שלום רב

אפתח בברכת מזל טוב חמה ולבבית על לידת הבת, יתן השם ותזכו לגדלה באושר, עושר, ובריאות, ותרוו ממנו ומהבן רוב נחת.

מחמם את הלב לקרוא את מילות השבח והכתרים שאתה קושר לראשה של אשתך: "לב ענק" "נתינה מדהימה" "אוהבת לתת לסובבים אותה" "אשה עם המון רגש…מדהימה ומעניקה". ניכר שלמרות שההתמודדות הזו היא רוחבית ומשליכה על כל ההתנהלות היומיומית שלכם, אתה מעריך אוהב ומכבד אותה.

מרגש עוד יותר עד כמה אתה חרד לכבוד אשתך וחשוב לך לסנגר עליה הן במעלות המיוחדות שאתה רואה בה, והן בניסיון למצוא את ה'אשם' במצב הזה.

לפני שאגש אל הסוגיה עצמה אני חייב להגיד לך שהמשפט "יש אנשים שיותר גרוע להם" הוא אולי נכון מבחינה לוגית, אך לדעתי מעולם לא ניחם איש על אבדן ובמובן מסוים הוא אף גרוע והרסני. אני לא מכיר אף אדם שיתעודד אמירה כזו, ובהמשך נלמד למה וכמה הוא אחד המשפטים שהכי לא נכון להגיד.

אני קורא את הדברים שלך ושם לב שהם מסתובבים סביב שני צירים עיקריים:

א. הקושי שלך להתמודד עם ראיית חצי הכוס הריקה של אשתך.

ב. הרצון שלך שהמצב ישתנה, והיא תשנה את ההסתכלות שלה על העולם.

נתחיל דווקא מהסעיף השני ואולי אני יפתיע אותך אבל דע לך שהמפתח לשינוי נמצא ברובו אצלך ולא אצל אשתך!!!

זה נשמע מוזר ומפתיע, הרי היא הפסימית? היא שנתפסת לעשר אחוז שלא הצליחו במקום לתשעים אחוז שעבדו מצוין? הרי עד היום נתנו לנו המון כללים שהיא צריכה ליישם, וזה לא עבד. אז איך הפתרון נמצא אצלי?

ובשביל להבין את בסיס הדברים עלינו לחזור כמה שנים אחורה אל תקופת טרום הנישואין, ודאי הוסבר לך אז על כך שהבורא בחוכמתו בנה את יצירת המופת הנקראת 'זוג' מגבר ואשה כשלכל אחד מהם תפקיד שונה במערך.

בעוד הגבר מוביל ומשפיע, האישה מובלת ומושפעת. אולי זה לא מודרני להציג את זה כך, אך כפי שביחסי האישות עובדת היות הגבר מעניק והאישה מקבלת בלתי ניתנת לערעור, כך גם בשאר המישורים צריך להתנהל מבנה הזוגיות.

תפקידנו הגברים לסמן מטרה שאליה אנו רוצים להוביל את יחסינו ואת מבנה הבית, ואנו צריכים לדאוג לכך שהאישה תהיה שותפה מלאה בתהליך ותרצה ליצור ביחד את התהליך עד ליעד.

אני מניח שלאחר כמה שנות נישואין ברור לך שהדבר שאישה משתוקקת אליו ביותר הוא להיות: מושכת, מוערכת, ונאהבת. כשהמטרה היא להיות נאהבת. (בעוד שאצלנו הגברים המטרה היא להיות מוערכים, וכל השאר הם כלים להשיג את ההערכה.)

ואם מכל אדם רוצה האישה לקבל אהבה, על אחת כמה וכמה ההשתוקקות לאהבה מבעלה היא עצומה.

ואם בכל אישה כך הם הדברים, הרי שאצלכם שאשתך היא אישה חמה ורגשית, הרי שהמציאות הזו קיימת במינון מוגבר עוד יותר.

דע לך שאישה שמרגישה שבעלה בטוח שהיא אישה מיוחדת ושהוא זכה בה, תעשה כל דבר על מנת לשמר ולהגביר את התחושות הללו אצל בעלה.

וזה אולי נשמע קל אבל לנשים יש 'ברומטר' מדויק מאין כמותו, והן רגישות מאד לזיוף והגזמה. על מנת שתצליח לשכנע את אשתך שברור לך שהיא האישה המושלמת בעולם, ושאתה ממש בר מזל בכך שזכית בה, קודם כל אתה צריך להאמין בזה!

ואיך מגיעים לאמונה ולאהבה אמיתית?

ישנם שני דרכים שמשלימות זו את זו:

א. תתפעל (בתחילה זה יהיה בעיקר כלפי חוץ, אך תשתדל גם מבפנים) מכל דבר שאשתך עושה\לובשת\אומרת, ייתכן וזה יראה לך מצחיק אבל עם הזמן זה יחלחל פנימה.

לאחר תקופה תגלה שאתה מאמין לעצמך, ורק אז אשתך תתחיל להאמין לך שהיא באמת כזו מיוחדת ושווה.

גברים רבים חוששים שבמצב כזה האישה עלולה להתנשא עליהם, אבל זוהי טעות ונובעת מכך שהם חושבים כמו גברים…

אבל אצל האישה אין רצון פנימי להיות מעל מי שמחמיא לה, להפך היא רוצה וצריכה להיות בעמדת המקבלת.

ב. תפקיד הגבר לדאוג שלאשתו יהיה טוב!!! שהיא תהיה מאושרת ומסופקת.

ואין דרך לעשות את זה מבלי להבין אותה ולחשוב על הצרכים שלה.

לעולם לא נצליח לדאוג שיהיה למישהו טוב, אם לא נבין אותו ואת הצורה שבה הוא חווה את החיים.

אתה מתאר את הקושי שלך מאופן התגובות של אשתך, וזה אכן קושי עצום!!!

אבל אתה יודע מה יותר קשה?

הרבה יותר קשה לחוות את החיים כפי שאשתך חווה אותם…

אתה שמח מלידת בתך ומודה לבורא יתברך על החסד שעשה עמך בתוך התקופה הקשה שאנו חיים בה בשבועות אלו, ואשתך במהלך כל התקופה לא מצליחה ליהנות כלל. היא עסוקה כל הזמן במחשבות על כמה זה לא היה כמון שהיא תכננה, ואיך נגוזה המסיבה שהיא תכננה לכבוד האירוע, וכיצד היא נאלצה להיות לבד בבית החולים ללא מבקרים.

ומלבד הכעסים והמרמור, היא כועסת על עצמה למה היא כועסת וממורמרת ולא מצליחה ליהנות מהילדה החדשה, ובעיקר מכך שהיא שוב מאכזבת את עצמה ואת בעלה שודאי יעריך אותה פחות ופחות.

היא מנסה להיזכר ב"המון הצעות וכללים לא פרקטיים" שאמרו לה בחיים ושום דבר לא עוזר, מה שגורם כמובן לתחושה עוד יותר דפוקה וקשה. הרי יש "המון כללים" אז למה אני לא מצליחה ליהנות מכלום???

אני בטוח שעכשיו אתה מבין למה האמירה "יש אנשים שיותר גרוע להם" היא אומללה ומכאיבה עוד יותר, משפט כזה מגביר את תחושת הסלידה העצמית מההתנהגות, ובעיקר גורם לריחוק עמוק בין מי שאומר אותו לבין הממורמר מפני שהוא מבטל את הלגיטימיות של התחושות, ועכשיו לא רק שהיא ממורמרת וכעוסה אלא שהא גם כפוית טובה ואטומה…

כשמישהו מתמודד עם תחושה קשה, הדבר האחרון שהוא מעוניין ומסוגל לשמוע זה שאסור לו לחוש את התחושה הזו, כמה ביטול והקטנה יש בגישה כזו.

לו לעצתי שמע, תחשוב שוב ושוב על הקושי היומיומי שאשתך חווה בעקבות צורת החוויה שלה את החיים. וזה בכלל לא משנה אם זה בגלל אמא שלה או מכל סיבה אחרת, היא מתמודדת עם התמודדות סיזיפית ואף אחד לא מבין אותה. אף אחד לא מאמין לה שככה היא חווה את המציאות. שנים שחושבים שהיא מפונקת ואוהבת לרטון, מנסים לתת לה טיפים ועיצות, ולא נותנים מקום לכאב העצום ולהתמודדות.

תאר לעצמך שיגישו לך בכל יום מאכל שאתה ממש לא אוהב, וכולם ינזפו ויגערו בך איך אתה מעז להתלונן על האוכל הרי הוא טעים מאד! ו'אתה חייב להודות, הרי יש אנשים שהולכים לישון רעבים'! ויתנו לך מלא טיפים ועיצות איך להודות על האוכל.

וכולם לא יבינו שהאוכל הזה ממש לא טעים לך!!!

ברור לך שעד שלא יבוא מישהו ויגיד לך 'לדעתי אמנם האוכל הזה טעים, אבל כמה קשה לך לקבל בכל יום אוכל שאתה לא אוהב'. לא תוכל להתחיל לבדוק ולטפל בבעיה, אתה תהיה עסוק בשילוב המטורף של התמודדות עם אוכל לא טעים, ובעיקר עם חוסר ההכלה וההבנה של הזולת.

לאחר תקופה שבה תחדיר לעצמיך ש:

א. אשתי באמת רואה וחווה כך את המציאות.

ב. זה נורא קשה לחיות כך.

תראה שהגישה שלך לנושא משתנית, ובמקום למצוא איזה טיפ על איך לעשות את אשתי שתהיה מאושרת מכל מה שקורה, אתה תתחיל לחשוב איך אני עושה את אשתי מאושרת! איך אני מצליח להתגבר על האופי הזה שלה ולגרום לה ליהנות בחיים, הרי אני כל אוהב אותה שאני לא מסכים להשאיר אותה עם התחושות הקשות האלו, אני כל כך אוהב אתה שאני לא מסכים שהיא תמשיך לסבול כך.

קום! קח את אשתך אל מסע האושר הקסום

תגרום לה לאהוב את החיים וליהנות מהם

כי זה הוא תפקידך, ובידך הדבר!!!

באם תרצה אשמח לקבל את תגובתך על דברים אלו, או בכל עניין אחר [email protected]

בהערכה רבה

צבי ר.