שלום לך בחורה יקרה!

איזה כיף לקבל שאלות מהסוג ששלחת. שאלות שעוסקות בחלק היפה, המשמח של החיים, שמעידות על בריאות נפש ובגרות, וכל מה שצריך הוא קצת סדר.

בואי נתחיל מהסוף: כל שינוי בחיים, אמור באופן טבעי ונורמלי לעורר חששות ופחד. את כבר בוגרת ומנוסה מספיק כדי להתבונן אחורה ולבדוק היכן בחייך היו התחלות חדשות, מה היו החששות ומה התברר כמוצדק? כיתה א', כיתה ט', אולי מעברי דירה אם היו, לידה של אח חדש וכו'.

כבני אדם, אנחנו אוהבים מצבים של שליטה, של וודאות, שברור לנו למה לצפות. קשה לנו לפעמים לשחרר, להרפות, להגמיש. קשה לנו במצבים של ספק וחוסר וודאות.

דבר נוסף שחשוב להבין, שאין קשר בין רמת הבגרות והבשלות לרמת החששות אולי קשר הפוך: בדרך כלל אנשים בוגרים שמבינים את העומק והמורכבות של החיים חוששים יותר.

אני יכולה לתת לך כמה המלצות פרקטיות להתמודד עם הפחד והחשש, אבל לפני זה מקדימה את הסוף ואומרת לך: בסוף, אחרי כל ההכנות וכו' שאפשר לעשות, יש גם מקום קטן שתמיד נשאר בחוסר וודאות, כמו שהחזון איש אומר בלשונו המתוקה: במקום שנגמר השכל, מתחיל האמונה.

כלומר, יש מקום חשוב להשתדלות, ללמידה, להבנה לקראת מה אני הולכת, ועם זאת, יש חלקת אלוקים קטנה, שבה אני באה לפני הקב"ה ואומרת: זה החלל הפנוי שאני משאירה לאור האלוקי להיכנס, להשגחה המדויקת והפרטית עליי לשלוט, זה החלק שבו אני מאמינה בלב שלם שהבורא מנחה אותי בנתיב הכי מדויק לנשמה שלי מתוך אהבה ואמון וחמלה, ולכן אני משחררת ומרפה את הרצון שלי , כי אני מבינה שאני מוגבלת ולא יכולה לקחת את כל השיקולים והזויות בחשבון, אבל הבורא כן יכול ואני סומכת עליו בעיניים עצומות. כמה רוגע ההבנה הזו מביאה, כמה השלמה והרפיה. אני אישית, מרחמת על אנשים ששולטים על חייהם באופן מוחלט ולא מאפשרים להשגחת הבורא להופיע עליהם, כמה מתח ולחץ מיותרים זה יוצר. אגב, ככל שאדם בדרגת אמונה גבוהה יותר ככה חלקה זו גדלה יותר ויותר, אבל! צריך לעשות זאת מתוך הקשבה וכנות באיזה שלב אנו נמצאים ברגע זה ולא להקדים את המאוחר.

וכעת למישור הפרקטי-

1. ידע זה כח – למידה ובירור של נושא לעומקו עוזר לנו לפזר את החששות סביבו. אם את חוששת מזוגיות/נישואים/הקמת בית, פשוט למדי על זה! קראי ספרים העוסקים בבית היהודי, בקשר זוגי, באמהות, סביר להניח שלא את הכל תביני, אבל להכיר מקרוב יכול לעזור. נסי לדבר עם חברות או בנות משפחה שיכולות לתאר לך בצורה מוחשית יותר במה מדובר, והציפי את הקושיות שיש לך (כמובן כמובן בעדינות וברגישות הנדרשים, לא תמיד זה מתאים וכו').

2. 2. מה דעתך פשוט לקפוץ למים? לפעמים כאשר מתנסים "על רטוב" הדברים נעשים ברורים ובהירים יותר. ייתכן וכאשר תתחילי להיפגש ולהיכנס לעולם השידוכים תגלי על עצמך דברים חדשים לכאן או לכאן.

3. בקשי שיקוף מסביבתך – חפשי אנשים בסביבה הקרובה שאת סומכת עליהם ועל שיקול דעתם (הורים, מורה, אחות גדולה וכד') והעלי בפניהם את הספקות , בקשי מהם חוות דעת כנה על המסוגלות שלך להינשא, להקים בית, ושאר החששות שלך…

4. נסי להתמקד ולהבין מה באמת מטריד אותך. אני ממליצה בחום על כתיבה. פשוט להעלות על הכתב את כל התהיות, המחשבות וכו ולנסות לעשות סדר, נסי להבין מבין כל מה שכתבת, מה באמת מטריד שם, אולי הפחד הוא רק כיסוי למשהו אחר? אולי להפך, את בכלל לא מפחדת וכל מה שאת צריכה הוא קצת שקט מקולות הרקע סביב ולברר ולדייק את הרצון הפנימי שלך. הכתיבה יכולה גם לעזור ולעשות סדר עם החששות שהעלת לגבי הקשר הזוגי של אחותך לעומת זה של הורייך. נסי לעשות סדר לעצמך, מה לדעתך עושה את ההבדל, מה תלוי בך ובעבודה הפנימית שלך , האם יש תכונות מסוימות בבן הזוג שגורמות לקשר להיראות כך וכן הלאה…

5. תפילה – אין כמו תפילה כנה, זכה, פשוטה מהלב, להרגיע , לעשות סדר ולהיזכר במי שאמר והיה העולם. בקשי מהקב"ה שייתן לך בינה ודעת לעבור את התהליך שאת צריכה עד לזיווגך הנכון והראוי, הבורא רוצה שנקים בתים שמחים, מלאי קדושה ואהבה, בקשי ממנו עזרה והכוונה כיצד הכי נכון לנשמה שלך להגיע לשם. בקשי רוגע ושלוות הנפש וקבלת החלטות ממקום שלם ונקי.

במידה ועולה לך ספקות נוספים, אשמח לנסות לסייע!

מאחלת לך מכל הלב הצלחה!

נועה