לפרוש ממגע בזמן נדה משמש כאתר חינוכי עצום לבני הזוג, שכן בזמן הזה עליהם לייצר קשר נפשי ללא השוחד של המגע הגופני. על בני הזוג לייצר קשר נפשי של חברות ורעות ללא תלות במגע גופני.
דבר זה מייצר קשר עמוק, ובעת ימי הטהרה מתנפץ הגעגוע, והקשר הגופני נעשה עם ענפי שורשים יסודיים ומשמעותיים מאד.
מקווה שדברי יתנו לך חומר למחשבה, והתשובה תועיל לך למצוא דרך לגשר על פערים, ולזכות לאהבה ואחווה שלום ורעות.
בברכה
איתיאל
דלג לתוכן
