שלום רב לך!

קראתי בכאב את תיאורך על מצב ממש לא פשוט בו אתה נמצא.

אתה מתאר מצב בו אתה סובל מכך שמגבלה פיזית שלך גורמת לאחרים לזלזל בך ועוד יותר מכך שזה מביא אותך לכעס. אתה מאוכזב מכך שאנשים שלומדים מוסר ממשיכים להסתכל עליך בעיניים עקומות, בניגוד גמור למה שהם אמורים לעשות. ומכך שלמרות שפנית לייעוץ, אף אחד לא שינה את מצבך.

המצב הקשה הזה אליו הגעת גורם לך לפחד מנישואין, מפריע להתנהלות התקינה שלך בכלל ומעוררת בך תחושת תסכול. אתה גם לא מצליח להיות אדיש ולהתגבר על התחושות הלא נעימות האלו, כפי שנראה לך שמצופה ממך. ובנוסף לכול, מכיוון שאתה עסוק בדברים שחשובים לך יותר, לא מתאפשר לך אפילו להפנות זמן לתפילה בעניינך זה.

הסבל הנורא שלך ממש מובן, לבי עמך ואני מעריך את פנייתך האמיצה לעצה.

אקדים ואומר שאני מקווה מאוד בשבילך שתמצא דרך למנוע או לפחות להפחית את התופעה שגורמת לך כל כך הרבה סבל.

עם זאת חשוב לציין דבר נוסף.

להרבה מאתנו קשה עם איך שאנו נראים בעיני אחרים, לפעמים זה דימוי גוף [קטן מדיי, גדול מדיי, צבע עור, פצעים, מראה לא אסטטי, קרחת, ריח פה, גמגום, צליעה וכל דבר שהוא חריג ואינו נחלת הכלל], לפעמים זה דימוי חברתי [נראה מבוגר מדיי, צעיר מדיי, רקע חריג, עני, לא מוצלח בלימוד וכו'] ולפעמים זו הרגשה פנימית שאינה קשורה למשהו מוגדר.

חשוב לזכור שכשמדובר בדימויי בעיני אחרים, מעבר לדימוי עצמו ולצורה בה האחר רואה אותי, נוספות גם המחשבות [ולפעמים הדמיונות] שלי לגבי מה האחר חושב עליי.

ישנם, לדעתי, שני דברים חשובים שיוכלו לעזור לנו להתמודד עם מצבים ותחושות כאלו.

הראשון, להיות גלוי. אם אלו אנשים שאתה פוגש לעיתים קרובות יותר, או אפילו משפחה שהוזמנת אליהם לשבת. זה בסדר לומר להם שיש לך תופעה כזו וכזו, שלא ייבהלו מהמבטים שלך או יפרשו אותם בצורה לא נכונה וודאי שלא יהיו נבוכים מכך. כי זו תופעה שיש לך וחלק ממי שאתה כרגע. אנשים יודעים לקבל שונות כשהיא מוגדרת.

והשני, שהוא החשוב ביותר, הוא במקום לצפות מאחרים שיקבלו אותך, לקבל את עצמך. לאהוב את מי שאתה, למרות שיש דברים שקשה לך אתם, שהם חלק ייחודי מהניסיון שלך כאן בעולם.

כשאדם שלם עם מי שהוא, זה לא רק משפיע עליו, זה מקרין גם החוצה. אנשים נוטים לכבד אדם שמכיר את חסרונותיו ושלם עמם, שאינו מנסה להעלימם ולהסתירם.

עלינו ללמוד שכשה' נתן לנו התמודדות, זו הזכות שלנו לקבל אותה ואת עצמנו, להבין שזה הגוף והמעמד שהוא אנחנו. אל לנו לעסוק בניסיון להיות מישהו אחר, זה לא קשור אלינו. ואם אין אני לי, מי לי. יש בך כל כך הרבה טוב, כפי שכתבת בעצמך, תתמקד בזה ובדמות הייחודית שנתן לך הבורא ותלמד לאהוב אותו – אותך.

ענווה היא לא "לשים פס על כולם" כפי שתיארת. ענווה היא היכולת לקבל את מי שאתה כפי שאתה. אדם עניו לא מתגאה על אחרים, גם אם הוא באמת יותר גדול מכולם, לא בגלל שאינו מודע ליתרונותיו, אלא בגלל שהוא מקבל את היותו כפי שהוא, כפי שהקב"ה ברא אותו. באותה מידה, העניו, גם אינו בוש ב"חסרונותיו". הוא יודע שכך הוא נברא ואינו מנסה לרכוש את מעמדו דרך תחרות אם שאר בני האדם.

גם בעניין נישואים. אם תזכור את שני הדברים האלו, א' להסביר את עצמך. ב' להגיע ממקום של בטחון בעצמך ובמי שאתה. אין סיבה שכשתפגוש את האדם הנכון, היא לא תראה בך את מי שאתה באמת, מעבר למעטפת.

הדברים אולי אינם קלים ליישום אבל הם הדרך הנכונה והבריאה. הדרך לקבל חזרה את האחריות והשליטה במה שקורה אתך ולא להזדקק לאישור של כל מי שנמצא סביבך.

ולסיום, אני מקווה שכן תיתן דקה לעצמך בתפילה. תתפלל לה' שיעזור לך לראות את עצמך באור חיובי, כפי שאתה באמת. שיעזור לך לאהוב את מי שאתה באמת. זה חשוב לך לא רק בכדי להינצל מהכעס, זה חשוב כבסיס ליציבות שלך ולהצלחה שלך בכל ניסיון שניצב מולך.

מאחל לך המון שמחה וקבלה. שתזכה להתהלך בראש מורם ובביטחון במי שאתה ולאהוב את היצירה הנפלאה שברא ה' בדמותך.

מנחם ס

<[email protected]>