שלום לך, אישה מיוחדת ודבקה באמת.

קראתי את מכתבך בהערכה גדולה.

הגעת ממקום פתוח יחסית, כפי שאת מתארת את הרקע, ובחרת במודע לציית לתקנון עליו חתומים רבנים רבים, אם הבנתי נכון, את פועלת מתוך הנחה שאם הם חתמו עליו הרי שזוהי ההלכה ואת חייבת לנהוג על פיה.

את משלמת מחירים של אי נוחות ושל חוסר נעימות, אך דבקה באמת כפי הבנתך אותה, ועל כך אני רוצה להביע את הערכתי הרבה מאד.

כמי שמגיעה גם כן מעולם העבודה, אני יודעת היטב כמה זה לא פשוט להציב מחיצות, להרים גדרים, להיות אחרת במקום בו כולם 'זורמים' – והערכתי על דבקותך במטרה רבה מאד.

בנוסף על כך, אני מבינה שגם בין בני משפחתך ההנהגה שנקטת נחשבת כמעט שונה מהמקובל, ובני הדודים, בנים בנות, כן מדברים זה עם זה.

לא לחלוטין הצלחתי למקד את שאלתך, את המטרה בשבילה פנית אלינו.

שיתפת בפיסה מחייך, כמה מהרהורייך, בלי שאלה ספציפית בעקבותיהם. אז גם אני ארשה לעצמי לשתף בחזרה בהרהוריי שלי :)

המאמר של הרב אריאל, זה שציטטת, מוכר לי.

המאמר הזה הוא מייצג את אחד הדברים שבאמת שונים בין המגזרים.

אחת מנקודות השוני הרבות בין המגזר הדתי לאומי למגזר החרדי.

ולפעמים, כאשר מי שגדלה בחינוך חרדי מגלה שבמגזר האחר גם כן יש רבנים, ויש להם טיעונים מבוססים, תורניים, ומתיישבים על הלב, נוצר בלבול. בלבול מובן וטבעי – כי אולי בעצם מה שהוצג לך כחד משמעי אינו חד משמעי כל כך, ומה שנחשב בעינייך עד היום כהלכה פסוקה פתאום נתון בספק.

אני עצמי אינני סמכות תורנית מייצגת.

בכל זאת, ממה שהתרשמתי, אכן מדובר בתחומים שהם 'שטח אפור' ואין בהם הלכה פסוקה וחד משמעית. לדוגמא, באחד ממקומות העבודה בהם עבדתי בעבר הוזמנו העובדים כולם לערב גיבוש במסעדה, כשרה למהדרין כמובן. לא רציתי להשתתף בערב זה מטעמי צניעות, ושאלתי אז רב, רב שכונה בעיר מודיעין עילית, אם אוכל לומר בשמו שאינני יכולה להשתתף משום שהדבר אסור על פי ההלכה.

הוא היה הוגן מאד, הרב, ובשום אופן לא הסכים לומר שזה אסור (האמת שבאותו הזמן שהיה לי הרבה יותר נוח אם הוא כן היה אומר כך.) הוא היה בדעה שזה לא ראוי ולא מתאים בעליל, אבל בשום אופן לא הסכים לאסור את המותר. היום אני יודעת להעריך אותו על כך.

הטיעונים שהביא הרב אריאל בהחלט משכנעים. את יכולה לראות לאורך כל הספרות התורנית, מהגמרא ועד לאחרונים, כי נורמות השיחה בין נשים לגברים לא היו חד משמעיות והרמטיות כל כך כפי שהחוברות המופצות בימינו מציגות.

אז למה בעצם יש חוברות כאלו?

כי הגישה המקובלת במגזר החרדי מתבססת על המסר הכללי העולה מדברי חז"ל: "סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב" (מסכת שבת, דף י"ג). הגישה שעדיף להתרחק מן החטא מאשר להתעמת איתו.

אפשר להבין את שורש הגישה הזו, במיוחד כשרואים מקרוב את הסיכונים בגישה האחרת.

בכל זאת, לעיתים קרובות, ניסיון ללכת עם ההוראות הכתובות המתפרסמות עד הסוף, יוצר תחושת אין אונים ותסכול, משום שהגדרים הרבים לעיתים מתקשים לעמוד במבחן המציאות.

עיקר הקושי, אולי, נעוץ בעובדה שעד היום חשבת לתומך שזוהי הלכה מפורשת, לא גדר או עצה טובה. יכול להיות?

לא ציינת במכתבך במפורש אם את רואה הבדל ברמת החיוב בין הלכה לתקנון תורני בן זמננו, ואם זאת הנקודה המציקה.

כי אם מקבלים משהו כהלכה מפורשת, ופתאום בא מישהו בעל שיעור קומה תורני ואומר שזוהי גדר בלבד, מנסיוני האישי זה מבלבל מאד.

אולי גם את חווה את זה ככה.

עכשיו, כשאת מגלה שאולי זה בעצם לא ממש אסור, את רוצה להתחיל להרשות לעצמך, אבל לא מעזה.

ולכן בעצם פנית אלינו, לאקשיבה, עם הבלבול הזה ושאלת הברור: מה כן? מה לא? מה נכון ומה לא נכון?

הכי כיף היה אם היתה לנו רשימת V X כזו. זה כן, זה לא. זה מותר וזה אסור. קל פשוט ומסודר.

אז לצערי אין לי רשימה כזו להציע לך :)

אם את רוצה לעשות שינוי, ולהתחיל לבדוק מה נכון ומה לא (בעצם זה בדיוק מה שהתחלת לעשות עכשיו) –

אני לא חושבת שיש מישהו שיעשה לך צ'ק ליסט מסודר של what to do ו- what not to do.

בעצם יש לך כבר צ'ק ליסט כזה, ועליו בדיוק באת לשאול אם את יכולה לשנות אותו :)

שינויים דורשים זהירות, ערנות, הבנה מאיפה הגיעו הגדרים ולמה הם נוצרו, ובחינה של כל סיטואציה שאת מעורבת בה אם היא ראויה, לגיטימית, שומרת על גבולות יחסי עבודה תקינים או גולשת למעבר לזה.

אם את בוחרת להיות זו שתשקול לעצמה את הדרך, תצטרכי להיות מאד ערנית בדרך, לבדוק עם עצמך בכנות את הנכון והלא-נכון.

סיימת במשפט שאת נורא רוצה להיות יותר משוחררת, ולא מרשה לעצמך. אין מישהו בעולם שיכול לתת לך מפת דרכים מסומנת מראש לכל סיטואציה שתיתקלי בה, בסופו של דבר ההחלטות תישארנה תמיד בידיך.

וחריגה מהתקנון שעד היום הקפדת עליו, היא פתיחת הדרך לשינוי.

מכאן, צריך הרבה מחשבה כדי לקבל החלטות נכונות בכל צומת מחדש.

מדברים הרבה על כך שנשים חרדיות במקומות עבודה מעורבים 'מרשות לעצמן' פחות מאשר הגברים החרדים העובדים במקומות עבודה כאלו (כך למשל עולה ממחקרה של ד"ר תהילה קלעג'י, חוקרת חרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה). אני חושבת שאחת הסיבות לכך היא שגבר יודע איפה הגבולות שלו, בתקווה שהוא שם אותם במקום הנכון, ובודק בינו לבינו מה נכון לו ומה לא נכון, ואלו גבולות לא לחצות.

לאישה זה יותר מסובך – היא לא רוצה להוות פיתוי לאף גבר מזדמן, אבל אין לה מושג מה מבחינת הגבר זו סיטואציה בעייתית ומה סיטואציה תמימה.

וכמספר הגברים בעולם גם מספר הדעות.

אני אומרת שוב, חוברות האזהרה וההרחקה לא צמחו בחלל ריק. ההנחה העומדת מאחוריהן יש בה גרעין חזק של אמת – סיטואציות ידידותיות סתמיות עלולות להיות בעייתיות בהמשך הדרך.

כמה לשמור, כמה להרחיק, מתי יש צורך בזהירות ומתי אלו מערכות יחסי אנוש נורמליות – אף אחד לא יכול לכתוב מראש את התסריטים השונים.

בשביל זה קיבלנו דעה בינה והשכל, עם תוספת בינה לנשים…

מאחלת לך בחירות טובות ונכונות, שיעשו לך טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

בהצלחה,

דבורה.

[email protected]