שלום לך עלם  בר אוריין ויר"ש,

משאלתך המנוסחת בכאב ניכר כי טוהר לבבך מושך אותך לעבוד את ד' ונדמה לך כי הר גבוה חוצץ בינך לבין היותך עבד ד', ואכן צדיקים נדמה להם כהר גבוה…

מעין שאלתך הנוקבת כבר שאל מהרש"א בחידושי אגדות בבא בתרא קס"ד: על מה שכתוב בגמ' שלש עבירות אין אדם ניצל מהן בכל יום וז"ל "יש לדקדק דמשמע לישנא דא"א להנצל מג' עבירות אלו וא"כ מאי עבירה שייך בהו" ועיין שם במה שכתב ליישב ואולי יביא מזור לנפשך.

אך כמדומני שמה שמציק לך באמת, זו פחות השאלה הרציונאלית (שאכתוב גם עליה משהו בהמשך) אלא הכישלונות שלך במלחמה נגד התאווה, הבריחה שלך לעינוג עצמי כפתרון לקשיים, לתסכולים או סתם כך. ומכיוון שכך, אכתוב ראשית מה שאני חושב ולמדתי על כך.

בספר התניא כותב ר' שניאור זלמן מלאדי כי פסגת העבודה של יהודי הינה להגיע למדרגת בינוני שהוא לא מי שלא נמשך לעבירה כלל כי זהו כבר צדיק ואת זה מקבלים במתנה משמים אלא זהו מי שלא עובר עבירות כלל למרות שהוא נמשך ומתאווה אליהן. על בינוני זה כתב שם בפרק כ"ז שמה שנאמר בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם זה נאמר על התנאים ועל האמוראים על האדמורים ועל ראשי הישיבות והמשגיחים "אשר אתם זונים אחריהם" – הלב שלכם נמשך אליהם, נמשך אל התאוות, ורק כאשר נופלים לו הרהורי ניאוף האדם יכול לקיים את מה שנאמר ולא תתורו, כאשר הוא מסיח מדעתו את מה שראה, את הגירוי, הוא כופה את הסטרא אחרא לתתא וזוהי עיקר עבודת הבינוני ואפילו במעט דחיה שדוחהו יש נחת רוח עצומה לפני  הבורא שנותן לו כוח להיטהר ולדחותו עוד, ומי שמצטער על הרהורי העבירה שלו הוא בעל גאווה כי הוא חושב שכבר הגיע למדריגת צדיק שכבר לא מתאווה…  אז הדחף הוא נורמלי, התאווה היא הבסיס לעבודת ד' שלנו וחלק מזה כולל גם כישלון ותשובה, בתשוקה יש לשמוח כי היא היכי תימצי לעבודת ד'.

אתה מנסה ללמוד על האיסור, להבין האם יש היתרים ומגלה איך התייחסו לאיסור זה בקבלה ואולי אף גילית במסע החיפושים שלך מה שכתוב בשם הגאון מווילנא שמי שלומד תורה לא צריך לחשוש מכך כי התורה מתקנת גם מה שתשובה לא יכולה לתקן אך לשם מה לך כל זה?! הרב וולבה כותב במכתב לבחור "ידידי היקר! הפסק לחפש בספרים מה שמדברים על אותו חטא, ומה שכבר רשמת לך – תגנוז. היצר המביא לחטא זה הוא כה ערום, שכל מחשבה על החטא, ואפילו מחשבה של חרטה ותשובה עלולה לגרות שוב את היצר לעבור… צריך לשכוח מהחטא! וזאת ע"י שתשקיע עצמך בלימוד ותשתדל לחדש, ודוקא בשמחה…" (אגרות וכתבים ח"א כ"ד) ויעוי"ש במכתב כ"א מה שמביא שם בשם החזו"א ובחלק ב' מכתב רפ"ב ובעלי שור.

בסיפא של דבריך אתה כותב, ובצדק כי אינך יכול לדון על כך בסביבתך הקרובה, אני מסכים עמך שאינך יכול ולא כדאי לשוחח על כך עם חברים, זה עלול להביא להידרדרות ולמצבים לא טובים, אך למה אתה חושב כי אי אפשר לשתף בכך מישהו מצוות הישיבה או מהמשפחה?

ראינו בדברי המהרש"א כי מותר לשאול שאלות אלו, הן כבר נשאלו בעבר ונכתבו עליהן תשובות, הבה ונתבונן יחד על ההנחות שעליהן מבוססת שאלתך ונתחיל  ברף הדרישות עליו אתה מדבר.

עד לא מכבר במשך אלפי שנים ברוב התרבויות היה מקובל כי אנשים נישאים מעט אחרי הגיעם לבגרותם המינית. בעקבות המהפכה התעשייתית בתרבות המערב שקדשה ערכים אחרים מאלו שהיו מקודשים בעולם העתיק החל להתאחר גיל הנישואים. המתירנות  שמאפיינת את התרבות הזו גרמה לכך שגיל הנישואין יתאחר עוד יותר ואף האדם הנשוי מופצץ בגירויים כה עזים כך שלא תמיד חיי האישות של אדם עם אשת חיקו עונים על הצורך ומשרתים את הפנטזיה.

שלמה המלך מוכיח אותנו באומרו "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ." מטבעה של הבריאה האדם לא אמור להחשף לכמות כזו של גירויים, הוא לא אמור לחיות בבועה שמרנית בתוך עולם מתירני שהכל בו רצוי ומקובל, בעולם מתוקן איש צעיר יכול ואמור לשאת אישה ולא להזדקק כלל לעינוג עצמי אך האדם סילף את דרכו וכעת אנו זועפים על הבורא איך הוא הציב לנו כזה רף…

דברי חז"ל אינם טעות, אורח החיים שלנו הוא טעות!

אנשים שחיו במקומות בהם נאסר עליהם לשמור תורה ומצוות, ברוסיה, בזמן השואה, במחנות עולים וכד', ניסו בכל כוחם לשמור על מה שהם יכולים, הם הבינו שהדרישה של הקב"ה מהם היא לעשות מה שהם יכולים ובמקרים רבים הם לא הצליחו לעמוד ברף של הקב"ה, האם זה גרם להם לטרוניה על הדרישות הגבוהות שלו?! כמובן שלא, כי הם הבינו שהדרישות הללו נכתבו לעולם שמתנהל בצורה שמותאמת לביצוען ולא בעולם שאיבד את שפיותו. כמו כן ניתן לומר לגבי ההתמודדות אודותיה אתה מדבר. השאיפה היא שתהי מיטתנו שלמה לפני הבורא, על כך אנו מתפללים, אך העולם בתוכו אנו חיים לא מקל עלינו את המלאכה.

דא עקא, אנחנו נולדנו בתוך סיטואציה שלא מאפשרת לנו לחיות כך, החברה שלנו לא מאפשרת זאת חוקי המדינה אוסרים זאת ואליבא דאמת נער ונערה צעירים כיום אינם בשלים כלל לזוגיות ולחיי משפחה, אז בכ"ז ניתן לשאול מה הבורא רוצה שאנחנו נעשה בסיטואציה הזו אשר בתוכה הוא הניח אותנו.

התחושה שלך היא שאין מי שלא נכשל בכך.  אני לא יודע אם נערך מחקר שמאשש את התחושה שלך אך בתוך עמי אנוכי יושב וסביר להניח שאתה קורא נכון את המציאות, אבל, וזה 'אבל' משמעותי, גם בתוך המצב הזה יש חלק של איוולת אדם שתסלף דרכו. יש נערים ואנשים שכל קושי קל מוביל אותם לבריחה לעינוג עצמי, כל תסכול, כל שיעמום, וכמובן שבנסיבות אלו נדרש גם האדם בן דורנו לשליטה עצמית, ליכולת לזהות את הצורך הפנימי שלו, את העצב, את התסכול, להבין ממה הם נובעים ולמצוא להם פתרון אמיתי ולא פתרון רגעי שגורם אחר כך לעצב ותסכול רבים יותר.

אתה צריך גם לבחון כמה זמן ביום/שבוע/חודש מעסיקות אותך מחשבות ופנטזיות על נושאים אלו, מי שעסוק בכך הרבה כדאי לו שיבדוק האם לא מסתתרת שם בעיה אחרת שזהו אחד הסימפטומים שלה.

קיימות דרכים יעילות לחדול ממעשים אלו, אם אתה מרגיש צורך בכך נוכל להתכתב על כך בהמשך.

כל זאת בנוגע לשמירת הברית.

בשאלתך אתה מזכיר גם את הנושא של קרי לילה ואתה טוען כי אם ממילא אדם נטמא בקרי אז הוא כבר יכול להוז"ל כי כל הבעיה היא זה שהזרע יוצא לשווא ומכיוון שממילא זה יקרה אז גם מותר לעשות את זה. אז ראשית כדאי לדייק, קרי לילה מבחינת חז"ל מתחלק לשלש מחלקות. האחת והיא הבעייתית היא "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" וחלק זה הוא בתוך הבחירה שלנו וניתבע על כך. המחלקה השנייה היא קרי לילה בעקבות מצב כל שהוא של הגוף, חום, מאכלים המביאים לידי כך וכד' שעל כך נאמר במסכת יומא שהיו מונעים את הכה"ג בעיו"כ מלאכול מאכלים המביאים לידי כך ואף שינה היו מונעים מעיניו מחשש זה והמחלקה השלישית היא זו שנאמר עליה  בהלכות יום כיפור "יראה זרע יאריך ימים" שסימן הראו לו מן השמים בצורה זו. בבואנו לדון על קרי לילה והוז"ל אינני יודע אם נכון להיכנס לדון בטעם האיסור, יש מקרים רבים בהם מחויב האדם במצוות עונה עם רעייתו במצבים בהם היא לא יכולה להתעבר מאותה ביאה, אז הניסיון לחשוב כי זהו טעם האיסור נראה לי רק מעצים את הקושי. נאמנים עלינו דברי חז"ל הפוסקים, והמקובלים כי יש איסור בהוז"ל וצריכים אנו למצוא את הדרך היאך לא להיכשל בעוון זה והדרך שהורו לנו רבותינו לא להיכשל היא לעסוק כמה שפחות בסוגיות הללו, להימנע מעיסוק בחרטה על כישלונות ובספרים המדברים מאסור זה  ולהעסיק את המחשבה ככל שאפשר על מנת שהראש והלב לא יהיו פנויים לשעמום המביא לידי חטא.

אני מקווה שהדברים מתיישבים על לבך ובאם תרצה להמשיך לדון בכך  אשמח.

בברכת הצלחה וסייעתא דשמייא מרובה,

אליעזר

[email protected]